לילה טוב, הכל טוב

ובא לציון גואל – יועצת שינה

בין שלל ההתמחויות של מקצועות הסיוע והליווי להורים, נולדה גם יועצת השינה. אליה מגיעים כמוצא אחרון הורים בעלי עיניים טרוטות, עצבים מרוטים וחוסר אונים כללי על רקע קשיי השינה של ילדיהם.

ההורים של היום חשופים לכמויות עצומות של מידע ושיטות יעילות יותר או פחות. הבעיה היא שיישומן דורש סבלנות, התמדה ונחישות – שלוש תכונות שקשה מאוד לגייס באישון לילה עם צרחות של תינוק ברקע והחשש המקנן ממה יגידו השכנים ומתי תדפוק על דלתכם פקידת סעד. יועצת השינה – מקצוע שנלמד בארץ בחמש השנים האחרונות, תלווה את ההורים צעד אחר צעד ותכוון אותם לפעול בצורה נכונה, גם במצבים שבהם המחשבה לא לחלוטין צלולה.

החיסרון הוא שהתענוג עולה לא מעט כסף. היתרון: שנת לילה מלאה על בסיס קבוע היא יקרה מפז.

ארוחת חלום

הלוחשת לתינוקות (טרייסי הוג) היא ללא ספק הגורו בה"א הידיעה של הורי תחילת המילניום. מושגים שהיא הגתה הפכו למושגי יסוד בהורות המודרנית. "ארוחת חלום", על פי הלוחשת לתינוקות, היא ארוחת הלילה האחרונה שניתנת לתינוק על ידי ההורים באופן יזום לפני לכתם לישון.

הארוחה תינתן בדרך כלל לפני חצות, בזמן שהתינוק רדום, ומטרתה לכוון את השעון הביולוגי של התינוק ולגרום לו (ולהורים) לישון יותר שעות רציפות בלילה. המתנגדים לשיטה טוענים שהאכלה מתוך שינה עלולה ליצור הרגלים לקויים ומתייחסים אליה כאל "דחיפת אוכל" מיותרת. המצדדים פשוט מעידים כי השיטה עובדת בהצלחה, מאפשרת לילות רגועים, וכי הגמילה מההאכלה הלילית נעשית בקלות בסביבות גיל שנה.

ומה לגבי המיניקות? עקרונית ניתן להיניק בהאכלת חלום, אבל מדובר במבצע מורכב יותר מאשר האכלה בבקבוק, הדורש יותר עקשנות מצד האם המיניקה. היתרון עבור המיניקות גלום באפשרות להביא את התינוק למיטה, לשכב לצידו ולנמנם בעודו יונק.

נענוע המיטה

זה מתחיל בקטן, והולך ומתעצם. יש אפילו הורים שאינם מסתפקים בנענוע המיטה או העגלה, ומסיעים את התינוק במכונית כדי שיירדם… תינוקות אכן אוהבים נענוע קל שמזכיר להם את התחושות המוכרות מהרחם, אבל כאשר התינוק שקט ונינוח עדיף להשכיבו במיטה ולאפשר לו להירדם עצמאית כדי לרכוש הרגלים נכונים.

החל מגיל שלושה חודשים מומלץ להפסיק בצורה הדרגתית את הנענוע. אם לא נפסיק בזמן, זה יהפוך לשעבוד והתנועה תתחזק יותר ויותר.

בקבוק (לא) לפני השינה

כל כך קל שזה מפתה לתת לתינוק בקבוק למיטה ושיירדם תוך כדי אכילה. אבל אז באים המומחים, ומסבירים שמדובר ברעיון רע. ראשית, מבחינה בריאותית: הרוק שנשאר בפה הוא מתוק בגלל הפורמולה ומכיל פחמימות. חיידקי העששת חובבי פחמימות, וזה יוצר אפקט עששת מתמשך שיעבור גם לשיניים הקבועות. חלב אם אמנם מכיל פחות פחמימות, אך גם על כך יש יותר מדעה אחת.

שנית, מבחינה חינוכית, היעזרות בבקבוק לצורך הרדמה היא יצירת הרגל רע המונע הירדמות עצמאית של התינוק. תינוק שמתרגל להירדם בעזרת בקבוק (או הנקה) לא יצליח להירדם אחרת, ובכל פעם שיתעורר באמצע הלילה יקרא לנו לעזרה. התוצאה: לילות מתישים ושינה לא איכותית לכל בני הבית.

תינוק שמתרגל לבקבוק לפני שינה לא יצליח להירדם אחרת

השכמה מוקדמת

יש הורים שבכל בוקר נאלצים להעיר את ילדיהם, לגרור אותם מהמיטה, לצחצח להם שיניים בזמן שהעיניים שלהם עדיין עצומות, להלביש אותם בחצי שכיבה ולשלוח אותם לגן הלומי חלום.

ויש הורים אחרים (כמוני) שכבר שנים לא משתמשים בשעון מעורר, כי מי צריך שעון מעורר כשהילדים מתעוררים עצמאית בשעה שש בבוקר לכל המאוחר? שעת ההתעוררות, ועל כך יעיד כל הורה מנוסה, אינה תלויה בכלל בשעת ההירדמות. גם אם בשישי בערב הייתם אצל סבא וסבתא עד חצות, רוב הסיכויים שבשעה שש בשבת בבוקר הילדים כבר יעמדו למסדר ליד מיטתכם.

פתרונות חלקיים: לדאוג שלא ייכנס אור לחדר הילדים מוקדם מדי, מגיל מסוים לתת לילדים משימות שקטות לשעות הבוקר, כמו להתלבש, לצחצח שיניים, לקחת דגני בוקר. ומותר להם בהחלט להדליק טלוויזיה משעה שש עד שבע.

