לידך בלידה

בסרטים ההוליוודיים זה נראה מושלם: גבר מסיע אישה אחוזת צירים לבית חולים. כמה צעקות, והופ – היא יולדת (מאופרת ומסורקת למשעי, כמובן). ההורים אוחזים את תינוקם שרק נולד בחיבוק משותף. וראו זה פלא, התינוק צח ונקי, ונראה בן חודשיים לפחות.

בפריים הבא האם מיניקה בטבעיות ובחיוך, כאילו עשתה זאת תמיד. החיים, כמובן, נראים אחרת. לידה נמשכת יותר מכמה צעקות. הנקה לא תמיד באה בקלות, תינוקות נראים אדומים או צהובים, ובכל אופן די מעוכים, כשהם נולדים. וכן, גם לא תמיד הלידה היא אירוע זוגי מחבר. לעיתים היא לא אירוע זוגי כלל.

כן בלי בעלי

בעשורים האחרונים, בן הזוג נמצא שם באופן כמעט בלעדי. זה כבר הפך לקונצנזוס שהוא לא רק נוכח בחדר הלידה, אלא לוקח חלק פעיל בה. אך מה לגבי בני זוג שחוששים שלא יוכלו לעמוד בזה? שלחוצים יותר מהנשים שלהם? מה עם אמהות חד הוריות מבחירה, או נשים בהליכי גירושין שכבר לא רוצות את הבעל בחיים שלהן יותר, קל וחומר שלא ברגע מרגש כמו הלידה?

"לא יכולתי ללדת עם בעלי, כי במהלך הלידה הוא כבר היה בדרך לא להיות בעלי", מספרת הילה (הפרטים המלאים של המרואיינים לכתבה שמורים במערכת), אמא לשניים. "את הלידה הראשונה עברנו יחד, ואני בהחלט יודעת היום להגיד שהוא לא היה תומך, ובכלל לא היה שם בשבילי. הוא חיכה די בסבלנות שאסיים, היה בחדר, אבל איתי הוא לא היה".

לכן הוא לא היה בלידה השנייה?
"הוא לא היה בלידה השנייה, כי ברגע שהוא שמע שאני שוב בהריון הוא קם ועזב את הבית. זה לא שנכנסתי להריון על דעת עצמי, ממש לא, אבל היינו במשבר מתמשך, וההריון חידד לו את העובדה שאני וילדים ממני זה לא מה שהוא רוצה. ההריון היה עצוב לי. הייתי לבד. עברתי לגור ליד ההורים, וזה היה ברור מאליו שאמא שלי תלווה אותי לחדר לידה, ואבא שלי ישמור על הילד הגדול בבית".

איך היה ללדת עם אמא?
"אני לא יכולה לומר שזה היה נעים ושמח. אמא שלי אישה מאוד דומיננטית ומאוד 'בולעת' אותי. גם בלידה היא סחבה אל עצמה פוקוס, סיפרה לכל מי שנכנס לחדר איזו מסכנה אני ואיך היא עוזרת לי ואיזה מזל שאנחנו ביחד. כל הזמן ריחף לי מעל הראש מה היה יכול להיות אחרת. לא רציתי ללדת לבד ואני שמחה שהיא באה איתי, אבל אם להיות כנה, הייתי מעדיפה שזה יהיה אחרת".

יש גברים שמעדיפים לחכות בחוץ. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Shutterstock, tarasov

הילדה של אמא

אך ישנן גם נשים שלוקחות את אמא איתן ללידה מתוך בחירה מודעת. נועה, אמא לשלושה ילדים, נזכרת בלידה הראשונה: "כולם סביבי הלכו להכנה ללידה בזוגות, ואני ידעתי שאני לא רוצה. היינו זוג מאוד צעיר, תאריך הלידה המשוער היה בדיוק תשעה חודשים לאחר החתונה, ובמבט לאחור אני יודעת להגיד שעוד לא היינו מספיק קרובים ומספיק אינטימיים זה עם זו כדי שנרצה לעבור את זה יחד. אני זוכרת שמאוד הדאיג אותי מה יקרה אם אאבד שליטה במהלך הלידה. תמיד הייתי ילדה של אמא, וכשאמרתי לו שאני רוצה שאמא שלי תבוא איתי, הוא הודה שהוקל לו ושהוא גם מעדיף את זה ככה".

מאותן סיבות?
"הוא בעיקר חשש שהוא לא יצליח לתפקד ושהוא לא יצליח לעמוד בציפיות. הוא פחד שאני ארגיש שהוא איכזב אותי, שהוא לא יידע מה לעשות. אז בהסכמה הדדית ביקשתי מאמא שלי שהיא תהיה המלווה, ואני חייבת לומר שזה היה מדהים, ושאני לא מתחרטת לרגע.

