להתאהב בערפד

כמה חיכיתי לסרט שיביא באמת לידי ביטוי את הצד השטותניקי של ג׳וני דפ! בתור מעריצה של השחקן הקטיפתי הזה, עקבתי אחריו (לא פיזית, כמובן) בסרטים הרבים שלו תוך בחינת הפרצופים המשתנים שלו, היכולת שלו להיכנס לנעלי כל דמות, בין אם הוא אציל במאה ה-17 או כובען משוגע.

נדמה שג׳וני דפ מרגיש הכי נוח בדמויות שמוציאות ממנו את כשרון המשחק שלו – משחק במובן של playfulness. לדמות של ג׳ק ספארו הפיראט הכניס דפ הליכה ודיבור שיכורים, לווילי וונקה של טים ברטון הוא הכניס גוון מייקל ג׳קסוני – ילדי, עדין וקצת חרדתי – ואילו ברנבס קולינס, הערפד – גיבור צללים אפלים – הוא דמות טובת לב, תמה וזכה, שנקלעה לסיטואציה בלתי צפויה, ועכשיו הוא צריך לאלתר.

אווירה מעוררת השתאות

ב"צללים אפלים" (Dark Shadows), ברנבס קולינס (ג'וני דפ) הוא ערפד מרשים שיודע איך להקסים את הנשים שסביבו, או ליתר דיוק – את אלה שהיו סביבו בשנת 1752. מאתיים ומשהו שנה מאוחר יותר, בשנות השבעים של המאה ה-20, הוא מצליח להיחלץ מקברו ולשוטט בעיר הולדתו. קשיי ההסתגלות שלו לסביבה החדשה מקסימים ומצחיקים כאחד, ועד לסוף הסרט הוא מצליח לסובב את כולם סביבו ולהציל את משפחתו שאיבדה את מעמדה בעיירה.

את העולם הייחודי שבנה טים ברטון מלוות בחירות מוזיקליות מדויקות שצובעות את הסרט בפ׳אנק, רוק סבנטיז ומוזיקה סוחפת של דני אלפמן.

כל הדמויות בסרט כתובות מעולה. הן כולן אמינות, צבעוניות וייחודיות, כמו שטים ברטון יודע לעשות. השחקנים מצוינים ומדויקים לתפקיד, הדיאלוגים מצחיקים – ויש אפילו דאחקה מצוינת על מקדונלדס.

בגזרת הארט – טים ברטון לא פסח על אף פרט, והתפאורה, הבגדים והאווירה מקסימים ומעוררים השתאות. אגב, גם בסרט הזה יש הרבה קטעים שנדמה שהבחור במשקפי השמש שנזהר לא להיחשף לאור הוא בעצם מייקל ג׳קסון.

דמויות אמינות, צבעוניות וייחודיות. מתוך "צללים אפלים"

שורה תחתונה:
לפרקים הסרט היה קצת מוגזם באוויליותו, אבל לרוב הוא היה פשוט מצחיק. בואו במצב רוח מרומם, שתו משהו לפני הסרט ותצפה לכם חוויה מצחיקה ומיוחדת מאוד.

ומילה לאדוארד מדמדומים – זמנך עבר, עבר, עבר, עבר!

צללים אפלים, 113 דקות, ארה"ב 2012. עם: ג'וני דפ, אווה גרין, מישל פייפר ועוד. לאתר הסרט