לזכות בלב האישה דרך הגבר
אחרי שני עשורים של עיצוב בגדי גברים, נכנס יוסי קצב לשוק הרותח של אופנת הנשים. האם נמצאו הבגדים שכולן חולמות עליהן? ריאיון
"לא רציתי להיות מעצב של שמלות", קובע נחרצות יוסי קצב, המשיק בימים אלה קולקציית נשים ראשונה למותג בגדי הגברים שלו סקאץ' (Sketch), "יש בארץ מעצבים שמתמחים רק בשמלות לערב או בכלל. אני רוצה להציע מלתחה".
בגדים שנשים אמורות להשתמש בהם במהלך כל היום הם נקודת פתיחה שאפתנית עבור מעצב שעיצב בשני העשורים האחרונים רק קולקציות לגברים. למעט אפיזודה קצרה כמעצב בגדי נשים בקסטרו, בשנת הלימודים השלישית שלו בשנקר, קצב חתום על ההקמה של קסטרו מן, שימש כמעצב בגדי גברים ראשי בקו DKNY של דונה קארן וניהל את אופנת הגברים של פוקס.
לפני כחמש שנים חנך את המותג הפרטי Sketch, שכפי שמרמז שמו (משמעות המילה: רישום באנגלית), רואה בעולם האמנות השראה ישירה.
מי שמכיר את קצב מקרוב יודע כי הרעיון ליצור קולקציה לנשים מתבשל בו כבר זמן רב יחסית. כבר בתצוגה שקיים לפני כשנתיים העלה את הדוגמנית עדי נוימן לבושה בחליפה, כמעין רמז לעתיד לבוא, אולם חשיפת קו הנשים הגיעה כשנה מאוחר יותר מהמתוכנן.
אי אפשר שלא לפתוח עם השאלה המתבקשת – מדוע להיכנס בכלל אל כאב הראש המכונה שוק אופנת הנשים, שוק רווי ותחרותי פי כמה בארץ ביחס לאופנת הגברים?
"במהלך חמש שנים של עיצוב לגברים ב־Sketch למדתי המון, התחדדתי. הבנתי שיש צורך בשטח לבגדי נשים כאלה, וגם נוצר אצלי צורך כלכלי. יש מספר מסוים של גברים בארץ שקונים בגדים בטווח המחירים שאני מציע, שהוא לא זול כמו ברשתות, אבל גם לא יקר. הצורך שלי להגדיל את כמות הלקוחות בלי לפתוח עוד חנויות (ל־Sketch שלוש חנויות בתל אביב – ל"ש) הביא אותי לפתוח קו לנשים. זה גם כמובן צורך אישי שלי, להתפתח. המון מעצבים כמו ארמאני, להבדיל אלף אלפי הבדלות, התחיל מגברים והמשיך לנשים".
קצב לא זרק באופן מקרי את שמו של ארמאני – אצל שני המעצבים קל לזהות מתווה מעט גברי בקולקציה. "יש המון קרוס אובר בין הקו לגברים לבין הקו לנשים. זה הקונספט", מעיד קצב על הקולקציה שלו. "רציתי שיראו את הקשר בין הקולקציה הגברית והקולקציה הנשית. בכלל, היום כל הנושא של ג'נדר בלנדר ויוניסקס הוא נורא חשוב. היה לי גבר שמדד את אחת הטוניקות לנשים, ויש לנו גם נשים שקונות את בגדי הגברים".
בגדים לנשים מפוכחות
מלבד העובדה שכ־70 אחוז מהבדים בקולקציה משמשים לעיצובים בשני הקווים, אפשר לאתר בקלות פריטים זהים לו ולה, כמו חולצת אוקספורד לבנה, שמלווה את Sketch עוד מהקולקציה השנייה. באופן הזה קצב מתכוון להשתתף באחת המגמות החשובות שידע עולם האופנה בשנים האחרונות, המאפשרת מדיניות שאפשר לכנות אותה יחסים פתוחים, או במילים אחרות – אני אקח ממך, את תקחי ממני. הזליגה מארון הבגדים הגברי, שהוא בדרך כלל ממושמע יותר ופרקטי יותר בהשוואה לבגדי נשים, יכולה להסביר מדוע הקו החדש אינו מצטייר כקולקציית ביכורים. אלו בגדים מפוכחים לבנות מפוכחות.
