לאהוב בלי לכאוב

כבר אמרו שאהבה זה כואב. הגישה הבודהיסטית לאהבה ולזוגיות טוענת שלא בהכרח, ומטיפה לאהוב מבלי לחנוק

88 שיתופים | 132 צפיות

האהבה מתחילה לרוב בטוב. נדלקים, נמשכים, מתאהבים, יוצאים קבוע, עוברים לגור ביחד ומתחתנים. התקופה הראשונה בזוגיות, זו המכונה "התקופה הרומנטית", נמשכת בממוצע שנתיים. האידיליה מתחילה להיסדק כשהחיים מזמנים קשיים ולחצים: ניסיונות להיכנס להריון, לידה ראשונה, קשיי פרנסה, מתחים בעבודה. ואז, משבר ראשון מתרחש. משברים, כשמם כן הם, שוברים את המוכר, את ההילה האידילית שבונים סביב בני/בנות זוגנו. לראשונה אדם חדש נגלה לעינינו על שלל פחדיו וחולשותיו. למעשה, הזוגיות האמיתית מתחילה רק עכשיו…

מערכת זוגית היא עניין מורכב: שני בני אדם נפגשים, עולם פוגש עולם, חולשות פוגשות חולשות, אגו פוגש אגו. מה דוחף אותנו אל תוך מערכת יחסים זוגית? מה גורם לנו לרצות להיות שותפים בקשר שפוטנציאל הסבל בו רב כל כך? ובכלל, מה הסיכוי שזוגיות תשרוד את אתגרי החיים? על שאלות אלו אנסה לענות מבעד לעיניה הבוחנות של התפישה הבודהיסטית.

עכשיו תשאלו מה לבודהיזם – דתם של מיליוני מאמינים בחצי הכדור המזרחי, ולנו- אנשי המערב "הנאור"? מה לדת המקדשת תקופות חיים נזיריות ולנו- אנשי הפאסט פוד, פאסט לייף, פאסט רוחניות ופאסט יחסים? על פניו לא הרבה. אך, וגם שם בידנו שפע של כלים ודרכי התמודדות.

עיקרי משנתו של הבודהה, שחי לפני כ-2,500 שנה בהודו, מתומצתים בצורה מופלאה בדרשה הראשונה אותה נשא לאחר הארתו: "הדרשה על הנעת גלגלי הדהרמה". בדרשה זו הצפין הבודהה בארבע אמיתות, הידועות גם כ"ארבע האמיתות הנאצלות", את כל המידע הדרוש לנו בכדי להבין מהו הסבל, מה מקורו, מה הפתרון לסבל ומהי הדרך לשחרורנו ממנו.

נטייה להיקשרות

מקורו של הסבל האנושי, טען הבודהה, הוא בנטייתו של האדם להיקשר לגשמי, כלומר לרכוש ולזולת,לפתח כלפיהם רגשות ולראותם כשלו, כחלק ממכלול ה"אני" שלו. מקורה של נטייה זו להיקשרות הוא בדחף התמידי לקיים רצף הנאה, כלומר רצף בתחושות גוף נעימות, בתחושת וודאות ושליטה.

עכשיו תשאלו – אז איפה כאן הסבל? וכי מה רע בהיקשרותנו לרכוש ולזולת? על פניו אין רע. האדם כיצור חברתי וכברייה הנוטה לאגור רכוש פועל כך מעצם טבעו. אך אליה וקוץ בה. ההיקשרות לגשמי, למרות שמסיבה לנו עונג, ביטחון ותחושת שליטה בזמן נתון, מגלמת בתוכה פוטנציאל סבל רב הנובע משני מקורות עיקריים: הראשון – כמות האנרגיה שאנו משקיעים בכדי לקיים את הקשר, והשני – הסבל העלול להיגרם לנו אם וכאשר יתערער הקשר או ינותק. לכל הדעות מחיר לא פשוט.

אוחזים ביקירים וברכוש

נסו לבחון טענה זו בשגרת יומכם, ראו כמה אנרגיה אתם משקיעים בכדי לאחוז ברכושכם: בביתכם, במכונית ובחפצי הערך. כמה אמצעים אתם משקיעים בהגנתם: ביטוחים יקרים, אזעקות, חברות שמירה. כעת ראו כמה אנרגיה אתם משקיעים בכדי לשמור על יקירכם: כמה מחשבה, תכנון, ממון, זמן, דאגה, פחד, חרדה, כעסים, קנאה ועלבון, אתם משקיעים לשם שמירת הקשר.
כעת שערו בנפשכם כמה צער היה נגרם לכם אם (חלילה) היה מתערער או מנותק הקשר.

אם תעשו כן תיווכחו לדעת כי רכושנו היקר ביותר, כמו גם האנשים הקרובים, האהובים והחשובים לנו ביותר – אלו המסבים לנו עונג, גאווה, ביטחון וודאות – הם גם מקור הסבל הגדול ביותר שלנו, שכן כעוצמת ההיקשרות, כך גם עוצמת הסבל.

הבודהה טען כי מצב זה, בו נקשרים אנו שוב ושוב לגשמי, מקורו בבערות, בעובדה שאין אנו יודעים את עצמנו, את טבע המציאות בה אנו חיים ופועלים, וכן כיצד אנו מגיבים כל אימת שרצף ההנאה שלנו נקטע. רק כאשר נאיר את חשכת הבערות באור הידיעה יחדל גלגל הסבל, זה המכונה "סמסארה", להשפיע על חיינו.

