רווקות? כך תתמודדו עם השאלות של המשפחה בחג

החגים בכלל וערב פסח בפרט מביאים איתם גל של תחושות מעורבות. מצד אחד, כולנו שמחים לקבל חופש קולקטיבי משגרת היומיום שלנו אך מאידך, עם החופש מהשגרה נכנסת לתמונה ההתמודדות עם ההתכנסות המשפחתית.

להיות רווקה בגילאים בהם כבר מצופה ממך להיות בזוגיות יכול להיות עניין מאתגר בכל ימות השנה אך בערב ליל הסדר זה תופס אותנו, הנשים, רגישות במיוחד, מהלכות על הגבול הדק בין נימוסים להתגוננות.

נדמה כי ככל שההרכב המשפחתי גדול יותר, כך הערב הזה יותר מרתיע. המקור לאי הנוחות נעוץ בכך שהארוחות החגיגיות מכנסות את בני משפחת המקור הגרעינית שלנו, רק שאם השנים חלקם הגדול כבר אינו מגיע בגפו אלא עם בני זוג וילדים, ומשנה לשנה יש תחושה שההרכב תופח ואם אנחנו עדיין בדרכנו למציאת הזוגיות המיוחלת, קשה לברוח מתחושת ה"תקיעות" ומההתמודדות עם האשליה המוחשית כל כך שאומרת ש'כולם התקדמו יפה בחיים ורק אנחנו לא'.

לפניכן חמש סוגיות נפוצות במיוחד בהתנהלות בזירה המשפחתית והכוונה להסתכלות קצת אחרת, כזו, שאולי תגרום לנו לא רק לחשוב על כל התירוצים בעולם לחמוק מליל הסדר אלא אפילו תסייע לנו להשתמש בו על מנת לצאת לחירות הפרטית שלנו.

"נו… מצאת מישהו?"

לא. אם הייתי מוצאת הוא כנראה היה עומד כאן איתי. זאת התשובה שזועקת מגרוננו ומתחבאת לה מאחורי החיוך הקפוא כשנשאלת השאלה הזו.

אז גם אם לא מצאנו עדיין את הזוגיות של חיינו, הרי שאת אהבת חיינו כבר מצאנו מזמן. אהבת חיינו היא כשמה כן היא. אהבת החיים שלנו, הפרטיים, אלו שהחלו כשהגענו לעולם הזה. הרבה קודם להיכרות רומנטית זו או אחרת וכדאי שהנקודה תהיה לנו ברורה, במיוחד לקראת חיפוש אהבה ממקור חיצוני.

עוד תופעת לוואי שמתווספת לשאלה הזו היא התחושה שכל ההישגים השנתיים שלנו נמדדים בערב אחד על-פי פרמטר בודד: האם התקדמנו בסולם הקמת המשפחה או שלא.

מה כדאי לעשות?

במקום להתעצבן ולהיעלב מהשאלות על חיינו האישיים אפשר לראות בכך אכפתיות. נכון, השאלות יכולות להיות חטטניות במיוחד אבל ההחלטה כמה נחלוק היא שלנו לחלוטין. אני מציעה להשיב באופטימיות נינוחה ולעדכן בדברים נפלאים שמתרחשים בחיינו במישורים אחרים. יש מעין כלל לא כתוב לגבי סוגיות רגישות והוא שככל שנרגיש יותר בנוח עם עצמנו כך הסביבה שלנו תגיב לאותו ביטחון וזה אומר שנישאל על כך פחות ורגעי המבוכה יהיו מעטים.

"נועם חגג יום הולדת שנה! היה כל-כך מרגש!"

לאחר שפתיחת הערב הכילה שאלות נוקבות על כך ששוריין לנו רק כיסא אחד לערב החג, ככל שהערב ממשיך, סביר להניח שמוקד תשומת הלב ישתנה בצורה קיצונית.

אם ההרכב המשפחתי המורחב מכיל אחיינים קטנטנים, זוגות בהיריון,זוגות מאורסים ושאר מטעמים אז סביר להניח שלאחר 40 דקות לכל היותר השיח המרכזי בשולחן יסבוב סביב חיתולים, לידות, דינמיקה בגן, התמודדות הורית עם המחסור בשעות שינה וציון הישגים מרגשים כאמירת המילה הראשונה. כל אלו יפים וטובים אך טומנים בתוכם סכנת "שקיעה" עבורנו. הם עלולים להדגיש לנו, בערב שגם כך רגיש במיוחד, את היותנו מחוץ לעולם הזה.

מה כדאי לעשות?

ראשית חשוב לזכור, שרגשותינו לגבי תופעות מסוימות ישפיעו על מידת נוכחותן בחיינו. זאת אומרת – שאם חשקה נפשנו בהקמת משפחה, במידה שננהל שיח ממורמר על כך שזה עדיין לא קיים בחיינו, לא נתקרב להגשמה של העניין כלל ואף נתרחק ממנה. במקום רחמים עצמיים, כדאי לגייס את יכולת האהבה והפרגון שלנו, אלו גם כך מצרך נחוץ מאוד בעולם הזוגי אשר אנחנו עומדים להיכנס אליו.

