לומדים מניסיון
ילדיה של ליאת כלל לא קיבלו שיעורים לחופש. אחרי ניסיון כושל להקדיש שעה יומית לספרי הלימוד בחופשת החנוכה, היא קוראת למורים: תנו שיעורים לחופשת הפסח
זוכרים את צמד המילים "שיעורים לחופש"? פעם זה היה פופולרי מאוד. בכל חופשה מבית הספר, בין אם היתה קצרה או ארוכה, המורות היו מציידות אותנו בשיעורים לחופש, כל מורה במקצוע שלה. וכך, בין שלל הבילויים, הצפייה בטלוויזיה והמשחק עם החברים, היינו צריכים להכניס מעט בינה למוחותינו הצעירים. היינו נזכרים בלוח הכפל, בבנייני הפועל השונים של הלשון העברית ובמבנה הצמח. היום, איך נאמר זאת בעדינות, המצב לא ממש דומה. נחשו כמה שיעורי בית קיבלו ילדיי לחופשה בת השבוע בחנוכה? נכון, אף לא עמוד אחד.
פחות שעות טלוויזיה
רגע לפני שאתם מתרגזים עלי ושואלים למה בדיוק אני מנסה להפיל עליכם עבודה נוספת בזמן החופשה, אני רוצה שתעצרו לרגע. ב"שיעורים לחופש" איני מתכוונת שעל הילדים להתקדם עוד עשרה עמודים בספר החשבון, מה שכמובן ידרוש את עזרתנו, ההורים המותשים ממילא. הכוונה היא דווקא לתרגילי חזרה על החומר שכבר נלמד, כאלה שיעזרו לילדים שכבר יודעים להשאיר את החומר בראש, ויחזקו את אלה שהתקשו.
הרי אנחנו, ההורים, מתלוננים כל הזמן על מיעוט ימי הלימודים ועל כך שהילדים לא מספיקים להתעמק מספיק בחומר הנלמד. אז למה שלא יתנתקו בכל יום לחצי שעה מהטלוויזיה ומהמחשב ויישבו לחזור על מה שנלמד בחודש האחרון בכיתה?
נכון, הם יתבכיינו קצת ויגידו שזה לא פייר שהמורה פוצצה אותם בשיעורים לחופש. אז הם יגידו. הם אומרים את זה גם כשיש להם שני תרגילים במחברת חשבון לשיעורי הבית. אנחנו נדע שזה עדיף על עוד פרק של "כמעט מלאכים".
שיעורים לחופש, אגב, ממש לא חייבים להיות דפי עבודה או תרגילים במחברת. אפשר גם להטיל על הילדים לקרוא ספר במהלך החופשה ולהגיש עליו דו"ח קריאה. אפשר לתת להם עבודות חווייתיות שונות בנושאים שיעשירו אותם, כאלה שירחיבו את מה שלמדו בכיתה ובשל חוסר הזמן המורה לא הצליחה לגעת בהם. הכל טוב יותר מרביצה של שמונה ימים מול הטלוויזיה או מסך המחשב, כאשר אנחנו, ההורים, לא נמצאים בסביבה כצוות הווי ובידור.
שעת לימודים בחופש
|
|||||
מכיוון שאצלנו בבית אף אחד לא קיבל אפילו תרגיל אחד לרפואה לחופשת החנוכה, החלטתי לעשות מעשה. ביום הראשון של החופשה הודעתי לילדים חגיגית שבכל יום תוקדש שעה ללימודים. בדמיוני ראיתי אותם יושבים יפה ליד השולחנות, פותחים את הספרים והמחברות ומרעננים את שלמדו בשבועות האחרונים.
אבל דמיוני, כמו תמיד, הטעה אותי בגדול. לא רק שהילדים לא הפסיקו להתלונן על הרעיון (שעכשיו, במבט לאחור, נראה מטופש גם לי), אלא שהם גם לא ממש ידעו מה לעשות. הרי כאשר הם מקבלים שיעורי בית מגיעות איתם גם הוראות של המורה, הכוונה מסוימת, ועכשיו הם ישבו מול שאלות שאת תשובותיהן הם כבר כתבו ומול תרגילים שכבר פתרו.
כמו שאתם בטח מבינים, הרעיון הגאוני שלי ירד לטמיון תוך דקות, והבטלה חזרה לשרור בביתנו. נשאר לי רק לקוות שבחופשת הפסח האינסופית, שמתקרבת אלינו בצעדי ענק, תחליט לפחות אחת המורות לצרף כמה דפי עבודה, לזכר הימים הטובים.