לא שוחים עם הזרם

הקיץ בפתח וההרשמה לקורסי השחייה בעיצומה. אלא שהאוצר שלכם מפחד מהמים, בוכה ומסרב אפילו לטבול בהם את הרגליים. ממה נובע הפחד ממים ואיך אפשר לעזור?

88 שיתופים | 132 צפיות

בהתרגשות גדולה לקחתם את הילד לשיעור השחייה הראשון, אך בעוד הילדים האחרים קופצים למים בקלילות ומשחקים בהם בחדווה כאילו נולדו לאמא דולפינה, הגוזל שלכם עומד על שפת הבריכה ומסרב להיכנס. מה עושים?

ד"ר יוכי בן נון, פסיכולוגית בכירה ומומחית להתפתחות הילד בשירותי בריאות כללית, מסבירה כי פחד ממים תלוי בשני גורמים של תחושות. הראשון, תחושת אי הנעימות הקשורה לקרירות המים, והשני, והדומיננטי יותר, הוא היעדר קרקע, כלומר תחושה של חוסר יציבות הפוגעת בביטחון. בנוסף, ברגע שמתפתחת מודעות קוגניטיבית – הפחד גובר, לכן כשילד נחשף למים בגיל מאוד צעיר, הוא מתרגל אליהם עוד לפני שהבין את הסכנות, בבחינת "מה שאני לא יודע לא מפחיד אותי".

לדברי אורי סלע, הידרותרפיסט ומדריך ותיק בלימוד ואימון שחייה לתינוקות ולילדים, הבעלים והמנהל המקצועי של "עולם המים", פחד ממים יכול להתחיל אפילו מהרחם (למשל, טראומה כשחבל הטבור כרוך סביב הצוואר), טראומה בעת היציאה לאוויר העולם (כמו ניתוח קיסרי), ואף מאמבטיות לא נעימות בינקות. לכן הוא מציע שכבר מהאמבטיה הראשונה, המגע של התינוק עם המים ייחווה כחוויה נעימה. הוא מוסיף כי לפי הרפואה הסינית, הפחד מתקשר לאלמנט המים, ויש ילדים שסובלים לא רק מפחד ממים אלא גם מפחדים נוספים, וכי ההתמודדות עם הפחד מהמים תשפיע על ההתמודדות עם הפחד בשאר תחומי החיים, בבחינת "המים יכולים לפרק הכל".

מים שקטים

כשהילד מפחד, כדאי לדחות את לימוד השחייה בשנה?
סלע: "ממש לא. אם תגיד למי שיש לו טראומה 'זה יהיה בסדר' – הטראומה תעבור? בחיים לא. צריך להתמודד. אז ייקח לו עוד עשרה שיעורים. החשש הוא שהפחד לא ייעלם, ושהילד יגיע לגיל 18 ולא יידע לשחות, וכל החברים יילכו לבריכה ולים והוא לא. הוא יעדיף לעשות כל דבר רק לא ללכת לקייטנה, כדי שכל החברים שלו לא יגידו לו 'איזה פחדן אתה'. הילד יודה לכם כל החיים. זה יעלה עוד קצת אבל יהיה לו כיף במים".

ד"ר בן נון: "אני לא בעד לוותר באופן מיידי. זו גישה חינוכית טובה לנסות לשכנע את הילד ולהגיד לו 'בוא נראה, לאט לאט'. זה גם טוב כדי לא להשאיר את הילד בחוויה של כישלון. בהחלט לא הייתי מעבירה לו מסר של 'אתה לא רוצה, לא צריך'. לא לוותר בקלות, לנסות להסביר שזה חשוב, ואף לומר לו שאתם מאמינים שהוא יכול ושהוא יצליח וכו'. אבל לא הייתי הולכת בכוח. אם בגיל שש זה לא הולך, אז אולי בגיל שבע כן. נכון שככל שילד גדל אז הפחד גם עלול לגדול, אבל גם הוא כבר גדול יותר ואפשר להסביר לו".

במקרים כאלה, עדיף לימוד פרטני על קבוצתי?
ד"ר בן נון: "בעיניי, הקבוצה היא סביבה טובה יותר ללמידה, כי כשילד רואה ילדים אחרים מתמודדים יפה, זה עוזר לו להתגבר על הפחד ומכניס בו מוטיבציה להצטרף".
סלע בדעה הפוכה: "במקרה של ילד שהוא מפוחד, אם תהיה לו טראומה מהבריכה אז לא השגנו שום דבר. ייתכן שלא מתאימה לו מסגרת קבוצתית והוא צריך שיעור פרטי, וזה גם יהיה הכי כלכלי להורה".


מומלץ להביא לבריכה משחקים שהילד אוהב. אילוסטרציה: ingimage

מים בששון

מה לעשות

מניעה
* הסבון בכה מאוד: מהאמבטיות הראשונות ספקו לתינוק חוויה נעימה – הקפידו על טמפרטורת מים נעימה, חדר מחומם, שדרו רוגע, הרטיבו תחילה את היד ואת הרגל של התינוק, ודאגו שהכניסה למים תהיה הדרגתית ובטוחה.
* כמו דג במים: תינוקות שרגילים להשתתף מגיל קטן (אפשרי מגיל שלושה חודשים) בשיעורי פעילות במים, מתרגלים לתחושות של המים.

התמודדות
* על מי מנוחות: שחקו עם הילד על מדרגות הבריכה. העניקו לו חוויה חיובית, כך שבפעמים הבאות הוא יירד כמה מדרגות. גם אם הוא מסרב לשתף פעולה, היו סבלניים, אל תביעו בפניו את אכזבתכם, ובמקרה הצורך פנו לאיש מקצוע.
* השלמת ציוד: בחרו עם הילד אביזרי בריכה, כמו משקפת, סנפירים מגומי ונודל, שיעניקו לו ביטחון ויסייעו להשתחרר מהפחד.
* ילד של אמא: אם אתם בעצמכם מפחדים מהמים, אל תלוו את הילד לשיעורי השחייה, ואף שקלו בחיוב להתחיל ללמוד לשחות (תארו לעצכם את המסר שילדכם יקבל).
* מורה לחיים: בחרו מורה מנוסה וסבלני שיודע כיצד ללמד ילדים להתמודד עם הפחד. לרוב, מורה טוב יעזור כבר מהשיעור הראשון.

לדברי סלע, במרבית המקרים, כבר בשיעור הראשון מורה מנוסה שיודע איך להגיע לילד, יכול "לפרק" את הפחד: "אנחנו מסתכלים איך הילד מגיע – מה הוא עושה? יושב בצד? בוכה כבר כשהוא נכנס לבריכה? ודרך עבודה מאוד איטית גורמים לו להיכנס למים. אף פעם לא בכוח".

מה אנחנו ההורים יכולים לעשות כדי לעזור?
"קודם כל, לא לומר משפטים כמו 'למה אתה מפחד? אין לך מה לפחד'. הילד מפחד. זה שתגידו לו 'למה אתה מפחד?', לא יגרום לו להעיז. הוא חווה משהו טראומתי והוא לא יכול להתגבר על זה, המטרה היא לעשות את זה לאט".

סלע מציע להביא לבריכה משחקים שהילד אוהב (לא בהכרח צעצועי מים), לשבת עימו על מדרגות הבריכה ולגרום לו להרגשה כיפית וחיובית (גם אם הוא לא נכנס למים). אחר כך לספר לכל מאן דבעי (סבים, דודים, חברים) "איך יונתן השפריץ ונהנה בבריכה", דבר שיעצים אותו. "פשוט לתת לילד את הזמן, ללכת איתו פעם אחת שישחק בבריכה, ובפעם השנייה, השלישית, הרביעית והחמישית הוא יירד כמה מדרגות וייכנס למים", הוא אומר. "אם אין התקדמות ואין לכם סבלנות, אל תצהירו באוזני הילד על אכזבתכם. מוטב שהוא יחווה את החוויה עם איש מקצוע".

כדי לעזור לילד להשתחרר ולהרגיש ביטחון, סלע מציע להצטייד באביזרים הבאים (ועדיף שהילד יבחר אותם בעצמו): משקפת – הילד יתרגל אליה עוד לפני הכניסה למים והיא תעזור לו להתמודד עם תחושת הכלור; נודל/ בננה/ לולי – כשנודל נמצא מתחת לחזה הוא תורם לתחושת ביטחון ואף משפר את הנשימה; סנפירים אלסטיים מגומי (ולא מפלסטיק) – יקדמו את הילד מהר במים והוא יחוש שהוא שולט בעניינים. בנוסף, אם אחד ההורים סובל מפחד מים, מוטב שההורה השני ילווה את הילד לבריכה (כדי שהפחד לא יוקרן).

לסיום, סלע מציע לבחור מורה מנוסה שמתמחה בפירוק פחד ובעל גישה לילדים. "כשלמדריך יש מספיק סבלנות – הוא יצליח להגיע לילד. מדריך לא סבלני זה מתכון לכישלון מראש". סלע למשל מפרסם את תמונות המאמנים באתר האינטרנט, כדי שהילדים יוכלו לפני השיעור הראשון לראות איך נראה המדריך שלהם, דבר שמפחית אף הוא את הפחד.

ד"ר בן נון מצטרפת: "לא משנה אם זה התעמלות, בלט, ציור או שחייה – חשוב שהמדריכים יהיו דמויות חינוכיות, שתהיה להם גישה לילדים, שיהיו סבלניים, שיהיו להם טכניקות לגשת לילד ולקנות את האמון שלו, במיוחד במצבים שבהם הילד פוחד".