לחזור ללבנון

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

סרט מלחמה ישראלי תמיד מלווה ברגשות מעורבים והתמודדות עם שאלות נוקבות: לא מספיקה לנו המציאות היום יומית, שאנו צריכים לראות את זה גם בסרט? בשביל מה להראות את זה לעולם, לא שונאים אותנו מספיק? הסרט שמאלני מדי? אלים מדי? אני מציע שלפחות הפעם, תשאירו את השאלות ואת הדעות האישיות בבית, ולכו לראות את הסרט "לבנון". הבטחה שלי: לא תישארו אדישים.

הסרט מביא את סיפורו של טנק בודד וצוותו, המסופח לכוח צנחנים קטן, שנשלח למשימת סיור פשוטה לכאורה בעיירה לבנונית הרוסה ונידחת. מהר מאוד, המשימה שהוגדרה כ"טיול בפארק" הופכת למקבץ היתקלויות ואירועים טראגיים. הצוות מותקף על-ידי טרוריסטים פלסטינאים פעם אחר פעם, ובסופו של דבר מוצא את עצמו מכותר על-ידי הקומנדו הסורי. לאחר שמתברר כי חילוץ לא בא בחשבון, צריך הכוח הקטן לאלתר ולהסתנן דרך קווי האויב, בכדי להגיע לסביבה ידידותית.

בתוך שטף האירועים הללו, אנו נחשפים בעוצמה בלתי רגילה למציאות הקודרת ונטולת התקווה של המלחמה, כפי שהיא נראית מנקודת מבטו של צוות הטנק: לאורך כל הלחימה נמצא הצוות בקרבי מפלצת הפלדה, והדרך היחידה בה הם נחשפים למתרחש סביבם היא דרך העינית של התותחן ודרך מערכת הקשר, כשהם מאזינים להוראות מפקדיהם.

עינית הטנק חושפת אותנו לתחושותיו ולרגשותיו של התותחן, עלם צעיר בן עשרים, שבפעם הראשונה בחייו נדרש לקבל החלטות גורליות, הן בנוגע לחייו שלו, והן בנוגע לחיילים אשר סביבו.

מציאות קודרת ורגישות אנושית

"לבנון" אינו מתבייש לגעת בנקודות הרגישות ביותר, שמאפיינות את החברה הישראלית במציאות המלחמתית שאנו חווים כאן כבר עשרות שנים: המעבר הקיצוני והבלתי נתפס, לעיתים, מילדים ונערים תמימים, שאך סיימו את בית הספר, ללוחמים בשדה הקרב, אשר נדרשים לקבל החלטות הרות גורל ולקחת אחריות על חייהם ועל חיי הסובבים אותם; ההתמודדות עם זוועות המלחמה, שמותירות בהם צלקות נפשיות שלא ייעלמו לעולם, ועם אובדן חברים שנהרגים, והפחד המשתק, שמלווה אותם בכל רגע נתון.

עם זאת, בלב התופת של מלחמת לבנון, הסרט חושף בפנינו גם את הצדדים האנושיים של נפש האדם, בלעדיהם לא יכולנו להתקיים כחברה יציבה ושפויה. חייל ישראלי המסייע לשבוי סורי ברגעים הקשים, קצין המכסה אישה לבנונית שבגדיה הושחתו, והאחווה השוררת בין החיילים גם במצבים קשים מנשוא. אלו הן טיפות של אנושיות בתוך שטף הזוועה, שהיא המלחמה.

"לבנון" אינו סרט פעולה או סרט מלחמה קלאסי, מכיוון שברוב המקרים, סרטים מסוג זה לא מציגים את המציאות המלחמתית כפי שהיא, ובמקומה הם מציגים אלטרנטיבה סקסית יותר, מלאת אפקטים ומעשי גבורה, שמטרתה למשוך את קהל הצופים. אבל "לבנון" לא מנסה להתיפייף ולמצוא חן, ומציג את המלחמה כפי שהיא, על שלל גווניה הכהים והקודרים. הוא מציג רגשות וקונפליקטים כה עזים, עד כי לא ניתן להישאר אדישים אף לרגע, ומצליח לסחוף, לרגש ובעיקר לזעזע. לכו לראות.

"לבנון", ישראל (2009). 92 דקות, במאי: שמואל מעוז
שחקנים: יואב דונט, זוהר שטראוס, איתי טיראן, מיכאל מושונוב, דודו טסה

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter