יש לנו חדשות בשבילך: את לא מבינה יותר טוב מבעלך מה הילד צריך

הטור של לינוי בר גפן | איור: סתיו רוזנטל
הטור של לינוי בר גפן | איור: סתיו רוזנטל

"לא ניחנו בכישורים מולדים לנגב קקי": לינוי בר גפן הצליחה להפוך את בן זוגה פגוע המוח לשותף מלא בגידול הילד. גם את יכולה, פשוט תשחררי ותני לו להיות אבא

88 שיתופים | 132 צפיות

כשהטף היה בן שלושה חודשים בערך, לילה אחד נשברתי. בן זוגי חזר באותם ימים הביתה מאשפוז ממושך בשיקום נפגעי ראש, עדיין ללא כל יכולת הליכה או הזזת ידיים ועם יכולות חשיבה של ילד. הלילות היו גיהינום: התינוק התעורר כל שעתיים, אבל כך גם בן הזוג, ששלפוחית השתן שלו החליטה להתמלא ולהתרוקן בתדירות סדיסטית. היו לילות שבהם נאלצתי לקום לסייע להם שבע או אפילו עשר פעמים, כשבשאר שעות היום עבדתי (אולי זו הסיבה שיש תוכניות טלוויזיה שלמות שעשיתי ושאינני זוכרת מהן דבר). בלילה ההוא שבו נשברתי הטף לא הפסיק לבכות ובן הזוג התעורר אחת ל־45 דקות. מותשת ומדוכאת עד כדי רצון לזרוק את עצמי מהחלון, הוצאתי את התינוק מעריסתו, השכבתי אותו, בוכה, במיטה הזוגית לצד אביו פגוע המוח והלכתי לסלון. התיישבתי על הספה, הדלקתי סיגריה באצבעות רועדות ועיניים נפוחות וניסיתי לחשוב מה הגובה המינימלי הדרוש לחלון בשביל שהקפיצה תהיה קטלנית.

עוד כתבות מעניינות:
הדבר היחיד שמתנגדי החיסונים לא מבינים
איך מתמודדים עם אלכוהוליזם נשי?
לינוי בר גפן: "פונדקאות היא לא זנות"

בעוד הדמעות זולגות אל השטיח המטונף, שמעתי לפתע מחדר השינה את בן הזוג שר בשקט: "לילה לילה מסתכלת הלבנה/ בפרחים אשר הנצו בגינה/ בפרחי היקינטון בגננו הקטון/ לילה לילה מסתכלת הלבנה". למרות אוצר המילים הדל והזיכרון העלוב שנותר לו, הוא הצליח לגייס תושיה מול התינוק הבוכה ולעשות את הדבר היחיד שידע באותם ימים – לשיר. האפקט היה מדהים. התינוק הבוכה השתתק, שעה שאביו, שידע רק בית אחד מהשיר, שר אותו שוב ושוב. ברגע הזה הבנתי שלמרות שאנחנו מקרה הורות די קיצוני, אחד המפתחות להשגת שיתוף פעולה מגברים בגידול ילדים הוא פשוט להביא אותם למצב שבו אין להם ברירה אחרת – הם תקועים עם הילד וחייבים ללמוד בעצמם מה עושים.

נזכרתי בלילה ההוא כשקראתי ב"ניו יורק טיימס" מאמר של הסופרת ג'ו פיאזה, שנשא את הכותרת המאוד מחייבת: "איך אימנתי את בעלי להיות אבא". פיאזה מתארת לילה מסויט שבו התינוק לא מצליח לינוק שעה שהיא מדממת ממבושיה מעל אסלת השירותים. בן זוגה, שהתעורר משנתו, הגיע לחדר האמבטיה ושאל אותה מה העניינים ומתוך האף המנוזל ג'ו רעמה: "למה אתה לא עוזר לי?". בן הזוג ענה את התשובה הכה שכיחה: "כי לא ביקשת! איך אני אמור לדעת מה לעשות?".

התשובה הזו דוקרת לא רק אוזניים פמיניסטיות, אלא כמעט כל אישה שמצפה שבן זוגה יבין אינטואיטיבית או לפחות ילמד בעצמו מה נדרש כדי לחלוק איתה את עבודת הגידול. ובכן, צר לי חברות, זה לא עובד. רובם לא מבינים, אבל פיאזה למדה שזה לא אומר שעלינו להסתפק בגינוי ונחירות בוז. אין ברירה, חונכים לנערים על פי דרכם, ודרכם – חובה עלינו להפנים – אינה דרכנו. במקרה של פיאזה, השיטה שבה נקטה התחלקה לכמה שלבים. בשלב הראשון היא התחילה לבקש עזרה והסבירה במדויק מה היא או התינוק צריכים ולמה. בשלב השני היא התחילה לנסוע לנסיעות עבודה ולהשאיר את שניהם ביחד, ללא השגחת סבתא מפקחת. בכל אחד מהשלבים היא נמנעה מלתקן את בן זוגה, לחלק לו ציונים או להמליץ לו המלצות. התגובות סביבה לא היו אוהדות במיוחד. נשים תקפו אותה על התעוזה "לזנוח" את הילד לחמישה ימים שבמהלכם השלימה רב מכר שעליו עבדה, ספר שהניב למשפחה הכנסה לא מבוטלת. פיאזה החליטה לנתק את הקשר עם כל מי שביקר את מעשיה. אין לה כוח לחנך את העולם, יש לה מטרה מול העיניים: אבא מתפקד. כיום, היא טוענת, בן זוגה מתנהל עם הילד לא פחות שעות ובלא פחות פעולות טיפוליות ממנה וכמו שהיא מגדירה את זה: "הוא מבין אותו ואת צרכיו בדיוק במידה שאני מבינה אותם, כלומר לפחות בחצי מהפעמים שבהן הילד זקוק למשהו".

אז אולי כדאי שכולנו נרפה קצת מהאמונה שאנחנו יודעות טוב יותר מהם. לא ניחנו בכישורים מולדים לנגב קקי או לקחת לחוג, רק התאמנו בזה יותר וצברנו ניסיון.

"לא ניחנו בכישורים מולדים לנגב קקי או לקחת לחוג", הטור של לינוי בר גפן | צילום: Zack Callahan.
"לא ניחנו בכישורים מולדים לנגב קקי או לקחת לחוג", הטור של לינוי בר גפן | צילום: Zack Callahan.