לחימה בצעדי ריקוד

לפני שנים ספורות, בעת שצעדתי יחד עם בתי סמוך למתנ"ס האזורי, שמענו מוסיקה עולה משירת ילדים ומהולה בהתנשפויות וקולות לחימה. מרוב שהסתקרנו, התחלנו לצעוד בעקבות הקולות. מתוך חלון קטן, המשקיף אל עבר אולם ספורט, צפינו בחבורת ילדים, בנים ובנות, רוקדים ונלחמים זה בזה כשהם שרים בקצב. כולם עמדו שלווים במעגל והתחלפו ביניהם, בזמן שכל אחד נכנס בתורו למרכז והציג תנועות לחימה מרתקות. בדיעבד התברר לנו שמדובר בחוג קפוארה. לקפוארה יש יתרון משמעותי מכיוון שהיא מושכת אליה גם בנות, שבדרך כלל נרתעות מאמנויות הלחימה השונות.

יש מגוון חוגים בתחום אמנויות הלחימה המוצעים כיום לילדים, ובהם ג'ודו, קראטה, קונג פו, וגם קפוארה. ההתמדה של ילד בחוג מסוים, ובייחוד אם הוא מבוסס על עיסוק פיזי, מחזקת אצלו את המשמעת ומאפשרת לו להוציא אגרסיות ולשחרר פורקן באופן אקטיבי.

במציאות שבה אנו חיים, ילדים נחשפים לאלימות רבה, בעיקר דרך אמצעי התקשורת – דיווחים על מלחמות, חטיפות, פשעים כמו רצח, גניבה וקטטות. גם בין כותלי בתי הספר עצמם, רמת האלימות אינה מבין הדברים שישראל יכולה להתגאות בהם. מספר מקרי האלימות בקרב ילדים ובני נוער המדווחים ונבדקים רק הולך וגדל מדי שנה, ולצד אלה ישנם לא מעט מקרים שאינם מדווחים כלל.

אין זה פלא, לפיכך, שאמנויות הלחימה מצליחות כל כך בישראל. רבים הילדים ובני הנוער המבקשים ללמוד אותן, אם בכדי לדעת להגן על עצמם במקרים שבהם יתקלו במצבי אלימות, ואם בשל "אופנת החוגים" שמכתיבה לאיזה חוג כולם הולכים בזמן ובמקום מסוים. אחד היתרונות באמנויות הלחימה השונות הוא שהן מקנות תחושת ביטחון עצמי ושייכות לקבוצה. היבטים חיוביים נוספים של אמנויות הלחימה הם תרומה לשיפור ההתנהגות אצל ילדים היפראקטיביים, טיפול בבעיות מוטוריות, שיפור הקואורדינציה ושיווי המשקל, הקניית משמעת ועוד.



הגנה עצמית מתוחכמת

מתאמנים ותלמידי קפוארה מדגישים את התחושה שכל אחד מרגיש שייך לקבוצה מכיוון שכולם בעלי ערך שווה במעגל הלחימה, נותנים ומקבלים באופן דומה. לפיכך, רבים מהם סבורים כי הקפוארה מחזקת את הביטחון העצמי ואת הדימוי העצמי של המשתתף.

ברק ירושלמי, 35, מדריך ילדים ובוגרים למעלה מעשר שנים ובעל חגורה כחולה בקפוארה, מייחס יתרונות רבים לאמנות הלחימה הזו עבור ילדים. "קפוארה היא אמנות לחימה ברזילאית המשלבת משחק, נגינה, שירה ואקרובטיקה, ובנוסף, יש בה גם אלמנטים של תנועה וריקוד", הוא מסביר. אולם על אף הדימוי שלה כשייכת לתחום הריקוד, הוא מדגיש כי הקפוארה היא אמנות לחימה לכל דבר. "זהו אחד הסימנים להצלחתה, מכיוון שלמעשה מדובר באמנות לחימה מתוחכמת ויעילה העומדת בקו אחד עם אמנויות לחימה אחרות. חלק מעקרונותיה הם ערמומיות והפתעה, ולכן היא מצטיירת בדימוי שלה כסוג של אמנות ריקוד ולא לחימה. בעצם, האסטרטגיה של לוחמי הקפוארה היא לא להצטייר ככאלה כדי לשמור על אפקט ההפתעה".

אם כך, הקפוארה יכולה לשמש כאמנות לחימה להגנה עצמית?
"בהחלט. בחוג לקפוארה לומדים טכניקות להגנה עצמית, הכוללות בעיטות, התחמקויות, הפלות ועוד, המשפרות את הביטחון העצמי. זוהי אמנות לחימה שמכניסה את הגוף למוכנות ולדריכות בכל מצב. הגוף נכנס ל'מוד' של קרב דרך המשחקים ואלמנט ההפתעה. ברור שילד שלומד באופן קבוע, פעמיים בשבוע, במשך תקופה מסוימת, מכין את הגוף לרגע האמת, אם חלילה הוא יזדקק להגנה", משיב ירושלמי.

