לינוי בר גפן נפרדת מנקבת האלפא הנערצת עליה

להקת הזאבים המדבריים הדרומיים בספארי ברמת גן הייתה כבר חבורה מגובשת למדי כשהגעתי לפגוש אותם לפני כמה שנים. המטפל שלהם צייד אותי במקל מטאטא מאיים, למקרה הצורך, אבל אין כמעט שום סיכוי שזאב יתקוף אדם והמקל נותר חסר עבודה. ההיררכיה בלהקות זאבים ברורה וחד־משמעית: יש זאב אלפא וזאבת אלפא, יש סגנים ויש את הפרולטריון, שבמקרה שלי חג סביבי בקצב קבוע כדי למנוע ממני נגישות להנהגה. במקרה הזה, הם הגנו מפניי על תלתן.

תלתן הלכה לעולמה בינואר האחרון. היא הצטרפה ללהקה לפני כעשור, בהיותה בת כשנה, זמן קצר לאחר מותה של נקבת האלפא שהייתה בת זוגו של רמון, הזאב השליט. תאונת דרכים באיזור מצדה, ביתה שבטבע, הובילה אותה לבית החולים לחיות בר בספארי, שם נאלצו לכרות את הרגל שנמחצה. מאחר שהיא כבר הייתה חסרת להקה כשנמצאה, המשמעות של השבתה לטבע הייתה גזר דין מוות. אבל איך משלבים זאבה בת שלוש רגליים בלהקת זאבים, כשברור למטפלים ולווטרינרים שבעלי חיים אינם סובלניים במיוחד למוגבלויות?

התהליך היה ממושך וכלל חיבור איטי ומפוקח. במשך כמה חודשים תלתן והלהקה למדו להכיר, ולא רק שתלתן השתלבה בלהקה – היא הפכה לבת זוגו של רמון ולנקבה הדומיננטית. את הביטוי לדומיננטיות הזאת אפשר לראות למשל בשעת האוכל: תלתן הייתה הראשונה לרוץ אל האוכל ורק אחרי שלקחה את המנה שלה – העזו השאר לקחת את שלהם. בניגוד למצטייר, שלטון הזאבים הדומיננטיים אינו עריצות חסרת הגיון אלא ניהול אפקטיבי של חבורה חפצת חיים. קטטות על הנהגה או על זכות זיווג לא מסתיימות בקטל, כי הלהקה לא מעוניינת לאבד חברים, די בנהמות ואיומים כדי להבהיר לסוררים מה הסדר הנכון. הסולידריות חזקה לא פחות מהשלטון: על הגורים משגיחים כולם וכשזאב מזדקן, חברי הלהקה הצעירים צדים עבורו ומביאים לו את המנה לעוסה ומפורקת כדי להקל עליו את האכילה. תלתן הכניסה ללהקה את העקרונות האלה שהביאה מהטבע, יחד עם כריזמה גדולה, מה שסייע לה להיות מודל ראוי לחיקוי גם מחוץ לגבולות החצר הקטנה שהוקצתה לזאבים הדרומיים. "היה בה משהו אחר, איזה עומק במבט", מספרת שלי אלדד שטיפלה בה בשנותיה הראשונות.

בניגוד למצטייר, שלטון הזאבים הדומיננטיים אינו עריצות חסרת הגיון אלא ניהול אפקטיבי של חבורה חפצת חיים. קטטות על הנהגה או על זכות זיווג לא מסתיימות בקטל, כי הלהקה לא מעוניינת לאבד חברים, די בנהמות ואיומים כדי להבהיר לסוררים מה הסדר הנכון

הלהקה, למרבה הצער, לא הולידה דור המשך, הזאבים הלכו והזדקנו ואט אט מתו. בימי חייה האחרונים תלתן מצאה את עצמה מנהלת להקה שהולכת ונעלמת. כשמתה לפני חודשיים, נותרה רק זאבה אחת להתאבל על המנהיגה שאיננה.

להקת הזאבים הדרומיים כבר לא קיימת יותר, אבל העיקרון, לפיו ניתן לשלב חיות עם מוגבלות, הוכיח את עצמו גם במקרה של אלה, זאבה מרמת הגולן שלפני כשנתיים חוותה אירוע דומה: גם רגלה של אלה נקטעה בעקבות ניסיון כושל לצאת דרך גדר של כרם מקומי. בניגוד לתלתן, אלה הייתה הנקבה הדומיננטית בלהקה שממנה הגיעה ולכן הוחזרה לטבע, אבל בחשש גדול. גם במקרה של אלה התהליך הסתיים בהצלחה: לא רק שהלהקה קיבלה אותה, היא גם חזרה לעמדת ההנהגה.

בשנים שעברו מאז שפגשתי את תלתן חשבתי עליה לא מעט, בעיקר ברגעים קשים. אפשר להשתלב גם עם מוגבלות, אפשר להנהיג גם עם שלוש רגליים, אפשר שנקבה תנהיג. אם זה אפשרי אצל בעלי חיים זה אפשרי לחלוטין אצל בני אדם בני תרבות. לא רק אפשרי, זה אפילו רצוי – כי ככל שהלהקה מגוונת יותר גנטית, כך הגזע משביח.

יש גם לקח נוסף: סתגלנות היא המפתח להישרדות. לולא הסתגלה תלתן ללהקה והיא אליה – כולם היו מפסידים. הלהקה הייתה מפסידה מנהיגה טובה ותלתן לא הייתה שורדת לבדה. הדבר נכון גם במקרה של אלה. להקות זאבים מבינות היטב שכל חבר חשוב וצריך לקרות משהו קיצוני כדי שיוקע. מגבלה פיזית, מוכיח המקרה של תלתן ושל אלה, היא לא מקרה קיצוני מספיק.