הלידה הייתה נהדרת, ומכל הסיבות שלא יכולתי לדמיין מראש. מאיה נולדה לאחר שעות ארוכות מאוד של המתנה, והשעות האלה עם אמא שלי היו מתנה לא צפויה. תמיד היינו קרובות מאוד, גם נפשית וגם פיזית, וההמתנה יחד למאיה, לדור השלישי הנשי שלנו, חיברה בינינו בצורה שאני לא יכולה לתאר. אמא שלי קרנה מאושר. המגע שלה גרם לי להרגיש ילדה קטנה כאילו בפעם האחרונה. השעות האלה מאוד קירבו בינינו, אלה היו השעות שבהן עברתי באמת להיות בוגרת. הפעם האחרונה שבה הייתי רק בת. ומאז אני גם אמא וגם בת".

גם בלידות הבאות ביקשת מאמך שתלווה אותך?
"כבר לא. גם התבגרנו קצת, בעלי ואני, הבנו שדווקא איפה שמפחדים שם צריך להתמודד עם הפחד. הלכנו יחד ללידה עם חששות, ועברנו בשלום. והיה לי גם חשוב מאוד שאמא שלי תהיה אצלי בבית עם הילדים. כשאת בלידה השנייה והשלישית הראש שלך הרי גם שם, עם הילדים הגדולים".

יש נשים שמעדיפות לבוא עם חברה. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Shutterstock, Norman Pogson

אחותי זה הכי

חלקנו זקוקות לליווי הנשי בלידה. לא בהכרח כי אין בן זוג, אלא מכיוון שאנו רוצות, אולי כמו פעם, את הדמות הנשית המנוסה שתנחה אותנו באירוע הכי נשי בעולם. עמית מצאה עצמה מבקשת מאחותה הגדולה ללוות אותה ואת בן זוגה בלידה. "לא תכננתי מראש מי יהיה איתי בלידה. היה לי ברור שבעלי יהיה, אבל רציתי גם ליווי של אישה", היא מספרת.

"לא יכולתי לבקש מאמא שלי להיות בלידה, כי היא לא יכולה. היא לא צעירה, בעצמה ילדה שמונה ילדים, ובמשפחה יודעים שבלידות אחרות היא מתעלפת. אז הגעתי לחדר לידה עם בעלי, ועם הרבה אנשים מהמשפחה המורחבת שחיכו איתנו. זאת למזלי הטוב, כי היו לנו הרבה מאוד שעות לחכות עד שהלידה באמת התחילה".

עמית מספרת שכשהלידה התקדמה, היא החליטה לבקש מאחותה הגדולה להישאר עימה ועם בעלה בחדר הלידה. "כשהלידה התחילה, אמא שלי כצפוי ברחה, וביקשתי מאחותי להישאר איתנו. היה לי ברור שאצטרך גם ליווי של אישה, ולא רק של בן זוג. הרגשתי שאני זקוקה לאישה שמבינה מה אני עוברת, כי המיילדות בבית החולים עברו בין היולדות ולא נוצר איתן קשר אישי".

למה בחרת דווקא באחותך?
"הרגשתי שאני יכולה להישען עליה. אחותי הייתה איתי כשהתחילו צירי הלחץ, ובעצם היא זו שזיהתה שאני נמצאת בשלב הזה. הידע שלה והניסיון שלה – היא כבר הייתה לאחר שלוש לידות, גרמו לי להרגיש בטוחה. היה לי טוב שאחותי הייתה איתנו".

מה חשוב לך במי שילווה אותך בלידה?
"קודם כל, חשוב לי שהמלווה יידע להרגיע אותי. חשוב לי גם שהמלווה שלי יידע מה אני רוצה ויוכל לייצג אותי כשאני לא אוכל לדבר. אבל חשוב לי גם הליווי הנשי, כי נשים יודעות ומבינות אחרת את הלידה. בלידה השנייה רציתי שתלווה אותנו דולה, ולבסוף לא הסתייע, אבל זה היה בהחלט בתכנון".

ללדת לבד מבחירה

"לא רציתי את בעלי איתי בחדר לידה", מספרת נעמי, אמא לשתי בנות. "הייתי מודעת לכך שזאת דעה חריגה ושאלתי את עצמי מה לא בסדר בזוגיות שלנו שאני לא רוצה אותו איתי ברגעים האלה".

מה באמת היה אצלכם שונה?
"בלידה הראשונה הוא היה בכלל בחו"ל. העבודה שלו דרשה שהוא כל הזמן יהיה בחו"ל, ורוב ההריון הייתי לבד בארץ. לא יכולתי ללכת לשום קורס של הכנה ללידה כי לא ידעתי מתי הוא יהיה ומתי לא, כל הזמן היו לו 'הקפצות'. אז גם ההריון לא היה חוויה זוגית, הייתי די לבד.

