לזכר ימי התום

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

"בטח יש ילד" הוא ספר ילדים חדש ומקסים, המכיל איורים נפלאים ועלילה בעברית ובסינית(!) הספר מספר את סיפורו של ילד אחד, שבטוח שגם בסין יש ילד שממש כמוהו, עושה את אותם הדברים וחווה את אותן החוויות.

את הספר כתב אלעד וינגרד, עורך "עכבר העיר" לשעבר. זהו ספר הילדים הראשון שלו, ולרגל הוצאתו לאור, ערכנו איתו שיחה קצרה על הספר ועל קבלת השונה.

כבעל ניסיון עיתונאי עשיר, מדוע החלטת לכתוב ספר ילדים?
"לפני שנתיים מצאתי מחברת ישנה מתקופת הצבא, שבה כתבתי שירים וסיפורים, ביניהם גם כמה שהתבססו על זיכרונות ילדות שלי. השירים עוררו בי משהו. הזיכרונות החלו לשוב אליי, ובמשך כמה חודשים כתבתי, כמעט מדי ערב, שירים וסיפורים נוספים שהתבססו על זיכרונות, חוויות ורשמים שלי כילד, וביניהם גם את 'בטח יש ילד'. ספר נוסף עם שירים מקובץ זה עתיד לצאת בשנה הבאה".

הספר עוסק בשונה ובקבלתו, מהיכן עלה הרעיון לרשום את העלילה גם בשפה הסינית?
"הרעיון עלה בהוצאת 'אגם', בעקבות המסר הבסיסי של הספר: גם מה שנראה שונה ורחוק יכול להיות דומה מאוד. כך אצל ילדים וכך גם בשפה ובכתב: האותיות הסיניות שונות לחלוטין בצורתן מאלה העבריות, אולם משמעותן בספר זהה. מעבר לכך, הכתב הסיני היפהפה מעניק לספר גם עניין ויופי ויזואלי".

לרוב, ספרי ילדים נכתבים בגוף שלישי, האם יש משהו רפלקסיבי בכתיבה בגוף ראשון?
"אני חושב שכן. כפי שהשבתי לשאלה הראשונה, הספר מבוסס על זיכרון של מחשבה מהילדות: האם ייתכן שבמקום אחר, רחוק ולא-מוכר, יש ילד שדומה לי מאוד? הכתיבה בגוף ראשון הייתה טבעית ואולי אף הכרחית, שכן יותר מכל היא היוותה עבורי מעין חזרה לילדות".

התיאורים בספר מאוד "פשוטים" ותמימים, כמו פעם, מדוע?
"הפעולות והתחושות המתוארות בספר לקוחות מילדותי שלי, אולם נדמה לי שהן מתארות את הפשטות והתום של הילדות באשר היא: מחשבות, שאלות, תנועה, ספורט, סקרנות, דמיון. מתגובות הילדים לספר למדתי שהפשטות הזו – הדברים הבסיסיים ביותר – אכן קיימת אצל ילדים גם בעולם רב-הגירויים של ימינו".

אלעד וינגרד, בטח יש ילד
איורים: תמר קלנר-בוקי
הוצאת אגם, 2009

 

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter