לא מפסיק לשיר

הצילומים לתוכנית "בית ספר למוזיקה עולים כיתה" תופסים את טל מוסרי (36), ותיק המנחים בערוץ הילדים, סמוך מאוד ללידת בתו דריה (חודשיים), אחות לליבי בן הארבע וחצי. אחרי 15 שנים כמנחה בערוץ, מוסרי עדיין מדבר בהתלהבות כנה על העבודה בו, שקיבלה משנה משמעות לאחר שהפך לאבא, והעבודה עם ילדי בית הספר למוזיקה בתוכנית החדשה מחזירה אותו לילדותו, ומהווה מעין סגירת מעגל עבורו.

"בגיל 11 הופעתי בטלוויזיה בתוכנית 'תופסים ראש' עם נתן דטנר, שהיה אז 'המבוגר האחראי'", הוא נזכר. "אני זוכר שהייתי מסתכל על דטנר, על הרצינות שבה הוא עושה את הדברים ולומד כל הזמן. ועכשיו אני 'המבוגר האחראי".

איך זה בא לידי ביטוי בעבודה עם הילדים בתוכנית?
"התוכנית עצמה עוסקת במוזיקה ישראלית, אבל בכל תוכנית אנחנו גם דנים בנושא אחר, כמו אהבה, אמא, משפחה, ריקודים וכדומה. לתוכנית הזו אני מגיע לא רק כמנחה, אלא כהורה. זה לא שאני מתייחס אליהם כאל הילדים שלי, אבל מאז שאני הורה למדתי להקשיב לקהל הילדים ולילדים השותפים בתוכנית, להבין את המקום שלהם, להיות אמפתי יותר. לפני שאתה הורה, אתה יותר מרוכז בעצמך, באיך שאתה נראה ומדבר. התוכנית מכוונת לצפייה משפחתית, וזה יתרון גדול כשהמנחה הוא גם הורה".

שחקן כדורגל בברצלונה

השנים הרבות של העבודה בתוכניות ערוץ הילדים לא הכינו את מוסרי למעבר לתוכנית הגדולה של החיים – ההורות, אבל הוא מעיד ש"זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיי, אושר עצום ואתגר גדול".

אתה אבא מעורב?
"קודם כל הייתי נוכח בשתי הלידות, והחיבור היה מיידי, גם לליבי וגם לדריה. אני שותף בכל הטיפול בילדים, החלפת חיתולים, אמבטיות, אוכל – כל מה שצריך. רק להלביש אותם כשהם היו ממש קטנים היה לי קשה, הם היו כאלה שבריריים. אני נמצא איתם לבד לא מעט ואוהב לצאת לטייל איתם בעיר. אנחנו אנשי המנשאים- אין לנו עגלה. אני הולך בגאווה בשדרות רוטשילד כשדריה במנשא, ומקבל את התגובות הכי חמות ואוהבות מאנשים. עם שני ילדים זה קצת יותר מאתגר, אבל אנחנו מקבלים עזרה מההורים".

בתוכנית מיוחדת של ערוץ הילדים לכבוד יום המשפחה השתתפו גם הוריו של מוסרי, שלדבריו, לא ממש עודדו אותו לעסוק בתחום. "ההורים שלי עסקו בעיקר בלהגיד 'לא'. הייתי בבית ספר לאמנויות והם נתנו לי להתבטא, אבל הציבו לי המון גבולות", הוא נזכר. "היה להם חשוב שאהיה מספיק עם חברים, שאכין שיעורים ושאהיה בבית. היום אני מודה להם על הגבולות האלה. אז, ללמוד בבית ספר לאמנויות לא היה דבר רגיל. היום נראה שכל הילדים לומדים מוזיקה, מחול, דרמה. הוריי היו אמיצים ועם היד על הדופק".

איך תגיב אם ילדיך ירצו ללכת בעקבותיך בעתיד?
"אני משתדל לעשות מה שטוב להם ולא לפסל אותם. זה אתגר להורה, כי בלי לשים לב אנחנו מכוונים אותם. אני רוצה להתבונן, לראות איך הם יתפתחו ולקוות שיהיה להם טוב".

בינתיים, מוסרי מקפיד לעשות הפרדה מוחלטת בין החיים הפרטיים והמקצועיים. "היום ליבי כבר יודע שאני בערוץ הילדים, אבל עד לפני חצי שנה הוא חשב שאני שחקן כדורגל בברצלונה", מספר מוסרי בחיוך. "הוא שמע שאומרים שאני שחקן, ופעם אחת הבאתי לו מדים של מסי ואמרתי לו שזה מהעבודה, אז הוא עשה את החיבור לבד".

זה הרגע הגדול שלך

מוסרי נהנה לעבוד עם הילדים בתוכנית ולדבריו מדובר בילדים מוכשרים מאוד, שלמרות שחוו את תהילת ערוץ 2 הם עדיין חוששים ומתרגשים. התמודדות עם כוכבות ותהילה כילד היא לא פשוטה, הוא מעיד, ונזכר באירוע מכונן מילדותו, שבו הוא יצא לטיול כיתתי למצדה ולא יכול היה לרדת מהאוטובוס, שהיה מוקף במעריצים צעירים: "אני לא שוכח את המשפט שאמרה לי המורה שלי אז: 'עכשיו זה הרגע הגדול שלך להיות לא רק מוכשר, אלא גם בן אדם'.

הכי אבא שיש טל מוסרי משתף ברגעים הכי שלו * הכי מלחיץ: "בעיות בריאות של הילדים ושל האנשים היקרים לי". * הכי כיף: "מחיאות כפיים מהקהל וכשליבי מתגלגל מצחוק". * הכי מרגש: "הלידה של ליבי ודריה, מפגשים משפחתיים, מוזיקה טובה". * הכי מרגיז: "פקקים. בתל אביב אני רוכב על אופניים והולך ברגל". * הכי הייתי רוצה: "להמשיך עוד הרבה שנים בערוץ הילדים. התמכרתי לקהל הילדים".

"התרשמתי שהילדים בתוכנית מאוד 'שמורים'", הוא אומר. "נראה שההפקה השכילה ללהק ילדים עם אישיות חזקה והורים מעורבים שנמצאים כל הזמן מאחורי הקלעים. בהפקת התוכנית התמקדו בלמידה ובהכוונה ולא יצרו תחרות עם סמסים, וזה שמר על הילדים. הם מגובשים, אין ביניהם תחרות, לא גלויה ולא מאחורי הקלעים. זה כמו חוג עבורם, הם לומדים פיתוח קול ומשחק מול מצלמה. ההורים נמצאים איתם ובהפסקות בצילומים הם עושים שיעורים, וגם משחקים ומשתוללים. ממש כיף לי איתם".

כהורה, מוסרי מדגיש מאוד את חשיבותה של התוכנית בערוץ הילדים להקניית ערכים חשובים לילדים, וגם לחיבור הבין-דורי בין הילדים להוריהם. "אנחנו משוחחים על נושאים חשובים ומקדישים תוכניות לזמרים וליוצרים שהשפיעו על המוזיקה הישראלית, לא כוכבי ילדים. הילדים מתוודעים ליוצרים חשובים כמו עוזי חיטמן ואהוד מנור ז"ל, מתי כספי, יגאל בשן, קורין אלאל ועוד רבים".

טל מוסרי עם עדי, דניאל וליבי (לפי כיוון השעון) מ"בית הספר למוזיקה עולים כיתה"

דבר הילדים

דניאל דרחי, בן 9 וחצי מתל אביב

משפחה: "דורי הוא אחי הבכור. אנחנו משחקים, מנגנים ועושים הרבה כיף, לפעמים גם קצת רבים. עם אמא ואבא אני מתייעץ בהרבה נושאים. הם תומכים בי, ובעיקר איתי לאורך כל הדרך, ואני אוהב אותם מאוד".

חברים: "מהתוכנית אני בקשר עם עדאל, שלו, בר ואופיר. החברים מהבית מפרגנים מאוד".

שירה: "התחלתי לשיר בגיל שלוש. היינו בנופש משפחתי והייתה תחרות כישרונות צעירים. עליתי על הבמה, שרתי וזכיתי במקום הראשון. כשאהיה גדול, אני רוצה להיות זמר מצליח. ואולי גם כדורגלן".

לימודים: "אני תלמיד טוב, אוהב להיות בבית הספר. אוהב להיות עם חברים ובמיוחד לשחק איתם בהפסקות".