"הייתי צריך להבין מה הסטייטמנט, מה המסר, של הקולקציה. צריך להיות סטייטמנט. כולם יודעים לעשות בגדים יפים. באמת. יש מעצבים כל כך מוכשרים. לי חשוב שלבגדים תהיה אסתטיקה מובחנת, מינימליזם וגם איזושהי קלאסיקה".
מה החזון?
"פריטים נצחיים. לא ליפול למלכודת של טרנדיות יתר, כי יש אנשים שכבר מטפלים בזה, יש חברות שמטפלות בזה. אני רוצה ליצור לעצמי משבצת משלי. ממה שראיתי בשוק, אין כאן משהו כזה בדיוק".
"בהתחלה לא עשיתי אקסטרה סמול"
התוצאה מקבילה במידה מסוימת לבגדים של המותג השבדי Cos או Reiss הבריטי. ההבדל בין נקודת המוצא של הקולקציה (הכוללת גם אוסף תכשיטים בומבסטיים שנוצר בשיתוף המעצבת יעל קאילה שגיא) ביחס לתוצאה הסופית, היה גדול, מסביר קצב בחיוך. "במקור הקולקציה הייתה בסגנון הרבה יותר גברי ואני שמח שבסופו של דבר עשיתי אותה נשית יותר. היא הייתה נזירית, סגפנית. עם הזמן הבנתי שזה לא צריך להיות חמור סבר, ולכן יש פריטים נשיים מאוד כמו חצאית פרחונית ממשי, או שמלה שהיא ממש ממש צמודה".
קצב מסביר בגילוי לב שהדרך שהוליכה אותו לקולקציה גילתה בפניו עולם שלם. "חצאיות היו הפתעה ממש מדהימה", הוא עונה כילד שמצא דבר מה חדש על השאלה איזה פריט זוכה לתשומת לב מצד הלקוחות, אף שלא ציפה לכך מראש.
כמי שרגיל לגוף של גברים, צורכי הגוף הנשי סיפקו לו שורה של תובנות נוספות, שהתחילו מהגילוי המרעיש כי מדובר בצללית שונה לגמרי והגיעו עד לסוגיית המידות עצמן. "בהתחלה לא עשיתי אקסטרה סמול. כשתכננו את הקולקציה הכל היה אמור להיות סמול עד אקסטרה לארג'. מפגשים שקיימתי עם נשים אצלי בבית העלו את הצורך גם לאקסטרה סמול. יש נשים ממש קטנות, ומזל שעשיתי את זה. ביום שבת האחרון, שלושה ימים אחרי ההשקה של הקולקציה, לא נשארו לי בחנות מכנסיים במידה 36. זה משהו שלא ידעתי".
למרות הגילוי המרעיש על הצורך במידה קטנה יותר, קצב מבהיר שאלו לא בגדים לילדות. "הפרופיל של הלקוחות הוא מעל גיל 30", הוא מסביר למי מיועד אוסף הבגדים המיוצר כולו בפורטוגל מבדים איטלקיים. הקולקציה כוללת שמלות אוברסייז או מעיל בשרוולי קימונו, חצאיות עיפרון עשויות ג'רסי, ז'קטים מעור הדוקים וקצרצרים, מכנסיים מחויטים על פי הספר או סריגים דקיקים המיועדים להילבש בשכבות. למעט חצאית ארוכה בעלת שסע עמוק או שמלה אחת צמודה במיוחד, אף אחד מהעיצובים לא לוקח את הדרך הישירה לסקס אפיל, והתוצאה היא מעודנת ומתוחכמת יותר מאשר ישירה. בקיצור, משהו שעתיד לקרוץ לטיפוסים האמנותיים.
"נורא חשוב לי שזה יענה על צרכים של המון נשים שונות", הוא מסביר מדוע על אף שקולקציית הנשים כרגע קטנה בחצי מקולקציית הגברים העונה, היא יחסית מגוונת מאוד. "לא חשבתי על אישה אחת. בלוח ההשראה שלי היה לי צילום של מישהי מבוגרת מאוד, ומישהי צעירה מאוד. ובשלב שבו צריך להחליט מה עובר לייצור, כל פעם שאלתי את עצמי איזה פריט מתאים לכל אחת מהנשים האלו". ובכל זאת, רק על שאלה אחת הוא מסרב לענות. "מה נשים רוצות? אני חושב שעדיין מוקדם לי לענות על זה".