וטיפ לשבת: אם בא לכם להתפנק במיטה, לשים מדבקה על השעון שאמורה לסמן את השעה שבה מותר להם להעיר אתכם. ולא לשכוח: ארבע וחצי זה עדיין לא בוקר. אם הילד מתעורר לפני שש, להסביר שזה לילה (גם אם שעון החורף מוכיח אחרת), ולהשכיב את הילד בחזרה במיטה. בלי טלוויזיה.

שיטת חמש הדקות

אחת השיטות השנויות במחלוקת להרגלת התינוק להירדם באופן עצמאי. לפי שיטה זו עלינו לאפשר לתינוק לבכות, אבל להיכנס כל חמש דקות בדיוק לחדר כדי לתת לו תחושת ביטחון. מה לא אמרו על השיטה הזו? שהיא גורמת נזק פסיכולוגי, שהיא כוחנית, שהיא מתישה, שהיא מקשה על ההורים, שהיא עובדת כמו קסם.

אחת הבעיות הגדולות של השיטה היא שמעטים ההורים המיישמים אותה לפי הספר. ישנן גם שיטות אחרות, טובות יותר או פחות. החוכמה היא לבחור שיטה המתאימה לכם ולהתמיד בה לפחות כמה לילות. בדרך כלל את השיפור תראו אחרי שלושה עד שבעה לילות. היכונו לכמה לילות ללא שינה לפני שתוכלו להתענג על שנת לילה מלאה.

חלומות

מחקרים הוכיחו כי תינוקות חולמים מרגע הולדתם, וסביר שאפילו עוד קודם – ברחם. אנחנו לא יודעים על מה הם חולמים, אך אנחנו כן יודעים שלחלום יש חשיבות מכרעת לעיבוד האינפורמציה שנאספה אצלם במהלך היום. לכן, אצל התינוקות אחוז שנת החלום גבוה משמעותית משנת החלום של מבוגרים.

כאשר מדברים על חלומות רעים, יש להפריד בין ביעותי לילה – הנפוצים בין גיל חצי שנה לארבע, לבין סיוטים – המתרחשים בדרך כלל בגיל מבוגר יותר. ביעותי לילה מתאפיינים בצרחות ובכי מתוך שינה, שאינם גורמים לתינוק להתעורר. יש אסכולות שונות לגבי השאלה האם להעיר תינוק מביעות לילה או לא, ועד כמה זה יתרום לו להתגבר על הבכי.

סיוטים לרוב נלחמים בהקשר לחוויה שעברה על הילד במהלך היום (במציאות או בעולמו הפנימי). ההתמודדות עימם מורכבת. ברור שעלינו להכיל את הפחד של הילד ולאפשר אותו, ועם זאת חשוב לשמור על גבולות ולא לאפשר לילד להיכנס למיטת ההורים כדי לא להפוך זאת להרגל.

מומלץ לחבק את הילד, ללחוש מילות הרגעה ולאפשר לו להירדם מחדש. טקס שינה נעים ורגוע יכול לתרום לחלומות טובים יותר.

רק עוד… אחד ודי

חשוב לקבוע מראש את כלל ה"אחרון ודי": סיפור אחרון ודי, שיר אחרון ודי, מים בפעם האחרונה ודי, פיפי אחרון ודי, חיבוק אחרון ודי. אם כבר עשיתם וי על כל אלה, אין שום סיבה שהילד יקרא לכם שוב.

תורך לקום לילד!

ברור שזה התור שלו. הוא קם, הולך לילד ומטפל בו באהבה. בינתיים את נשארת ערה במיטה ומחכה לשובו, כדי לתחקר אותו בדיוק מה קרה… שחררי! סמכי על האבא של הילד שלך שהוא יודע לפעול כראוי, גם בלילה. אם את תסמכי עליו, גם הילד יידע שאפשר לסמוך עליו.

ההחלטה מתי תורך ומתי תורו תלויה בשניכם אחרי שלקחתם בחשבון את כלל הנתונים: האם אחד מכם טיפוס של לילה? האם אחד מכם צריך לנהוג מוקדם בבוקר? האם אתם מעדיפים לקום בשעות קבועות, או לילה-אמא ולילה-אבא? והכי חשוב: המנעו מפנקסנות ומהתחשבנות קטנונית. מתי תמיד תורו? אם את בשלבי גמילה מהנקת לילה, ממש לא מומלץ שתיגשי לתינוק עם הפיתוי נגיש כל כך. חוץ מזה, זה הזמן שלו לפצות אותך על כל הזמן שבו הוא לא היה צריך לקום בלילה…

מוצץ

עזבו לרגע את הוויכוח אם מוצץ זה טוב או רע, ובואו נצא מנקודת הנחה שמדובר במשתיק קול יעיל. העובדה שהוא תורם להירדמות אצל תינוקות היא בונוס נוסף. ארגון הבריאות העולמי אף הדגיש כי המוצץ עשוי למנוע מוות בעריסה.

הבעיה היא שבכל פעם שהמוצץ נופל מהפה במהלך הלילה, ההורים נקראים לקום ממיטתם ולהשיבו למקומו. בין גיל חצי שנה לתשעה חודשים התינוק כבר יכול ללמוד להכניס לבד את המוצץ לפה, ובשלב הזה מומלץ לפזר במיטה מוצצים ולהרגיל את התינוק למצוא אותם בעצמו.

ייעוץ מקצועי:
מיכל איתם עמרני ומרב מיליק – יועצות שינה, מרכז אם-פטיה בחיפה
חגית האוזר – תרפיסטית ומנחת הורים ברוח הגישה האלדיאנית