מלכודת דבש

כעת נקלענו לבעיה לוגית לא פשוטה. מה ניתן לקחת ממשנתו של הבודהה להבנת הקשר הזוגי? מה ניתן ללמוד על זוגיות מתפישת עולם הטוענת שעצם היקשרותנו לאחר הנה מעיין נובע של סבל? גישתו של הבודהה לזוגיות הנה מהפכנית ומרחיקת לכת גם במושגים מודרניים.

הבודהה, ראוי לציין, לא שלל מעולם את הזוגיות, למעשה ההיפך הוא הנכון. הוא קבע כי מערכת יחסים עם בן/בת זוג בזמן נתון הנה אחת מאבני היסוד באימוץ אורח חיים נכון. בעצם קביעה זו בירך הבודהה על יתרונותיה הרבים של הזוגיות: על היותה מחסה חם ובטוח מתלאות החיים, על היותה מקור לחברות, לעזרה הדדית, לשילוב כוחות לשם התחזקות כלכלית ושגשוג, ויותר מכל – על היותה מקור ליצירה המופלאה מכל – יצירת חיים חדשים והורות.

אך כל אלה, הדגיש הבודהה, על אף היותם נדבך מרכזי וחשוב במערכת יחסים, עדיין אינם מובילים לתכלית הגדולה מכל – להשתחררות ממעגל הסבל – שכן כל פירותיה של המערכת הזוגית מהווים הם עצמם מושאים להיקשרות ולמעשה רק מגבירים את סבלנו בחיים אלה.

"יקיריי", אני יכול לדמיין את הבודהה פונה לקהל מאזיניו, "אל תיפלו למלכודת הדבש של מערכת היחסים הזוגית. אל תשלו את עצמכם כי מערכת היחסים הזוגית, על אף יתרונותיה הרבים, הנה פתרון גורף לסבלכם… ההפך הוא הנכון. כעת משנקשרתם ליקירכם, משנקשרתם לילדכם היקרים ולרכוש אותו אגרתם, מתחיל מסעכם הארוך להשגת התכלית הגדולה של החיים – ההשתחררות המוחלטת מן הסבל – לשחרור האחיזה מרכושכם ומיקיריכם…"

מהי תמצית דבריו של הבודהה?
זוגיות – כן
היקשרות לבן/בת הזוג – לא!
צבירת רכוש – כן
היקשרות לרכוש – לא!
הבאת ילדים לעולם – כן
היקשרות לילדים – לא!

שקר הקשר

אתם חייבים להודות, האתגר אותו הציב הבודהה בפנינו נראה כרעיון נחמד אך בלתי ישים. גם אני, כבעל וכאב, תוהה כיצד ניתן להגיע לתכלית גבוהה זו. כיצד יכול אני לשחרר את אחיזתי בזוגתי – אהובתי, כיצד יכול אני לשחרר את החוט הקושר אותי לבנותיי – האור הגדול של חיי, וכיצד יכול אני להרפות מרכושי, אותו צברתי בעמל כה רב?

אך באותה נשימה, אני מזכיר לעצמי שהבודהה לא התכוון לומר לנו: נטשו את בני/בנות זוגכם, את ילדכם ואת רכושכם, אלא ביקש מאתנו לבחון מחדש את מנגנון ההיקשרות, לא לקבלו כמובן מאליו, ולבדוק את מקורו ואת השלכותיו על חיינו.

פשוט לאהוב

אם כך, כיצד נשחרר את אחיזתנו, כיצד נהפוך את המערכת הזוגית שדומה שעוצמת ההיקשרות בה מקסימלית למקום טוב יותר, למקום בו נוכל להשתחרר מסבלנו? כדי ללמוד כיצד לא להיקשר לגשמי, טען הבודהה, עלינו לצאת מחשכת בערותנו, או במילים אחרות, לדעת את עצמנו – ללמוד את טבעה האמיתי של המציאות, ולהיווכח כיצד אנו מגיבים ופועלים בה.

לדעת את עצמנו, משמע לדעת כי בשורש הווייתנו רוחשת אימה מטבעה הארעי, המשתנה תדירות, הלא וודאי והבלתי נשלט של המציאות.
לדעת את עצמנו, משמע להבין שבגין אימה זו – אימת החיים – אנו נוטים להיקשר לאחר, לראותו כרכושנו, כשלנו, משל היה בשר מבשרנו.

נסו להתחבר לאותו פחד שורשי הרוחש בקרבכם – חשש לפגישה בכבודכם, פחד מבדידות, ממה יגידו, פחד מחולי ומאובדן, פחד מאי וודאות ומאיבוד שליטה, וחפשו את הקשר בין תגובותיכם ובין הפחד. כעת נסו להרפות. חפשו את הסליחה שמעבר לכעס, את הפרגון שמעבר לקנאה, את הסבלנות שמעבר לדאגה ואת השמחה שמעבר לצער, ופשוט תהיו שם עבור יקירכם – פשוט תאהבו…

הכותב הינו מטפל ברפואה סינית, מרצה ומנחה סדנאות, מתמחה בטיפול בביטויים גופניים המתפרצים על רקע מתח נפשי, מחבר הספר "ובחרת בחיים – מדריך ידידותי לעבודה עם סבל".