לומדים לאכול נכון
בעיות אכילה שכיחות מאוד בגיל הרך
כל מי שמשתייכת לחוג האמהות יודעת שמקומו של האוכל אינו נפקד משום שיחה שגרתית המכבדת את עצמה. כל אם מלינה בתורה – זו שילדיה אוכלים יתר על המידה וזו שילדיה אינם מהאכלנים. כל יום אנו מתלבטות מחדש מה להכין לארוחת הצהריים ואיך לגוון, ואומדות כמה נשקיע וכמה ייזרק בסוף היום לפח. אם כך, מדוע אנו נתקלים אצל ילדינו בכל כך הרבה תופעות של סרבנות אכילה, בררנות, אכילה איטית, אכילת יתר, התמכרות לחטיפים או לסוגי מזון מצומצמים? איך מתבטאת אחריותנו כהורים לתופעות אלה, והאם ייתכן שלמרות כל ההתעסקות והדיבורים על אוכל, עדיין איננו עושים מספיק למען הרגלי אכילה נכונים?
בעיות אכילה נפוצות
"בעיות אכילה שכיחות מאוד אצל ילדים ומקיפות אוכלוסייה רחבה בגיל הרך", מסכים ד"ר דוד שטייר, מנהל המרפאה לבעיות אכילה והאכלה בגיל הרך, במרכז "שניידר" לרפואת ילדים. מגוון הבעיות מתבטא, לדבריו, בהרגלי שולחן שאינם מקובלים, בררנות או מצבים קיצוניים של סרבנות אכילה ועצירה בגדילה. בדרך כלל מדובר במקרים פשוטים שאינם מצריכים התערבות רפואית וחולפים עם הזמן, אך מיעוט מהמקרים הם מצבים קיצוניים המצריכים טיפול רפואי והדרכה של אנשי מקצוע, כמו רופא ילדים, דיאטנית, מרפאה בעיסוק ולעתים גם פסיכולוג או פסיכיאטר המתמחים בטיפול בילדים.
"במקרים החמורים נראה פעוטות הסובלים מסרבנות או מחוסר יכולת לאכול מזונות מסוימים, או מדפוסי אכילה בלתי תקינים כתוצאה ממחלה גופנית ו/או בעיות נפשיות חברתיות עם השלכות שליליות על השגשוג וההתפתחות הגופנית, השכלית, החברתית והנפשית", אומר ד"ר שטייר. לעומת זאת, התלונות השכיחות על בעיות אכילה בקרב ילדים בריאים, נוגעות למיעוט אכילה, בררנות, הרגלי שולחן קלוקלים ואכילה ממושכת. ילדים אלה, על פי רוב, גדלים ומתפתחים היטב ללא חסרים תזונתיים.
ד"ר שטייר אומר כי במבט רחב על הרגלי אכילה והרגלי שולחן, נתקשה למצוא משפחה ללא כל חריגות מהרגלי אכילה נכונים. "במשפחות רבות נהוג לאכול במטבח או מול הטלוויזיה בסלון", הוא מדגים. "בחברת השפע אנו מוצפים באוכל זמין ולעתים קרובות אכילה לא מבוקרת, וכתוצאה מכך השמנת יתר".
PHOTOS ASAP
סימפטום למאבק כוחות
אירית פורז, מנהלת היחידה לתזונה ולדיאטה ומנהלת סדנאות להקניית הרגלי אכילה נכונים במרכז "שניידר", מספרת כי ממחקרים שנעשו בארץ בקרב משפחות מתפקדות עולה התמונה הבאה: "אצל שיעור גבוה מהמשפחות כל אחד אוכל מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, ואין כמעט ארוחות משפחתיות. על פי רוב מוותרים על ארוחת הבוקר מכיוון שממהרים, למרות שלארוחה זו חשיבות רבה", היא אומרת. לדבריה, ככל שיתקיימו יותר ארוחות משפחתיות מסודרות והאוכל יהיה מגוון, כך יגבר הסיכוי שהילדים יקנו לעצמם הרגלי אכילה נכונים ובריאים.
לדברי ד"ר שטייר, "סרבנות אכילה" עלולה להתחיל כבר אצל תינוקות. "מגיל חצי שנה ואילך התינוק מפתח את האוטונומיה שלו ויכול לסרב לאכול, בזמן שההורים הדואגים לבריאותו אינם מוותרים. הורים אלה מתעקשים לקבוע כמה יאכל ילדם, ועקב כך מתפתח קונפליקט עם מאבקי שליטה בינם לבין הילד. ככל שההורה מתעקש, ולעתים אף כופה את רצונו, כך יתחזק הקונפליקט. כפייה עלולה להיות מעודנת, למשל על ידי שימוש בהסחות, או להתבטא בשימוש בכוח פיזי". ד"ר שטייר סבור כי קונפליקט בזמן האכילה גורם לילד להתעקש בסרבנותו ולהתבצר בעמדתו. "ככל שההורים נאבקים יותר, מתגברת תגובת הסירוב והפעוטות מפחיתים את כמויות האוכל עד כדי פגיעה בשגשוגם ובריאותם", הוא מסכם.
