"בסרט על החיים שלי אסי לוי תגלם אותי"

לירון בן שמעון (46), זמרת, יוצרת ומוזיקאית. בימים אלה עובדת על אלבום EP, וב־11.9 תופיע בהאנגר 19 בנמל תל אביב ותארח את לאה שבת. בזוגיות, גרה בתל אביב.

>> "אני מתאמצת להישאר בצללים. זה נותן לי אשליה של ביטחון"

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עלייך?
"שאין לי רישיון נהיגה. עברתי תיאוריה על הוואן אבל נכשלתי ב־8 טסטים! המורה בלם אותי יותר פעמים ממספר הספייקים הסגולים שהיו לי אז על הראש – הייתי פאנקיסטית רצינית בתקופה ההיא. בסוף הבנתי שיותר בטוח לכולנו שאשאיר את ההגה לאחרים".

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: די, נמאס לי!
"הממשלה הבלתי שלנו. כל פעם נדמה שאי אפשר לרדת יותר עם ההזיות, השחיתויות וחוסר הצדק, ואז מתגלה שכן אפשר. תסכול מהמצב. והנורא מכל, שהחטופים עוד לא איתנו כאן".

מה הקללה האהובה עלייך? מתי את משתמשת בה?
"'איזה זין כוסאמק'… כשמשהו לא מסתדר, כשמישהו מאכזב אותי ויוצא אפס. דברים טכנולוגיים או בירוקרטיים שלוקחים לאחרים דקות, יכולים לקחת לי שעות ומלא התחרקשויות עד שזה מצליח. יש הרבה קללות של תסכול בדרך 🙂 האמת, שלאנשים כמוני הצ'אטג'יפיטי ממש סידר את החיים".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"לפני כמה ימים כששמעתי בפעם המאה את השיר 'כאבי גדילה' של אביב גדג'. הוא נוגע בכאבי הגדילה שלי, בזה שהזמן חולף ללא רחמים. אני בוכה הרבה משירים או ספרים – אני אדם נוסטלגי לאללה. למרות שטוב לי עכשיו, מדי פעם געגוע קטן לפעם, אפילו רק מחשבה או זיכרון, יכול לגרום לי לבכות".

מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"קרה לי לא מעט שתוך כדי הופעה התבלבלתי במילים של השירים של עצמי ותוך כדי המצאתי מילים חדשות. מביך למדי, אבל בגלל שאני טובה באימפרוביזציה (עוד מהימים שלמדתי משחק) זה לרוב יוצא די משעשע ויושב בול על החריזה, אז הקהל סולח".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"לדמיין אותי חיה כאן בעולם בלי ההורים שלי. ילדה שקשורה לאבא ואמא לנצח, מה אפשר לעשות. יודעת שהיום הזה יגיע, אבל זה לא נתפס לי שאני ארים טלפון והם לא יהיו בצד השני".

מהי המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"האמת שבזמן האחרון זה משפט של ענבל פרלמוטר ז"ל: 'כי העתיד נראה לי הרבה יותר מגניב, רוצה לנסוע ברכבת התחתית של תל אביב'. זה תמיד מזכיר לי שיש עוד למה לצפות, ושגם מתוך קושי, יש עתיד שהוא צבעוני, חי ומסקרן".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי הייתה מגלמת אותך?
"אסי לוי".

מי בעינייך הגבר/האישה הכי לוהט/ת על הפלנטה?
"בת הזוג היפייפיה שלי אוריה ואחריה ג'ניפר לופז ברור".

מי היה גורם/ת לך לעבור צד?
"לא הייתי עוברת צד כי אני כה לסבית, אבל יש לי חולשה לצבי יחזקאלי".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"את זה שאני צב. דברים לוקחים לי המון זמן. היום כולם רצים בקצב מסחרר ומוציאים שיר חדש פעם בשבועיים, ואצלי הכל קורה לאט יותר. אני לא מרגישה שאני פרפקציוניסטית בחיים אבל במוזיקה אני מאוד – יכולה לשגע את המפיק באולפן על ניואנס קטנטן כי אני יודעת מה אני רוצה וגם חצי מפיקה בעצמי. אני באמת מאמינה שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אבל זה גם מה שמאט אותי. בא לי קצב קצת מהיר יותר".

על מה יש לך רגשות אשם?
"יש לי רגשות אשם כשאני מרגישה שפגעתי באנשים שאני אוהבת".

מה חסר לך בחיים?
"אופק אופטימי, חטופים בבית, חיילים בבית, שהשמחה תחזור אבל באמת. וגם יותר לסלוח לעצמי ולדהור קדימה כמו שהייתי פעם, פשוט לשחרר".

מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"היו פעמים שחשבתי שלא הכיתי על הברזל כשהוא היה חם. למשל אחרי רגעי חשיפה מסוימים שיכולתי לרכב עליהם ולהוציא חומרים בקצב מהיר יותר – אבל במחשבה לעומק, אני חושבת שלא פספסתי או שהייתי עושה משהו אחרת. תמיד הייתי בתנועה קדימה, וכל דבר שעשיתי הוביל אותי למקום שבו אני נמצאת היום – מתפרנסת ממה שאני הכי אוהבת בעולם: מוזיקה. אני לא מסתכלת אחורה בחרטה, ואני בהכרת תודה על כל מה שזכיתי לעשות, על הקהל הנאמן שאספתי צעד צעד ועל אמנים מטריפים שזכיתי ועדיין זוכה לשתף איתם פעולה מדי יום".

על איזה רגע בקריירה שלך את הכי גאה?
"על השיר 'בית' שבו אירחתי את אהובה עוזרי המלכה זכרונה לברכה ובעיקר על ההקשבה לאינטואיציות שלי שם. גנזתי את הגרסה המקורית שהייתה אלקטרונית אחרי שהייתה כבר מוכנה, ואמרתי לעצמי שהשיר הזה צריך עיבוד חם ואמיתי, שהשיר הזה צריך את אהובה עוזרי על הבולבול טראנג (כלי נגינה הודי מסורתי). ולשמחתי היא הסכימה והביאה את מלוא תפארתה לאולפן. הייתה בינינו היכרות קצרה אז, שבעקבות העבודה המשותפת רק הלכה והתחזקה. גיליתי אישה קורעת מצחוק וחזקה בטירוף שנתנה את הכל למוזיקה, והיה לנו את ימי השישי בבית הקפה הקבוע בנווה צדק. מתגעגעת אליה".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"לאימא שלי רחלי בן שמעון, האישה והאגדה שהיא התגלמות הטוב בעולם הזה ולימדה אותי להאמין בעצמי".