אצל בנות, הוא מדגיש, החוויה חזקה אף יותר מכיוון שהן אינן חוות, כמעט, במהלך חייהן 'קרבות' ואינן 'הולכות מכות' כמו שבנים עושים מגיל צעיר. מכיוון שכך, לא אחת במצבים של התקפה, בנות נכנסות לקיפאון ולא יודעות איך לצאת ממנו. "תלמידות קפוארה, לעומת זאת, מחדדות את החושים שלהן, מתחזקות ומאפשרות לגוף שלהן להיות מוכן ודרוך, כך שבמקרה הצורך הן יוכלו להגיב בהתאם", מתאר ירושלמי. "אין ספק שמעבר להנאה ולכיף, הקפוארה מעניקה ביטחון ומלמדת ילדים ובוגרים הגנה עצמית".



מוציאה את המיטב מהילד

הגיל שבו רצוי להתחיל להתאמן באמנות הלחימה הזו נתון במחלוקת. ישנם מאמנים הסבורים כי ילדים מתחת לגיל שש אינם בשלים עדיין להפנים את הטכניקות ולהיות מרוכזים במשך השיעור. אחרים סבורים כי דווקא בגילאים הצעירים, שלוש עד חמש, ילדים פתוחים לקלוט חומר חדש ולתרגל בהתאם לרמתם. עם זאת, רוב המאמנים מעדיפים להעביר שיעורים לילדים בגילאי שש-שבע מכיוון שבשלב הזה הם לא רק בוגרים מספיק כדי להתרכז בשיעור, אלא גם מסוגלים לקבל בבגרות את ההנחיות, ליישם את הכלים שלמדו וליהנות מהמכלול שמציעה אמנות הלחימה הזו.

"בפועל, ילדים בגילאי שש-שבע מתחילים ללמוד קפוארה, אך אני מעביר שיעורי טרום-קפוארה כבר לילדים בגילאי שלוש. אולם מכיוון שהפער בין הגילאים הללו גדול, מהות העבודה שונה", מסביר ירושלמי. "העבודה עם הילדים הקטנים יותר נעשית באמצעות משחקים, הרפתקאות, סיפורים וכדומה. בגילאי שש ומעלה, לעומת זאת, השיעור דידקטי יותר ומשלב עבודה על טכניקות שונות. בגילאים הבוגרים מפתחים כלים שעוזרים מבחינה גופנית, כמו גמישות, חוזק, כוח וקואורדינציה. הדבר היפה בקפוארה הוא שאפשר להתחיל גם בגיל מאוחר וכולם מצליחים, כל אחד בהתאם לקצב שלו".

מהי התרומה הייחודית שהקפוארה מעניקה לילדים?
"הקפוארה חושפת ילדים לעולם שלם וחדש שהם לא הכירו קודם. היא מעוררת השראה, מציבה גבולות, יש בה צד חינוכי, והיא מעודדת ללמוד ולהתחזק. בעזרתה מפתחים משמעת, ביטחון עצמי, גבולות, בגרות, חיזוק הגוף ועוד. מבחינת הילדים, העולם החדש הזה משלב בתוכו מוסיקה, שירה, שפה חדשה, מפגשים חברתיים ושינוי מכל מסגרת שאליה הם רגילים".

"כל תלמיד מקבל שם, כלומר כינוי, בעולם הקפוארה, וכך הילדים כביכול מנהלים 'חיים כפולים' – יש להם את העולם שבחוץ ואת העולם שלהם בקפוארה, שבו יש להם שם חדש, חברים אחרים, הצלחות וכישלונות. למעשה, הקפוארה מוציאה את המיטב מכל ילד וילד, כי כל אחד מיוחד בדרכו ומתבלט במשהו מסוים". תרומה נוספת שמציין ירושלמי היא ערך החברות והתמיכה בחברי הקבוצה. "המשחק עצמו בקפוארה הוא סוג של דיאלוג עם חוקים ברורים. השחקן משתמש בשפה המשותפת, ובדרך זו נמנע מלפגוע בחבר לקבוצה".

ללא תחרות או לחץ

אין ספק שלצד אמנויות לחימה מוכרות, כמו ג'ודו או קראטה, הקפוארה נחשבת לאמנות לחימה המזמינה יותר בנות להתנסות בה. ירושלמי מסכים עם הקביעה הזו. "באופן כללי, שיעור הבנות הלומדות ומתעסקות בקפוארה בארץ עומד על 30-50 אחוזים בקבוצה, אם כי בערים הגדולות ישנה חשיפה גדולה יותר מאשר בפריפריה", הוא אומר.