אז איך ניתן להתמודד עם ילד המסרב לאכול?
ד"ר שטייר: "ההורה יכול לקבוע לפעוט עד גבול מסוים. הוא יכול לקבוע עבורו מה לאכול ואיפה לעשות זאת, אך הילד יחליט בעצמו כמה לאכול. בשום אופן אין להפוך את האכילה לשדה קרב, כיוון שמצב כזה מניב תוצאות הפוכות ושליליות. אם הילד הלך לישון בלילה בלי לאכול, לא נורא. אם מדובר בילד בריא, הרעב יעשה את שלו והילד יאכל בבוקר".
ד"ר שטייר אומר כי במצבי קונפליקט אלה, האוכל אינו המקור לבעיה, אלא רק סימפטום למאבק על שליטה. לדבריו, הילד נאבק על החופש שלו להחליט, ולמרות היותו פעוט עלינו לכבד את היותו ישות עצמאית ואדם נפרד. "ישנם ילדים רזים ופעילים המתפתחים יפה, ללא סימני מחלה, ויש להניח להם ולא להיאבק עימם בנושא האכילה", אומר ד"ר שטייר.
ממה נובעים ההבדלים הגדולים ביחס של כל ילד וילד לאוכל?
"הילדים הם קודם כל אנשים. אנשים צעירים, עם העדפות אישיות. וכך גם בתחום האכילה", אומרת פורז. לדבריה, ישנם ילדים סקרנים ופתוחים יותר בזמן שאחרים שמרניים יותר מעצם אישיותם. "גם אצל מבוגרים אנו רואים מי סקרן ופתוח יותר להתנסות ומי פחות, ולכן בעניין זה אני מאמצת את האמרה 'חנוך לנער על פי דרכו'. כלומר, כדאי ללכת לפי המזג של הילד", אומרת פורז. "לעתים קרובות אנו רואים משפחה עם כמה ילדים, שאחד מהם פתוח לטעמים חדשים ולשני יש מבחר מצומצם שבחר לעצמו. אל תגידו לאחרון: 'הנה, תראה אותו – למה הוא מוכן ואתה לא?', אלא לכו עם כל ילד בקצב שלו".
אילוסטרציה: PHOTOS ASAP
אחריותם של ההורים
לדברי פורז, המשפחה הישראלית התנערה מאחריותה לגבי הרגלי אכילה. "המשפחה לא התנערה מאחריותה לגבי הרגלי ניקיון, למשל, או הרגלים מוקפדים נוספים שנתפסים כברורים מאליהם במסגרת החובות שיש לקיים. אבל דווקא בנושא האכילה, מוותרת המשפחה על סמכותה", היא אומרת.
אלה הרגלי אכילה שגויים מקנים הורים לילדיהם?
פורז: "אני רואה ילדים שאוכלים בצורה שאינה מגוונת, רבים מהם בני נוער, וזהו אחד ההרגלים המוביל להשמנה. אין אכילה מספקת של פירות וירקות, הילדים בישראל אוכלים שליש מכמות הסידן שלה הם זקוקים, ואנמיה היא היום אחת מבעיות התזונה השכיחות בארץ ובעולם. החזרת הסמכות ההורית צריכה לכלול גם את תחום האכילה. חובתה של המשפחה לדאוג לכך שהילדים יאכלו באופן שיאפשר להם גדילה תקינה ובריאה".
פורז מדגישה כי על ההורים לדאוג שהאוכל יהיה מגוון ויכלול את כל אבות המזון. "גם כאשר ילד אוכל מעט, אך נחשף למזון מגוון ומתפתח באופן חיוני, אין כל בעיה", היא אומרת. "עם זאת, כאשר ילד צורך מספר חד ספרתי של מזונות בלבד, יש לבדוק אלה מרכיבים מצויים בהם ולבחון את תרומתם להתפתחותו".
מתי בעיות שכיחות הופכות לבעיה תזונתית של ממש?
ד"ר שטייר: "'הילד 'הלא אוכל' של האמא הפולנייה, למשל, לעולם לא ייעלם". גם כשילדים גדלים יפה, יהיו אמהות שירדפו אחריהם עם האוכל. לא בכל מקרה מתפתחת בעיה, אבל חשוב להיות קשובים וערים להתפתחות הילד ולהתייחס למצב בריאותו הכללי. מצב בריאותו כולל משקל, גובה והיקף ראש – פרמטרים מדידים. לכך יש להוסיף את התנהגותו והשתלבותו בחברה. כאשר נתקלים בסימני מחלה, כמו האטה בגדילה, איחור בהתפתחות, שלשולים והקאות שאינם קשורים למחלה חולפת, יש צורך בבירור רפואי". ד"ר שטייר מוסיף לסיכום, כי על מנת שהגוף יתפתח, עלינו לתת לו את אבני הבניין הנחוצות. "תזונה מגוונת מספקת את אבני הבניין הללו", הוא אומר.