לומדים לדבר עם הילד

את הריטואל המתסכל הזה חלקכם ודאי מכירים מקרוב. הילד חוזר מבית הספר ואתם מבקשים לדעת איך עבר עליו היום. אתם שואלים עם מי הוא שיחק, מה למדו בשיעורים ואם הוא עשה משהו מיוחד – כל שאלה שתאפשר לכם לדלות יותר אינפורמציה על עולמו של הצאצא, מתוך רצון אמיתי להיות מעורבים יותר בחייו. אבל במקום שתתפתח שיחה מעניינת שבה הילד משתף ומספר על קורותיו באותו יום, אתם נתקלים בתשובות לקוניות ויבשושיות שמסתכמות ב"בסדר", "כרגיל", "כיף", "משעמם" או "לא עשינו משהו מיוחד".

עם סיום "חובה" זו הילד ממהר לענייניו. ואתם? נותרים ללא מענה וחוששים להתחיל ולשאול שאלות נוספות כדי לא להרחיק את הילד או לגרום לו ל"אנטי". וכך עוברים להם הימים ואתם נותרים ללא מענה ועם ילד שאתם לא לגמרי יודעים מה מתרחש בחייו. מדוע זה קורה וכיצד ניתן לשנות זאת? כל התשובות לפניכם.

מדוע הילד לא משתף?

"יש ילדים שתכונת המופנמות אצלם היא עניין של אופי ומזג מולד", מסבירה ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספרים "דיאלוג עם ילדים" (הוצאת דביר) ו"הורים וילדים ומה שביניהם" (הוצאת עמיחי). "ילדים אלו, בדומה למודל ההורי שהם חווים, אינם דברנים מטבעם. הם בעלי טמפרמנט מופנם יותר ומעדיפים שלא לחשוף רגשות. חשוב לדעת כי ילד שאינו מספר הרבה מהסיבה המתוארת איננו ילד המנותק מסביבתו, והדבר אינו נובע ממצוקה כלשהי".

לדברי ד"ר כצנלסון, אפשר לאפיין קבוצת ילדים נוספת, המורכבת מילדים שחוו ביקורת שלילית בעבר ולכן חוששים לשתף. "ילדים אלו החליטו, בעקבות תגובות ביקורתיות מצד ההורים, שלא לשתפם בחוויות היומיום ולספר רק את המינימום הנדרש. למשל, ילד שסיפר לאמו כיצד הגיב לתקרית שהיתה לו בבית הספר ובתגובה האם בחרה במשפט מבקר ונוזף כמו 'מדוע נהגת כך ולא נהגת אחרת?', עלול בפעם הבאה להימנע מלשתף את אמו בקורותיו".

לקבוצה השלישית משתייכים ילדים להורים דאגניים, שהורגלו בתגובות של חרדה ודאגה בשעה ששיתפו את הוריהם באירועים שחוו. לדברי ד"ר כצנלסון ילדים אלו לא משוחחים עם ההורים על אירועי היום מחשש שמא ידאיגו אותם שוב.

בקבוצה נוספת יימצאו ילדים שחוו חוסר תשומת לב מצד ההורים בשעה שניסו לספר להם על חוויות שעברו, ולכן החליטו להפסיק לשתף ולספר להם על מה שקורה איתם, כמו ילד שמתחיל לשתף בקורותיו, אולם ההורה מתעסק תוך כדי בעניינים אחרים ואינו מתפנה כל כולו לילד. הילד מסיק כי להורה לא אכפת ממנו מספיק ושהשיחה אינה חשובה לו, ואז הוא מתחיל להסתגר ומפסיק לספר, או שהוא בוחר לספר מעט מאוד.

חשוב שההורים יקשיבו לילד באמפתיה. אילוסטרציה: photos to go

מודל לתקשורת פתוחה

כיצד נצליח לגרום לילד לספר לנו יותר בלי שנחוש שאנחנו "חולבים" אותו? טל אנגלר, מנחת קבוצות הורים ומורה במסלול להכשרת מנחים ב"מכון אדלר", אומרת כי כל עוד ההורה יצליח להוות מודל לתקשורת פתוחה, כך יגדל הסיכוי כי הילד, הגדל בבית שבו משתפים ומקשיבים, יפתח מיומנויות הקשבה וגם ירצה לשתף את ההורה ולספר לו יותר על קורותיו.

"לפני הכל, על ההורה לדעת כי הילד מבקש לזכות בקשב בסביבתו המשפחתית הקרובה", מוסיפה ד"ר כצנלסון. "בשעה שהוא משתף ומספר להורה על חוויותיו הוא לא רוצה שההורה יתקן את שגיאות השפה שלו או יהיה עסוק בדברים אחרים. לכן, הורה שמצליח להתנתק מכל הגירויים החיצונים ומעניק לילד את התחושה שהוא כל כולו בשבילו ומכבד אותו, גורם לילד להיפתח ובאופן טבעי לספר לו יותר. בהקשר זה, חשוב שההורים יקשיבו באמפתיה, כך שיצליחו להכיל את הרגש של הילד בשעה שהוא מתחיל לספר, למשל, על חוויה עצובה שעבר בבית הספר. תגובה אמפתית כדוגמת 'אני שומעת שבאמת קשה לך ואתה מאוד עצוב' מעניקה לילד שקט וביטחון, משדרת לו אכפתיות ומבהירה לו כי ההורה יכול להכיל את מגוון הרגשות שלו".

מה עוד ניתן לעשות כדי לעודד את הילדים לשתף אותנו?
"כשהילד ניגש אלינו כדי לספר לנו על חוויותיו חשוב שלא רק נפנה זמן ונקשיב לו, אלא נשמור על קשר עין, נגיב בהנהון, במבט או במילה שתיתן לו את התחושה הברורה שאנחנו מקשיבים ומבינים", קובעת אנגלר.

טיפים לדיאלוג משתף • שאלו את הילד שאלות "קלות" בסגנון "עם מי שיחקת היום בהפסקה?". • כדאי שתלמדו את שמות הילדים בכיתה. כך תוכלו לשאול שאלות קונקרטיות יותר ותצמצמו את האופציות של קבלת תשובות לקוניות. • שאלו שאלות רלוונטיות לאותו היום, לפי המידע שיש בידיכם. למשל: "ראיתי שלמדתם במדעים על חשיבות צחצוח השיניים. אתה מכיר את הסיפור על קריוס ובקטוס?". • נסו לגרום לכך שכל אחד מכם יספר על משהו טוב שקרה לו במהלך היום ועל משהו פחות טוב שקרה לו. • דברו עם הילד בגובה העיניים. רצוי לשבת עם הילד, לנתק טלפונים, להקשיב לו ולהיות ערניים לצרכיו האמיתיים. חשוב לשמור על קשר עין עם הילד, להגיב בהנהון, במבט או במילה שתיתן לו את התחושה הברורה שאתם, כהוריו, מקשיבים לו ומבינים אותו.

שתפו את הילד

לדברי ד"ר כצנלסון מומלץ להתחיל את השיחה, מצד ההורים, בסיפור קצר משלהם על משהו שעשו במהלך היום. "חשוב שהסיפור יעניין את הילד, ותוך כדי הקשבה הוא גם ילמד מהו מבנה של סיפור ויוכל להשתמש בו כמודל חיקוי, כשהוא יספר על חוויותיו. בנוסף, הסיפור של ההורה אמור לגרות את הילד לספר על עצמו, ואולי גם לעזור לו להיזכר בדברים שעברו עליו במהלך היום", היא מסבירה.

"הורים יכולים לשתף את הילד לא רק באירועי היומיום, אלא גם במחשבות וברגשות", מוסיפה אנגלר. "השיתוף באירועים, במחשבות וברגשות הינו תנועה חד צדדית מההורה אל הילד שנועדה להכניס שפה של תקשורת במערכת היחסים. למשל, כשאחד ההורים פוגש את הילד עם חזרתו מבית הספר הוא יכולה להתחיל במשפט 'איזה יום מעניין היה לי' או 'היום התלבטתי בעבודה בנושא X'. הרעיון הוא לא לשאול את הילד דבר, אלא לספר לו כי רוצים לספר ולא כאמצעי לחלוב ממנו אינפורמציה".

אנגלר מוסיפה כי שיתוף ההילד במחשבות וברגשות של ההורה צריך להיעשות בהתאם ליכולתו להכיל את המידע, ובהתאם להתפתחותו הנפשית ולגילו.

מומלץ להורים להתחיל את השיחה בסיפור קצר משלהם. אילוסטרציה: photos to go

שיחה נכונה

חשוב גם לדעת כיצד לנהל את השיחה וכיצד לשאול את הילד שאלות כדי לקבל את המידע שאתם מחפשים. "חשוב לבחור בשאלות ממוקדות ולא בשאלות כלליות", מייעצת ד"ר כצנלסון. "במקום לשאול שאלה כללית, כמו 'איך היה היום בבית הספר?', יש לשאול שאלה ספציפית יותר, כמו 'ספר לי מה למדת היום בשיעור מולדת?'".

מתי מומלץ לנהל את השיחה?
"מומלץ ליצור זמן שיחה משותף וקבוע עם הילד, כשכל משפחה קובעת בהתאם לסדר יומה ועדיפויותיה מהי העת הטובה ביותר לניהול שיחה", אומרת ד"ר כצנלסון. "יש משפחות שמעדיפות לבקש מהילד לספר בזמן ארוחת הערב על אירועי היום שהיה, יש משפחות שבוחרות לפני השינה לשוחח עם הילד ויש משפחות שמעדיפות לשמוע מהילד באופן ספונטני על אירועי היום".

יש התנהגויות שמהן כדאי להימנע?
"כבר בגילאים צעירים יותר יש להימנע מלפתח דפוסי דיאלוג שגויים", ממליצה אנגלר. "למשל, במקרים שבהם הילד בא ביוזמתו ומספר לנו דבר מה, ואנחנו מתחקרים אך לא ממש מתעניינים ולא מפנים זמן להקשבה כי אנחנו עסוקים, אנו מקבעים דפוסי תקשורת לא נכונים שמועצמים עם השנים. חשוב גם שהורה יתגבר על הנטייה הטבעית שלו להגיב בדאגה ופחד, בחקירה ושאילת שאלות רבות, או בהטחת ביקורת בשעה שהילד מספר לו על חוויה לא קלה שעבר. בנוסף, חשוב שהורים יכבדו את הרגעים שבהם הילד מעדיף לא לספר, וגם אם הם לא מקבלים מענה לשאלותיהם חשוב כי יאמרו לילד שזה בסדר, וכי כאשר הוא יחליט שהוא רוצה לשתף אותם הם יהיו מוכנים להקשיב".

בעיות עם הילדים? היכנסו לפורום יעוץ להורים והתייעצו עם המומחית