"יכול להיות שכעסתי. חשבתי שאולי אני מעדיפה להיות לבד. כשהצירים התחילו הוא היה בחו"ל, וביקשתי מאמא שלי שתבוא איתי. זה היה בסדר, מזל שלי שהיא הייתה, היא הייתה מאוד מרגיעה ומאוד מנוסה והיא בהחלט עזרה לי, אבל כל הזמן ניקר לי בראש שזה היה יכול להיות אחרת. אז בלידה השנייה, אולי באמת עדיין כעסתי, החלטתי מראש שאני הולכת לעבור את זה לבד. לא הייתי בתקופה שרציתי שאמא שלי תבוא, והחלטתי שאני הולכת לבד".

ואיך בעלך הרגיש עם ההחלטה שלך?
"גם בעלי לא היה בטוח שהוא מסוגל להיות בחדר לידה יחד איתי. הוא פחד להתעלף והוא גם לא ידע איך הוא ירגיש אחרי הלידה, אם הוא יהיה בטראומה… אנחנו מאוד מודעים, אולי יותר מדי. אני בכל אופן הרגשתי שנמאס לי מכל הסיפור הזה של 'מי בא איתי', ושאני מתכוונת ללכת לבד. ואז התחילו הצירים בלילה.

"נסענו יחד והתקשרנו מהדרך לבקש מההורים שלי שילכו להיות אצלנו בבית עם הילדה. הרי כשאת כבר אמא, הכי חשוב שיהיה מישהו עם הילדה. הוריי נשארו אצלנו, ובעלי, שכל כך פחד מהלידה, פשוט נכנס לשם בצורה הכי טבעית ותפקד הכי מדהים שאפשר, ובדיעבד זה היה הכי טוב ומה שהיה צריך לקרות".

נו, והייתה טראומה?
"לא לי לפחות. היה לי מאוד מוזר ללדת לידו, אני מודה. הייתי צריכה את החוויה הזאת כדי להבין כמה אני בשליטה לידו כל הזמן. היה לי קצת מפחיד להשתחרר לידו, והאמת היא שזה היה בשבילי שיעור בזוגיות.

"אני מאמינה שהיינו צריכים את החוויה הזאת כדי לגדול יחד גם בזוגיות שלנו, להיות יותר יחד ממה שהיינו. וגם הוא, שהכי לא האמין שהוא יסתדר שם – היה ממש בסדר. הוא התרגש נורא, והחזיק ראשון את הבת שלנו, וזה משהו שהוא לא היה מוותר עליו בחיים. אם הסיפור שלנו הוא דוגמה למשהו, אז לכך שצריך לעשות את זה יחד, גם אם אין תחושה שזה טבעי או ברור".

מהצד שלו

איתן, אבא לשלושה, חווה בשמחה את שלושת ההריונות ושלוש הלידות. "אני הייתי מעורב ברמה של לקרוא המון, לספר לאשתי לפני כל שבוע הריון מה מחכה לנו בשבוע הזה, לדבר עם הילד שבבטן…".

אתה מכיר אבות שמרגישים אחרת לגבי ההריון והלידה?
"ברור שיש כל מיני אבות וכל מיני תגובות. יש אבות שהם מאוד מעורבים, ולעומתם יש אבות שמסרבים להיכנס לחדר הלידה כי הם מפחדים מטראומה שתקרה להם שם, שתהיה להם בעיה עתידית להרגיש משיכה מינית לאישה שלהם. ישנם גם כאלה שמפחדים וחרדים. כשהיינו בבית החולים, היה שם אבא לעתיד שהקיא מרוב לחץ וחרדות. כמי שעבר שלוש לידות כמלווה, אני יכול להעיד שלדעתי האישית, לידה היא הדבר הכי יפה ומופלא בעולם. לא הייתי רוצה להחמיץ את החוויה הזו".

הגבר הוא בגדר מלווה, או שהוא בעצמו חי את החוויה?
"גם וגם. זו חוויה מופלאה, אבל יש לנו תפקיד בחוויה הזאת. בהריון הראשון עברנו קורס הכנה ללידה, ובפירוש הרגשתי שאני יודע מה לעשות ושיש לכך חשיבות. אני חושב שכל החוויה של הלידה תלויה ביחסים בין בני הזוג. אם הקשר טוב, תהיה תמיכה. אם הקשר פחות טוב, האישה עלולה להרגיש שבן הזוג מפריע לה. אני מודה שזה לא פשוט לראות את בת הזוג שלך, שאתה אוהב – סובלת. יש בכך קושי אמיתי. אבל הליווי חשוב מאוד, וזו חוויה שלא הייתי מוותר עליה".