לחפש ולמצוא

הרומאן "איזון מופלא", הבנוי כמכתב של אם אל בתה התינוקת, מתחיל דווקא בצורה לא כל כך מאוזנת. המחברת לוסיה אצ'ווריה, סופרת ועיתונאית מצליחה, שוטפת את הקורא במבול של אזכורים לשירים, פזמונים, ספרים ואישים – חלקם מתורגמים לעברית, חלקם מופיעים באנגלית וחלקם נשמרים בספרדית עם הערות המתרגמת יערית בן-יעקב. בקיצור, עמוס. אבל מי שצולח את גודש העניינים וקופץ מעניין לעניין יחד עם הדוברת הצעירה, הולך שבי עד מהרה בעקבות קולה הצלול, הסוחף ומלא ההומור. מכאן הכל זורם הרבה יותר מהר.

אווה אגויו, הגיבורה, היא מעין בת דמותה של אצ'ווריה. היא מחברת רומאנים רציניים הזוכים לראות רק את אור המגירה, ומתפרנסת מכתיבת רבי-מכר סנסציוניים. גם החיים הפרטיים של אווה סוערים באותה מידה. מאחורי החזות המשכילה ויכולת הניסוח המושלמת מסתתרת אלכוהוליסטית בהכחשה (רוב הזמן), בליינית פרועה המכירה היטב את השעות הקטנות של הלילה, בלונדינית שופעת חזה הנאבקת בקלישאות שנדבקות אליה מתוקף היותה כזו, ובחורה הנקלעת שלא בטובתה למערכות יחסים הרסניות עם גברים מחורבנים. בין לבין, כמה מפתיע, היא גם "מריצה כמה שורות קוקאין" ומנהלת משפט דיבה מול צהובון שפרסם תמונות שלה מתרועעת עם שחקן מפורסם – ונשוי. רוב הזמן, הניגודיות בין חיי ההוללות של אווה ובין השכלתה ועניינה במאדאם בובארי, למשל, היא פלא של ממש.

כשהיא מתוסכלת מחוסר הצלחתה כסופרת "מכובדת", חלה תפנית משמעותית בחייה של אווה – היא נכנסת להיריון. לאורך הרומאן נפרש סיפור ההיריון, הלידה וגידולה של אמנדה, כפי שהוא מסופר לתינוקת עצמה. אווה מספרת לילדתה על נסיבות הולדתה, ובעצם גם על היציאה שלה עצמה מחושך לאור. כבר מההתחלה אווה רומזת על המתרחש בהווה, ואנו מבינים שמתוך מצבה הנפשי והגופני הרעוע היא גיבשה מסגרת משפחתית יציבה למדי, הכוללת אבא ואמא מתפקדים ותינוקת אחת.



אווה מתמודדת עם השינויים בגופה ובחייה בסלחנות, בשכלתנות ובעיקר בלשון חצופה ומשעשעת, אך אין כאן רק סיפור על אמהות חדשה, אלא גם סיפור על תרבות מודרנית. זהו סיפור על המנגנונים החברתיים והכלכליים המתווים את דרכה של אישה משכילה בין גברים נצלנים ודכאניים (גם בני משפחה), בין כוחות השוק הדורשים לפרוט את יכולותיה לרבי-מכר מסחררים, ובין תודעה מפותחת המכתיבה את יחסה הדואלי לגופה. במשך שנים אווה מנסה למצוא את המקום המתאים לנפשה, בורחת לניו-יורק וחוזרת, חושבת על האהוב שעזבה ומתחרטת, מתקרבת למשפחתה ומתרחקת בבהלה.

אצ'ווריה לא משאירה את אווה לבד על מפת המאבקים הזו, ומרכיבה ב"איזון מופלא" פסיפס רב-תרבותי של דמויות נשיות המשתייכות לזרמים הנחשבים ל"גבוהים" ו"נמוכים" יותר בחברה. זהו קולאז' צבעוני ותוסס שבו ניצבות, מצד אחד, חברותיה בנות משפחתה של אווה – אחיותיה, דודותיה ועוד – ומהצד השני, נשים מכורות לסמים, נשים חלולות עם עיניים מזוגגות, לעתים נבערות. הנשים במשפחתה של אווה מתוארות לרוב כדמויות אצילות, כאלו המחזיקות בעידון הנדרש שהיא לעתים חסרה אותו, ומנגד, היא מתבוננת תמיד בתחתית ומבינה שהדרך לשם אינה רחוקה כפי שנדמה. במועדונים היא פוגשת נשים כבויות ושתויות, ובעבודה על ספריה היא פוגשת נשים מכורות שיעשו הכל בעבור כסף לעוד מנת סם. אווה, כך נדמה, מניחה רגל פה ורגל שם, ועוברת תהליך מורכב של התפכחות בדרך למכתב אל אמנדה.

כניגוד נוסף לאמהות ולהשלמה שאווה נוחלת לעצמה, נפרש תהליך גסיסתה של אמהּ לצד סיפור הלידה של אמנדה. אווה מתמודדת עם אובדן המגיע טיפין-טיפין, בכל יום עוד קצת, ואולי מבקשת לזרז את סיפורה במידה מסוימת לפני שיהיה מאוחר מדי. מוות ולידה, פרידה וחזרה, אבדן ומציאת דבר חדש – האיזון, בסופו של דבר, כמו בחיים – תמיד מופלא.

"איזון מופלא", לוסיה אצ'ווריה, הוצאת עם עובד, 375 עמ', 88 ש"ח