ובכל זאת, ישנן בנות שאינן מעוניינות ללמוד קפוארה רק מפני שהיא נמנית עם אמנויות הלחימה, ולכן נתפשת בעיניהן כמתאימה לבנים, כמו ג'ודו וקראטה. "בפועל, דווקא לבנות הקפוארה מעניקה יתרון גדול", סבור ירושלמי. "הסיבה היא שדרכה הבנות נחשפות לאמנות לחימה המאפשרת להן לפעול בצורה פיזית, לעיתים אף אגרסיבית, ועדיין לא לאבד את העידון שלהן, בזכות האלמנטים של הריקוד והמוסיקה. בנות רבות מספרות שהן היו רוצות ללמוד להגן על עצמן ולפרוק מעט מתח על ידי פעילות פיזית של 'מכות', ושהקפוארה מאפשרת להן לעשות זאת".

מהבחינה הזו יש לקפוארה יתרונות על פני לימוד אמנויות המחול המקובלות יותר?
"לקפוארה ישנם כמה יתרונות על פני לימוד אמנות כמו בלט או מחול בכל הנוגע לחיזוק הביטחון והדימוי העצמי", משיב ירושלמי. "בלימודי בלט או מחול, למשל, התחרות והלחץ עולים ככל שמתקדמים ברמה, וחלק מהבנות אכן מצליחות לעמוד בכך אך אחרות מרגישות תסכול בשל הרצון להיות הכי טובה, לשמור על גזרה דקיקה ולתת דגש רב להופעתן החיצונית. בקפוארה אין תחרות או לחץ, ולהופעה עצמה יש משקל קטן, כי כל אחד מתאמן בהתאם לרמה שלו. בנוסף, למדריכים ישנה השפעה בעצם החיזוק והתמיכה בתלמידים, מכיוון שהם מאפשרים לכל אחד להיות כמו שהוא, להתאמן ולהשתפר. על פי תפישת העולם של הקפוארה, ילד שמח ומאושר עדיף על פני הישגיות והצלחה".



בשילוב עם יוגה וקרב מגע

גם עמותת "אל הלב", המאגדת את אמנויות הלחימה לנשים בישראל, מציעה לילדים סדנאות ייחודיות שמטרתן לספק מענה לבטיחותם האישית, ומשלבות בתוכן את הקפוארה. הקייטנות והסדנאות המופעלות במסגרת תוכנית בשם "קידפקט", שזכתה לאישור משרד החינוך, משלבות את הקפוארה עם יוגה, קרב מגע ויצירה, לטובת לימוד הגנה עצמית של ילדות.

עדי וימר, מנהלת תחום תקשורת, מחקר ופיתוח בעמותה, מסבירה: "התוכנית פותחה במיוחד כדי ללמד ילדות להגן על עצמן. בסביבה בטוחה לומדות הילדות את חשיבותה של שפת הגוף, הדרך להשיג עזרה, חשיבות הדיווח וחשיבות השמירה על ביטחון בקרבת זרים ומכרים. הייחוד של הסדנה הוא בשילוב יוצא הדופן של הפעלות יצירתיות עם למידה".

אחד היתרונות הבולטים בסדנה זו, לדברי וימר, הוא האפשרות הניתנת לילדות להיחשף ולהתנסות, בגיל צעיר יחסית, בהגנה עצמית ובמגוון רחב של אמנויות לחימה. "לאחר הסדנה או הקייטנה, באפשרות הילדות לבחור להמשיך ולתרגל את אחת השיטות שהתאימה להן ביותר".

וימר אומרת כי הסדנאות מתנהלות באווירה חיובית ומלאת אנרגיה, והן מותאמות במיוחד ליכולות המנטליות, הרגשיות והפיזיות של ילדים, ומבקשות בראש ובראשונה לחזקן ולהעצימן. "כללי הבטיחות הנלמדים ותרגולם מסייעים לילדים להכיר בכך שהם בעלי יכולת ותושייה, והעובדה שהם יכולים להתנהג בתבונה ובזהירות במידת הצורך, מעצימה לאין שיעור את תחושת החופש והביטחון שלהם".

"התכנים בסדנאות עוסקים בהצבת גבולות בריאים בתחום המילולי, הרגשי והפיזי לצד זיהוי מצבים של הפרת גבול; הבחנה בין זרים ומכרים ואיך לשמור על ביטחון בקרבתם; חיזוק הדימוי העצמי ותרגול שפת גוף והליכה בוטחת; עימות מילולי, כלומר שימוש נכון בקול כאמצעי הרתעה והפגנת ביטחון ועוצמה וגם כדרך יעילה ביותר להשגת עזרה".

וימר מספרת כי במסגרת הסדנה מתרגלים הילדים מיומנויות פיזיות של הגנה עצמית ובטיחות אישית פשוטות ויעילות, המותאמות במיוחד לילדים, עם מדריכים בחליפות מגן מיוחדות או בעזרת כריות אימון. "בנוסף", היא מסכמת, "הילדים משוחחים ולומדים טקטיקות להתמודד עם לחץ חברתי ועם בריונות לסוגיה, כמו גם איך לעזור לחבר במצוקה".

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה