כשהקטנטנים לא אוכלים

בכל שלב התפתחותי נאלצים ההורים להתמודד עם בעיות בתחום התזונה אצל ילדיהם. בפרויקט מיוחד אנו מציגים בפניכם את הסיבות והפתרונות לבעיות אלה. והפעם: בעיות אכילה אצל ילדים בגילאי שנתיים עד חמש.

גיל שנתיים עד שלוש

לא סתם קוראים לתקופה שבין גיל שנתיים לשלוש "גיל ההתבגרות הראשון". בתקופה זו הפעוטות מגלים את עצמאותם ומתחילים להילחם עליה. הם רוצים לעשות הכל "לבד", ואם מישהו אפילו חושב להחליט בשבילם לגבי משהו, מגיעים התקפי הזעם. גם תחום האוכל הוא חלק מאותו שלב בהתפתחות, והורים רבים מגלים כי זמן הארוחה הופך למלחמה של ממש. ילדים בני שנתיים ושלוש שיושבים בבכי מול ארוחת הערב הבריאה והמושקעת ודורשים משהו אחר, בין אם זה מעדן, פרי או חטיף, הם לא מראה נדיר, כמו גם הורים שעומדים חסרי אונים מול ילדים שכמעט לא אוכלים.

תחושת הרעב והשובע: "סביב גיל שנתיים מתחילים הפעוטות להבין את הכוח שטמון בידיהם בנושא האוכל ולכן הם נעשים פחות קשובים לתחושת הרעב והשובע ומשתמשים באוכל כדי להשיג תשומת לב", מסבירה מלכה דונסקי, יועצת ומנחת הורים ברשת מרכזי "דיאדה". "התובנה הזו יכולה להתחיל כבר בגיל צעיר מאוד, אך לרוב היא מתרחשת בגיל שנתיים בערך, כאשר הפעוט מתחיל את גיל המרד ועסוק בבדיקת הגבולות".

בעיות אכילה אצל ילדים * לפתרונות לבעיות אכילה אצל תינוקות עד גיל שנתיים לחצו כאן. * לפתרונות לבעיות אכילה אצל ילדים מגיל שש ומעלה לחצו כאן.

יחסי ההורה והפעוט סביב האוכל: "הפעוטות מזהים אצל הוריהם את הדאגה סביב האוכל ועושים בה שימוש, למרות שהם לא בהכרח מבינים למה יש לאוכל כל כך הרבה כוח בעיני ההורים", אומרת דונסקי. "מבחינתם הטיפול ההורי באוכל דומה לטיפול בשאר המטלות שהוריהם מקפידים עליהם, כמו מקלחת, צחצוח שיניים וסידור הצעצועים. אלא שבנושא האוכל הם מתחילים לחוש כי קיימת הקפדה ודאגה גדולים יותר. כך, למשל, יכול ילד בן שנתיים וחצי להזעיק את ההורים למיטתו בטענה שהוא רעב, הוא יכול להריץ את אמא או אבא למטבח להביא לו ביצה במקום אבוקדו או במקום חומוס. הוא לומד שבנושא האוכל יש לו כוח להפעיל סנקציות על ההורים".

ממתקים: "לא ניתן למנוע מפעוטות ממתקים", קובעת ארד. "גם אם אין ממתקים בבית בגיל הזה הם כבר פוגשים בממתקים בגן, אצל סבא וסבתא או אצל חברים. כדאי לאפשר להם לאכול ממתקים כדי שיוכלו ללמוד לווסת את כמותם דרך ההתנסות העצמית שלהם. מניעת ממתקים מפעוטות תהפוך אותם לטעימים יותר בעיניהם, אך אם נאפשר להם לטעום אותם מבלי להביע מורת רוח מההתנסות הזו, ניתן יהיה בהדרגה לאזן את הכמיהה למתוק ולהכיר להם ממתקים בריאים יותר, עם פחות צבעי מאכל ופחות סוכר".

"דבר אסור עלול להיראות מושך יותר", מוסיף תשובה. "ניתן לראות דוגמה לכך בניסוי שנערך בגן ילדים.לפני ילדי הגן הניחו שתי קעריות, אחת עם מנגו מיובש ואחת עם צימוקים. בהתחלה נתנו להם לאכול מכל קערה כאוות נפשם וראו כי רוב הילדיםמעדיפים את המנגו המיובש על פני הצימוקים. לאחר מכן הודיעו לכל הילדים שהם יכולים לאכול מנגומיובש כאוות נפשם ואף מילאו את הקערה ללא הפסקה. בצימוקים, לעומת זאת, אמרו להםשאסור להם לגעת אלא אם הגננת מאשרת זאת על ידי צלצול בפעמון. כעבור מספר ימים עמדוילדים וחיכו ליד קערת הצימוקים כאשר הם מתחננים לגננת שתצלצל בפעמון. לאחר הצלצול הם עטועל הצימוקים בתאווה ושכחו את חיבתם הראשונית למנגו המיובש. זהו כוחו של האיסור".

איך מתמודדים? "אני מציעה להורים לשים לב לסמנטיקה סביב האוכל", ממליצה קליפר. "כאשר אנו מדברים על 'האכלה' זה לא כמו לומר 'אכילה עם'. המעבר מ'האכלה" ל'אכילה עם' מתחיל כבר בגיל שנתיים או שלוש, ולכן הדגש צריך להיות על כך שההורים אוכלים עם הילדים באופן מסודר, למשל בארוחת ערב משפחתית מדי יום, ומשמשים להם דוגמה בכך שהם יושבים על ידם ואוכלים ולא מנסים 'להאכיל' אותם. כאשר ההורה אינו אוכל בעצמו ומנסה רק להאכיל את ילדו, נוצר מתח משום שההורה מרוכז באכילה של הילד. הוא אינו מספק לילד מודל לחיקוי, וכל הסיטואציה הופכת למטלה ולא לחוויה משפחתית מהנה".

