לאן נעלמה האהבה?

איך זוגיות מושלמת ומלאת אהבה ותשוקה הופכת לזירת מאבק, שבה מואשם בן הזוג בכל מה שהתקלקל בקשר, ומה אפשר לעשות בקשר לזה?

88 שיתופים | 132 צפיות

חיי זוגיות מתחלקים לשני שלבים עקריים: שלב ההתאהבות ושלב ההתפכחות. בשלב ההתאהבות מזהים בני הזוג בעיקר את התכונות החיוביות של בן/בת זוגם, ומקלים ראש בשוני ביניהם ובקשיים שעלולים לנבוע מן השוני הזה. הם מקלים ראש במאבקים המתרחשים ביניהם בתחילת הדרך, ולעתים אפילו באי הבנות משמעותיות.

כשהאהבה והתשוקה הם כמעט הדבר היחיד שקיים בזוגיות, כל אחד מבני הזוג מאמין ומקווה שהוא עומד לזכות, סוף-סוף, במה שתמיד רצה – הבנה, בטחון, אהבה, אינטימיות, נאמנות, חום, תשוקה, קבלה אינסופית, אכפתיות, פרגון ותמיכה.

לאחר ההתאהבות הראשונית מגיע שלב ההתפכחות, שבו מתחילים בני הזוג לראות גם את ה"פגמים" והקשיים במערכת הזוגית ובבן הזוג. לעתים מתרחש השלב הזה עם חלוף הזמן והכניסה לחיי שגרה, ולעתים הוא מתרחש בעקבות שינויים בחיי בני הזוג, כגון הולדת הילד הראשון, מעבר דירה וכדו'. שלב ההתפכחות מאופיין במריבות וכעסים, בהתרחקות ובניסיונות לשנות ולתקן זה את זו.

חלק נוטשים, חלק מאשימים

חלק ניכר מן הזוגות בוחרים לוותר ולנטוש בשלב הזה. ההתאהבות היתה מתוקה מדי, והקושי להתמודד עם הפער – גדול מדי. התקווה להרגיש שוב את תחושת ההתאהבות עם מישהו אחר גדולה מן האמונה שניתן לשקם את הקשר שנפגם.

לעתים הנטישה אינה מתבטאת בגירושין, אלא בבריחה של כל אחד מבני הזוג אל תחומי עיסוק עצמאיים ונפרדים, כמו חברים, עבודה, טלוויזיה, שיפוץ הדירה, השקעה מופרזת בטיפול בילדים, ולעתים היא מתבטאת אף בבגידות.

אולם, גם בני זוג המנסים לשקם את הקשר לא תמיד יודעים אך לעשות זאת. בדרך כלל הם מנסים לשפר את המצב באמצעות ניסיונות לתקן זה את זו. הניסיון להחזיר את המצב לקדמותו, לדרוש שבן הזוג יתנהג "כמו פעם", ירגיש כמו פעם, ובעיקר יגרום לנו להרגיש כמו פעם, נובע מן האמונה העמוקה שבן הזוג אשם במה שהתקלקל, ולכן עליו לשנות את התנהגותו, את מחשבתו, ואפילו את רגשותיו.

הניסיונות הללו, שעלולים להימשך שנים, יסתיימו בסופו של דבר או בגירושין, מתוך טענה ש"ניסינו הכל, אבל אין מה לעשות ובן הזוג לעולם לא ישתנה", בהשלמה עם המצב מתוך פשרה, ויתור והבנה ש"אלה הם החיים", או בפנייה לייעוץ ולאימון זוגי.

במקרה השלישי מגיעים בני הזוג אליי. לעתים הם מגיעים בעיצומו של הקרב, לעתים הם כבר עייפים משנים ארוכות של מאבק. כל אחד מהם משוכנע שעליי לעזור לשני להשתנות – אבל לא כך אני רואה את תפקידי כמאמנת וכיועצת זוגית. אני מאמינה שתפקידי לעזור לבני זוג להפוך את החלום שאיתו התחילו את חייהם המשותפים לחלום משותף ולמציאות שאותה יוכלו להגשים יחד.


בשלב ההתפכחות מתחילים בני הזוג לראות גם את ה"פגמים" בזוגיות ובבן זוגם

נקודת המבט השתנתה ולא בן הזוג

לשלב הראשון בעבודתי עם זוגות אני קוראת שלב ההתפכחות השנייה. בהתפכחות הראשונה "גילו" בני הזוג, כאילו לראשונה, את הפגמים והשונות ביניהם. בהתפכחות השנייה הם מגלים שאף אחד מהם לא באמת השתנה, שכל מה שהם רואים עתה היה שם גם קודם, ושהדבר היחיד שכן השתנה הוא נקודת המבט שמתוכה הם בוחרים להתבונן עתה על בן/בת זוגם.