בית ספר למוזיקה: "הדבר הכי חשוב שלמדתי מהתוכנית הוא שלא צריך לפחד לעמוד על במה, ושאם תאמין בעצמך – תצליח".

ערוץ הילדים: "חוויה כיפית, סוג של חלום של כל ילד".

לא רק שר: "אני אוהב לשחק כדורגל, לשחק במחשב ובאקס-בוקס".

בגיל 3 שר וזכה בתחרות כשרונות צעירים. דניאל דרחי

עדי ביטי, בת 10 מהוד השרון

משפחה: "אני בת בכורה ויש לי שני אחים קטנים יותר – איתי בן שבע וגאי בן שנה. עם אמא יש לי קשר מאוד מיוחד ויש לנו נושאים משותפים שהם רק 'של בנות'. אבא ואני אוהבים ללכת יחד למשחקים של מכבי תל אביב בכדורסל ולסרטים".

חברים: "במהלך התוכנית למדתי להכיר את הילדים. מדובר בקבוצה של ילדים מדהימים, כל אחד בדרכו שלו, עם האופי המיוחד לו, כולל השירה.

שירה: "מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לשיר. הייתי עומדת על השולחן בסלון, מסתכלת על ההשתקפות של עצמי בוויטרינה, ושרה. בגיל שלוש הגעתי ללהקת שרונית, וככה הכל התחיל. כשאהיה גדולה אהיה זמרת, כמובן".

לימודים: "אני משתדלת תמיד לעשות את הכי טוב שאני יכולה. בבית יש חוק שאומר שהלימודים במקום הראשון. אם אין לימודים – אין הופעות, אין צילומים, אין כלום".

בית ספר למוזיקה: "הדבר הכי חשוב שלקחתי מהתוכנית הוא ללכת בעקבות החלומות שלי. להאמין בעצמי. לא לוותר".

ערוץ הילדים: "מרגש מאוד. כיף שיש המשכיות של עשייה שקשורה לתוכנית".

לא רק שרה: "אני אוהבת להיפגש עם חברות, לבלות עם המשפחה, לקרוא ספרים ולרכוב על סוסים".

הלימודים במקום הראשון, אחר כך כל השאר – עדי ביטי

ליבי פנקר, בת 13 וחצי מראש העין

משפחה: "לאמא שלי קוראים סיגלית ולאבא שלי קוראים איציק – הם תמיד עוזרים ותומכים ואני מתייעצת איתם על הרבה נושאים. יש לי שני אחים: שחר בן 17, ופז בת 10 וחצי. אנחנו מבלים ביחד, משחקים ולפעמים גם קצת רבים. יש לנו כלב שקוראים לו טוני, תוכי בשם זאזו וגם דגים".

חברים: "שמרתי במיוחד על קשר עם קטלין, עדאל ושי, ובגלל שאנחנו מצלמים ביחד את התוכנית בערוץ הילדים אנחנו נפגשים הרבה. החברים בבית מאוד פרגנו ושמחו בשבילי".

שירה: "התחלתי לשיר בגיל ארבע. אמא שלי כתבה לי שיר שאשיר בבריתה של אחותי, ומאז אני מופיעה כמעט בכל אירוע משפחתי. אני אוהבת מוזיקה מזרחית, מוזיקה ישראלית והיפ הופ. אני לא יודעת מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה".

לימודים: "אני תלמידה טובה. אני אוהבת להיות עם החברים בהפסקות, אנחנו צוחקים הרבה".

בית ספר למוזיקה: "הרגע הכי מרגש היה הפעם הראשונה שעמדתי מול ארבעת המורים. התוכנית העניקה לי הרבה ביטחון. כולם מאוד פרגנו ואפילו ניגשו אליי ברחוב אנשים שאני לא מכירה ואמרו שאני ממש גאווה לעיר".

ערוץ הילדים: "כיף גדול. הייתי מאוד סקרנית לראות את מאחורי הקלעים של הערוץ".

לא רק שרה: "אני אוהבת לנגן בגיטרה, לראות טלוויזיה, לשחק במחשב ולראות סרטונים ביוטיוב".

התחילה לשיר בגיל 4 ומאז לא מפסיקה – ליבי פנקר