אין לשים לילד מזון מסוים בצלחת נגד רצונו. אילוסטרציה: photos to go

שלוש עד חמש

בין גיל שלוש לחמש הבעיה העיקרית שבה נתקלים ההורים היא עקשנות לגבי סוג מזון אחד, לרוב כזה שלא ממש מככב ברשימת המזון הבריא. ילדים שאוכלים רק פרוסה עם שוקולד לארוחת הבוקר, שניצל וצ'יפס לארוחת הצהריים ופיצה לארוחת הערב, ובאותו הזמן מעלים את מפלס החרדה של הוריהם, הם מראה שכיח ביותר. וכך ניתן לראות הורים מסתובבים ברחבי הבית עם עגבנייה, מלפפון או פלפל ומתחננים בפני ילדיהם "רק לטעום", בתקווה להחדיר לגופם הגדל לפחות בדל קטן של ויטמינים.

תחושת הרעב והשובע: "תינוקות, פעוטות וילדים נולדים או יכולים לפתח חיבה למאכלים מסוימים ולסלוד ממאכלים אחרים", מסבירה קליפר. "כאשר ילדים מגדירים מאכלים כמאכלים שהם שונאים, הם עלולים לוותר עליהם לחלוטין".

יחסי ההורה והילד סביב האוכל: "הורים רבים, בניסיונם לגרום לילדיהם לאכול מזון בריא ומזין, מציעים להם סוגים שונים של מזון שנחשב בריא אך מונעים מהם לחלוטין אכילה של ממתקים מסוגים שונים", טוענת קליפר. גם כאן, לדבריה, האיסור יגרום לרוב לפעולה ההפוכה ממה שביקשו ההורים להשיג.

ממתקים: "כדי ליצור קשר בריא בין הילדים לבין האוכל, יש לכלול בתפריט הכל, כולל ממתקים. אפשר להציע ממתקים שהם יותר בריאים, כדוגמת דגני בוקר ממותקים, מעדני חלב ופירות יבשים. אפשר גם לאפות עוגות ועוגיות בבית ולהפוך אותם גם למזינים יותר".

"בגילאים הללו הממתקים הופכים להיות נחשקים לא רק בגלל האיסור ההורי על אכילתם", מוסיף תשובה. "מבחינה חברתית נוצרת התניה בין הטעם המתוק לדברים נעימים. הם מקבלים ממתקים באירועים משמחים כגון ימי הולדת, מסיבות, ביקור אצל הסבתא, קבלת שבת, חגיגות ועוד. עם הזמן נוצרת התניה בין רגש השמחה לממתק עצמו. אוכל, לעומת זאת, במיוחד כשאמא ואבא לוחצים לסיים אותו, נקשר לתחושה נעימה פחות של לחץ, מתח והכרח. כך יוצא שממתק מזכיר תחושה נעימה ואילו אוכל יכול להיקשר לתחושות לא נעימות.

מתייעצים עם המומחים לפורום הורים לגיל הרך לפורום יעוץ להורים

אני מאמין שהורים אינם יכולים לשלוט באכילת הממתקים של ילדיהם, שהרי ילד שירחיקו ממנו ממתקים ויחביאו לו את קופסת העוגיות על מדף גבוה ילמד לטפס עד לקצה המדף כדי להגיע למה שבו חפצה בטנו. הדרך הנכונה להתמודד עם הכמיהה לממתקים היא דרך חינוך נכון המבהיר את חשיבות הבריאות ואת ההנאה מאוכל בריא".

איך מתמודדים? "מחקרים מראים שלוקח לילדים לעיתים עד 20 ניסיונות של טעימת המזון שממנו הם סולדים עד שהם לומדים לאהוב אותו, ולכן גזר דינו של מזון חדש לא צריך להיקבע לאחר הניסיון הראשון", מציעה קליפר. "אפשר להמשיך ולהגיש את המזון לשולחן, ויש סיכוי טוב שבשלב כלשהו הילד יחזיר אותו אל התפריט שלו".

"רצוי גם להציע את המזונות החדשים במהלך הארוחה המשפחתית", מוסיף תשובה. "באווירת הארוחה המשפחתית יש לילד תחושה של ביטחון. ישנם ילדים שמסרבים לאכול מאכלים מסוימים, ודווקא במקום הבטוח הזה ייתכן שהם יסכימו להתנסות במאכלים הללו. הדרך לעשות זאת היא להניח על שולחן האוכל מגוון מאכלים שבהם מאכלים שהילד לא התנסה באכילתם, ודברים שהוא שמח לאכול. באווירה הנעימה, כשהוא רואה את שאר בני המשפחה אוכלים מן המגוון, גם הוא ירצה להתנסות.

חשוב לא לדבר על כך ולא לנסות לשכנעו לטעום, ובטח שלא לשים לו מזון מסוים בצלחת נגד רצונו. צריך להניח לו לנצל את האווירה הרגועה והשלווה כדי להתנסות בקצב שלו ובתחושה שהוא בוחר את מה שהוא אוכל, בהתאם לרצונו ולדרישות של גופו".

עוד על תזונת ילדים בפורום בישול לילדים בתפוז