בשלב זה הם נזכרים במאבקים שהיו ביניהם בתחילת הדרך, ובאופן שבו הקלו בהם ראש בעבר. הם נזכרים שהשוני היה שם תמיד, אלא שמה שהיה "קסום", "מרגש", או "חמוד" בעבר, נתפס עתה כ"חסר אחריות", "ילדותי", ו"טפשי", ולחילופין – מה שהיה "יציב", "מבוסס" ו"בטוח" בעבר – נתפס עתה כ"קר", "מנוכר"' ו"מרוחק".

במקביל מגלה כל אחד מבני הזוג את העובדה שכזוג אנחנו מהווים מראה אחד עבור השני. אותם חלקים המפריעים לנו ביותר בבן הזוג שלנו, מתגלים כחלקים שקשה לנו להתמודד איתם גם בתוכנו. עוד מסתבר, שאותם דברים שבן הזוג שלנו "עושה", נעשים גם על ידי הבוס שלנו, קולגות לעבודה, ההורים שלנו ואפילו הילדים שלנו. כמובן שכאשר בן הזוג עושה את הדברים, מתעוררות בנו התחושות הקשות ביותר, אבל מסתבר שבפועל תחושות אלה שבן הזוג מעורר בנו אינן זרות לנו – הן היו עוד לפניו.
בסיכומו של שלב ההתפכחות השנייה מגלים בני הזוג שהמשבר בזוגיות שלהם קשור אליהם הרבה יותר מכפי שהיו מוכנים להודות.

מפסיקים להאשים ולוקחים אחריות

אחד המכשולים המרכזיים במערכת יחסים זוגית ובניסיון לטפל בה הוא מכשול ההאשמות ההדדיות. הנטייה לתלות את האשמה בשני חוסמת את התובנה החשובה והמשמעותית ביותר בזוגיות, ובחיים בכלל. מדובר בתובנה שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו מתוך התפיסות שלנו, במודע ושלא במודע, ולכן רק לנו היכולת לשנות אותה. זוהי תובנה מעצימה, משום שהיא מלמדת אותנו שהכוח בידיים שלנו. ברגע שבוחרים, במודע, להחליף את הנטייה להאשים, ומוכנים להגיד: "אני יצרתי את הזוגיות שלי, על הטוב ועל הרע שבה", אזי סלולה הדרך לפתרון הקונפליקטים בזוגיות.

השלב השני בעבודה הזוגית הוא השלב שבו בני הזוג לוקחים אחריות על עצמם ועל הזוגיות שלהם. כאשר הם מבינים שהבחירה בבן הזוג אינה מקרית, שהדברים שהצד השני "עושה" קשורים למערכת התפיסות והאמונות שלהם, נאלץ כל אחד מהם לשאול את עצמו שאלות חשובות כמו: מדוע בחרתי דווקא באדם הזה? מה יש לו לתרום לחיי? מה הוא מייצג ומסמל עבורי? וגם: איך הזוגיות שיצרתי קשורה להתנהגויות שלי? איך היא קשורה למערכת התפיסות והאמונות שלי? ומה אני יכול וצריך לעשות על מנת לשנותה?

ברגע שכל אחד מבני הזוג יהיה מוכן לקחת על עצמו את האחריות על הזוגיות המשותפת, ניתן להתחיל לסלול יחד הווה ועתיד טובים יותר. כאן מתחילים בני הזוג יחד את הדרך המשותפת שלהם. זוהי דרך שמתחילה בגילוי עצמי, ממשיכה בגילוי הדדי ומסתיימת בשינוי. זוהי דרך שבה בוחר כל אחד מהם מי הוא רוצה להיות ומה הוא רוצה להביא לזוגיות. זוהי דרך שבה בונים יחד חלום זוגי, המתבסס על הבנה עצמית והבנה הדדית.

כל אחד מאיתנו יכול וראוי ליצור לעצמו בדיוק את הזוגיות שבה הוא רוצה. על מנת לעשות זאת עלינו להבין ולהאמין שהמפתח בידינו.

<br /> כנרת טל מאיר היא מאמנת אישית וזוגית, מנהלת פורום אימון אישי וזוגי