ההשראה של ליאת אשורי

מה היא המוזה שלך?

המוזה שלי היא האנשים ברחוב.

מדוע בחרת בהם?

אני לא יודעת אם בחרתי אותם או שהם בחרו אותי.

איך משפיעה המוזה על חייך ועל העבודה שלך?

המוזה שלי משפיעה על כל צעד ושעל בעבודה שלי. אפשר לומר שאני מתפרנסת ממוזה ומצליחה רק כשהיא לצדי. בלעדיה אין לי את האפשרות לחשוב ובטח לא ליצור. הרי אחרי שנים של עבודה בלי מוזה ותשוקה אי אפשר להמשיך ולעסוק באופנה ובכלל בכל המקצועות שההשראה היא עצם העניין שלהם. לשמחתי סוג העבודה שלי מביא איתו קונספט אחר, בכל פרוייקט מחדש יש רוח שונה וכמובן אנשים אחרים. לצערי המוזה לא מגיעה בשעות קבועות, היא גם לא מודיעה על בואה או העדרה וגם אי אפשר לקבוע איתה, אבל כשהיא מגיעה פשוט מרגישים אותה כי אז הדברים יוצאים יפים ומוצלחים מאוד.

סופגת השראה מהאנשים ומהרחוב. ליאת אשורי (צילום: יניב אדרי)

מה את עושה כשאין לך מוזה?

כשאין לי מוזה אני מאוד מעריכה את הרגעים שיש לי אחת כזו. כשאין מוזה דברים שהיקף העבודה שלהם אמור לקחת שעה עד שעתיים יכולים להתארך גם ל-10 שעות, וגם אז התוצאה לא מרגשת. וכשהיא מגיעה זו הרגשה של: בום ויש את זה.  ואיך לא ראיתי את זה קודם. העיקר שזה קרה ברוך השם.

אני תמיד אומרת שבמקצועות שזקוקים למוזה אין את הפריבילגיה להיות פחות יצירתי הבוקר. צריך ללחוץ על הכפתור של המוזה כי עכשיו זה קורה. עכשיו 6 בבוקר מצלמים עוד שער לעיתון, מנציחים רגע, עושים עוד חתיכה מההיסטוריה של מישהו וגם של הצוות שעובד בזה ולכן חייב שזה ייצא הכי טוב מוצלח מושלם ומיוחד בעולם. לנצח השער לעיתון יעמוד בערמת העיתונים אצל רופא השיניים ואצל אמא של הזמר, ובתיק העבודות שלנו, כאילו שזה יחיד ומיוחד, אפשר לומר שמה שהכי טרנדי בעולם האופנה זה שהמוזה היא לא טרנד היא טיימלס, תמיד צריך אותה, תמיד היא רלוונטית ובלעדיה שום דבר לא קורה.

יש לך מקומות מעוררי השראה נוספים?

אפשר לקבל השראה מסרט של טים ברטון. אפשר לקבל השראה גם ממוזיקה. אני יכולה לקבל מוזה מגרביים או גרביונים, שסביבם נולד הרעיון ודרכם נבנה קונספט שלם.
אפשר לקבל השראה בחנות בגדים ואפשר גם בים.  למוזה את דת גזע מין או גיל גם לא זמן ולא מקום אבל כאמור כשהיא מגיעה – כל אחד מרגיש בה.

ליאת אשורי משמשת כיום גם פרזנטורית מרכזי "רונית רפאל-מדע היופי"