לגמור כידידים

לפעמים אפשר להפוך ידידות לקשר רומנטי, לפעמים אפשר להישאר ידידים אחרי שנפרדים, אך מה קורה לידידות קרובה אחרי לילה אחד של תשוקה?

88 שיתופים | 132 צפיות

"אין לי כבר כוח לגברים", אני אומרת לדניאל (שם בדוי, כמובן), אחד מידידיי הקרובים, "אין לי כוח להתארגן לדייט, להיות נחמדה, להתעניין בבחור, לספר דברים על עצמי, ועוד לתהות האם ומתי הוא יתקשר – גם אם אני לא מעוניינת בו". "אז למה שלא תקחי הפסקה?", הוא שואל, "אני סתם לא מצליחה לישון לבד במיטה הזוגית שלי ושל אלון מאז שנפרדנו. אני פשוט רוצה להיות עם מישהו כדי שאוכל להשלים שעות שינה", אני עונה.

כשהידידות נכנסת למיטה

השיחה הזו התנהלה על כוס יין בבר, שקדמו לה פיצה וסרט מיותר. דניאל ואני חברים קרובים מאז ומתמיד. אנחנו יכולים לדבר שעות על כל דבר, בכל שעה ובכל מקום, והוא היחיד שמכיר אותי באמת. בלי ששמנו לב, השעה הפכה ל-1:00, אך לא רציתי ללכת הביתה. ידעתי שצפוי לי עוד לילה טרוף שינה. דניאל, כמו חבר טוב, הציע לבוא לישון אתי. זה לא שלא ישנו יחד בעבר, רק לא באותה מיטה.

אף פעם לא חשבנו לשכב האחד עם השנייה, וגם עכשיו זה לא היה העניין. הוא לא הטעם שלי, אני יודעת שאני לא הטעם שלו, ובכלל סקס בינינו נראה לשנינו דבר מופרך לחלוטין. הגענו אליי, התארגנו לישון, בלי רומנטיקה ובלי גינונים – רק לישון. נכנסנו למיטה והוא התחיל ללטף אותי, כדי שאירגע ואצליח להירדם. ליטוף קטן, תמים ונטול מיניות לחלוטין. כנראה שזה דווקא מה שעשה לי את זה, כי תוך דקה מצאתי את עצמי מנשקת אותו בטירוף, תוך שהוא נאבק עם תופסן החזייה שלי.

פתאום עצרנו, הסתכלנו האחד על השנייה ועיכלנו את הרגע. קלטנו שאנחנו הולכים לראות אחד את השנייה בעירום. אני הבנתי שאני הולכת לחוות דברים שאמרתי לו שכדאי לו לעשות כשהוא ביקש טיפים, ושהוא עומד לראות איך אני במיטה, אחרי כל התלונות שלי על גברים שלא יודעים לענג בחורה. המשכנו. אין ספק שהיה קצת מוזר, אבל היה טוב. פעמיים כי טוב, אם נהיה מדויקים.

אחרי שגמרנו הוא המשיך את מה שהתחיל לפני שהסתערתי עליו – ללטף אותי. כך נרדמתי לרגע, וכשפקחתי עיניים אחרי כמה דקות ראיתי אותו עדיין מסתכל עליי ומלטף. נרדמתי שוב, התעוררתי שוב לשנייה ותפסתי אותו באותה מצב בדיוק. גם אחרי שעתיים של שינה המצב לא השתנה. בבוקר התברר לי שהוא לא נרדם כל הלילה, ובמשך כל אותו זמן התבונן בי, דאג שאני ישנה – בדיוק כמו שהבטיח שיעשה.

הבוקר שאחרי

הייתי במהלך לבישת הג'ינס כשדניאל נכנס לחדר ואמר "טוב, מישהו צריך להעלות את זה, אבל מה בעצם קורה בינינו עכשיו?", "בוא לא נדבר על זה", עניתי. פשוט לא הייתי סגורה על עצמי. על הקפה של הבוקר סיכמנו שזה לא יקרה שוב. שנינו הודינו שהיה נעים וכיף, אבל שאנחנו גם לא באמת מתאימים האחד לשנייה, ושנינו היינו שלמים עם ההחלטה.

מאז חזרנו להיות אותם ידידים שהיינו; נפגשים, מדברים מתי שמתחשק, מקטרים על דייטים כושלים, יוצאים לסרטים – והכל חזר להיות אותו הדבר. בעצם לא הכל – מאז אותו לילה הצלחתי לישון במיטה הזוגית שלי, גם כשצד ימין שלה ריק.

מתברר שלפעמים זה דווקא טוב לשכב עם ידיד. כך אפשר להיפטר מהמתח המיני שקיים באופן טבעי בין המינים, להוציא את זה מהסיסטם ולהיות חברים נטו. רק דבר אחד מוזר לי: אם שנינו הרגשנו שאנחנו לא מעוניינים בקשר זוגי ויכולים לחזור בכיף לאותה נקודה שבה היינו לפני שנכנסנו למיטה – למה עדיין חיכיתי שהוא יתקשר בבוקר שאחרי, ויותר מזה – למה נפגעתי כשהוא לא עשה זאת? כנראה שיש דברים שלא משתנים…