להגיד לא בלי להעליב

איך מסבירים לגבר המושלם, המקסים והרגיש שהוא לא מושך מספיק? איך מפסיקים את הקשר בלי לפגוע בו? אורן מנסה לייעץ לידידה ונתקל בבעיה
– "יש לי בעיה", תופסת אותי הסקסית בצ'ט של הפייסבוק.
– "למי אין?", עניתי.
– "יש לי אי נעימות מבחור", היא ממשיכה. אה, ואני כבר חשבתי שיש בעיה אמיתית.
היא הכירה בחור, הסקסית הזאת. שבועיים של שיחות נפש טלפוניות הכשירו את השטח להגשמת החלום, והם נפגשו. הבחור התגלה ככליל השלמות, חכם, יפה, מוזר ומלא תסבוכים – כמו שהיא אוהבת. רק בעיה אחת מפרידה בין השניים לבין אושר נצחי: היא לא מרגישה משיכה. נו, קורה, לפעמים אין משיכה, ואת סודות הכימיה עוד לא פיצחנו.
הבעיה היא זו: הבחור כה ענוג ורגיש ושיחות הטלפון היו כה עמוקות ואישיות, כמו שיחות ליליות בין רוני סומק ליוסי סיאס, אז עכשיו איך פתאום מסבירים שזה לא זה? "הוא בן אדם מקסים", אומרת הסקסית, "אני לא רוצה לפגוע בו". פה היא מסבירה שהבחור כבר נפגע בעבר, לאחר שאשתו הפכה ללסבית והתגרשה ממנו. עוד נטישה דומה עלולה לגרום לו לשיתוק קוגניטיבי בחצי הימני של המוח, ומי יודע אם יוכל אחר כך להתלוצץ שוב עם רופאיו.
"מה עושים?", זעקו מילותיה דרך מסך הצ'ט, "מה עושים?". מצוין – היא הגיע למקום הנכון, לקבל עצה החלטית ונחושה שתפתור הכל.
"תחתכי, סקסית", הצעתי. "הוא יישבר", אמרה. "אז תפגשי איתו שוב", שיניתי את דעתי. "ואז הוא עלול להיפגע יותר", ענתה. "אז תחתכי עכשיו", חזרתי לעמדה הראשונה. "אי אפשר, אין לי לב לעשות את זה". "אז… השכנה שלי מבשלת משהו", שיניתי נושא. "מה?", היא שאלה. "כדורי בשר, אני חושב", עניתי.
עם מקסים לא הולכים למיטה
יש בעיה עם האנשים המתוקים האלה. הם כל כך חמודים ונפשם כה טהורה, שאי אפשר להגיד להם שהמשיכה ההכרחית כל-כך נפקדת. הם כל כך עמוקים ובוגרים, שיתכן שלא יבינו בכלל איך זה שקשר רציני נופל על סעיף שטחי וילדותי כמו "משיכה".
הנה, למשל: גרושתו נאלצה להפוך ללסבית ולעבור לגור עם אישה כדי להסביר לו שאין לה משיכה אליו. מבריק! "הוא אדם מקסים", חוזרת הסקסית, "מקסים לוי היה מקסים", אני עונה, "עם מקסים לא הולכים למכולת".
הכימיה היא זו שמנצחת בסוף
לסקסית הזאת אין בעיה של טאקט, זו אחת שעושה ואומרת מה שמתחשק לה. בפגישתנו הראשונה והאחרונה לא עברה שעה לפני שידיה כבר היו תחת חולצתי, לא עברו שעתיים עד שהראתה לי את גופה המושלם, ודקות אחר כך היא כבר נישקה אותי על איזה ספסל בטיילת. היכרותנו נמשכה גם אחר כך, וכשהיה לה משהו מעליב להגיד, היא עשתה זאת בחפץ לב ובלי לחשוב פעמיים. "אתה נעבעך!", נזפה בי פעם, הרי היא הסקסית התותחנית, וכשצריך לירות היא יורה, וגם מדברת.
אבל עכשיו הכל אחר. היא הסתבכה עם בחור מקסים ולא מושך בשיחות נפש חודרות, ועכשיו נפשותיהם כרוכות זה בזה כמו שני תמנונים שמתחבקים. אך כמו שיודע כל גור תמנונים – אין בזה שום טעם, הרי בסוף הכימיה היא זו שמנצחת. הכימיה, שאת סודותיה האדם עוד לא הצליח לפצח.
בעוד 500 שנה, אחרי שסודות הכימיה האנושית יפוצחו על ידי מדען יהודי-גרמני דגול, נוכל להזין די.אן.איי למחשב ולמצוא את זו שאליה תימשך נפשנו ויימשך גופנו, אך בהעדר טכנולוגיה זו, אנו תועים באפילת הכימיה, מגששים כמו חרשים בתערוכת דיאלוג בחשיכה, וצריכים כל כך הרבה פעמים להגיד "לא", או גרוע מזה – לשמוע זאת, או אף גרוע מזה – להרגיש זאת מבין השורות.
אפילו ניתוח לא יעזור
"אז ככה, החלטתי להגיד לו שאני עוברת לגור בהלסינקי", החליטה הסקסית התותחנית – מה היא לא תעשה כדי שהמקסים לא ייפגע. "ואם הוא יבקש ללוות אותך לנמל התעופה?", אני שואל, והיא משכללת את התכנית: "אני באמת אסע לשם, הוא יראה אותי עולה על המטוס להלסינקי". "ואיך תסבירי למה את יורדת מהארץ בהפתעה כזאת?", אני שואל, והיא חושבת לרגע ועונה: "אני אגיד לו שהתברר שאני צריכה ניתוח דחוף, ורק בהלסינקי אני יכולה לעשות אותו".
"ואם הוא יחליט לעמוד לצידך בזמן הניתוח ולבוא לבקר אותך בהלסינקי?", אני מקשה. "אז אני באמת אעשה ניתוח, ואוכיח לו שדיברתי אמת". היא כמעט ניצחה, אבל יש בעיה בתכנית: "ואם הוא יישאר נאמן לך וירצה להתחתן איתך בלי קשר למצבך הרפואי או למקום מגורייך? מה אז?". "אז אני אתחתן איתו", היא נכנעת, "אין מה לעשות".
"מממ… טוב, באמת יש לך בעיה", אני משתכנע.
ליצירת קשר עם אורן בדוא"ל