נסו לראות את היופי שבנאמר בשיחה ואולי אפילו לשאול כמה שאלות מתעניינות באמת ועל ידי כך לשדר לעצמכן ולסביבה שאתן נערכות לנושא. רגשות חיוניים נוספים לצורך הגשמה הם שמחה והתלהבות, לכן, "נצלו" את המעמד לבילוי איכותי עם האחיינים הקטנים, חבקו אותם, שחקו איתם ותנו לעצמכן לספוג את הקסם שבנוכחותכם. זה תמיד עדיף על התחושה שזה רחוק מכם בעוד שזה יכול להיות במרחק פסיעה.

"בקרוב אצלך!"

כמובן שלא נוכל לשכוח את האיחולים הלבביים. סביר להניח שעל כל בשורה משמחת שתושמע – המשפט 'בקרוב אצלך' יהדהד שניה לאחר מכן לכיוונך.

הסיבה היחידה שהמשפט הזה נוטה לעורר בנו התנגדות היא הפרשנות שאנו מייחסות לו. נדמה לנו באותם רגעיםכי הוא נאמר מתוך רחמים, מתוך התבוננות מתנשאת. בכך שזה כנראה כרגע 'רחוק אצלנו' אם מאחלים לנו שזה יהיה 'בקרוב אצלנו'.

האמת הפשוטה היא שלא כך הדבר כלל ושברובם המכריע של המקרים הוא נאמר בתום לב ומתוך כוונה טהורה לאחל לנו טוב.

אז מה כדאי לעשות?

זהו זמן מצוין לתרגל הסכמה במקום ציניות ואפילו לאמץ את המילה "אמן" או להחליפה באחותה – הלוואי, ואפילו תודה רבה תתאים כאן מאוד.

הרעיון הוא להחליף את הציניות ועיקום הפרצוף בקבלת הברכה שניתנה לנו, זה ישרה אווירה נעימה יותר בשיחה וימנע מאיתנו לחוש לא בנוח. אם כבר אירוע משפחתי, למה לא לקבל בו מחמאות וברכות?

"את באה גם לארוחה בערב חג שני?"

נכון, לחגים יש הווי משפחתי אבל בואו לא נשכח שזה גם זמן יקר מפז לשבור את השגרה, לנוח, להתפנות לדברים שאין לנו פנאי אליהם ביום יום וכמובן גם לאירועים חברתיים לא משפחתיים.

כאן נוכל לתרגל את הגבולות האישיים שלנו ולתת ביטוי, מתוך ההיכרות העמוקה שלנו עם עצמנו למינון הנכון לנו באירועים משפחתיים.

זה לגיטימי ואף מתבקש לוותר על חלק ממפגשי ערב החג הנלווים ולומר בנימוס שהתחייבנו לתוכניות אחרות. הידיעה שהבילוי המשפחתי אינו משתלט על החג כולו תסייע לנו ליהנות מהערב יותר.

"אבל את יוצאת? מכירה? הוא לא ידפוק בדלת…"

המשפט הזה, מכיל טון מאשים קלות על כך שאולי איננו אקטיביות מספיק. כמובן שאין מקום להתנצלויות ובטח לא לניסיון הצדקנות מצידנו. הדרך לזוגיות היא פרטית ואינדיבידואלית ובסופו של דבר כל סיטואציה מאתגרת בחיינו טומנת בחובה גם מתנת צמיחה. ואם ערבי חג גורמים לי אי נוחות כנראה שיש כאן עבורנו הזדמנות ללמוד לעמוד באופן זקוף בזכות מי שאנחנו היום.

מה כדאי לעשות?

לבחור להיות שלמות עם כל סיטואציה בחיינו גם אם אנחנו בתהליך השדרוג שלה.

ואם נבחר לתרגל לערב אחד נתק מכל מה שנדמה לנו שהעולם חושב עלינו ועל מה שהשגנו או טרם השגנו, ייתכן שנזכה לבלות ערב חביב עם בני משפחה שאנחנו רואים לעיתים רחוקות.

אחד הדברים שתמיד ניתן לעשות בנקודות ציון גלובאליות כמו חגים ואירועים, הוא לתת להם משמעות אישית, כזו שנוח לנו איתה, כזו שגורמת לנו להרגיש טוב.

פסח יכול לסמל עבורנו לא רק כינוסים משפחתיים מותחים אלא גם תקופת ניקיון תודעתית. נוכל לבחור לשים בצד את כל מה שאנחנו "אמורות" להיות ופשוט להגיע שבעי רצון ממה שאנחנו כבר. ואין חירות גדולה מזו.