כשאת אומרת לא

בוקר אחד פתחתי את עמוד הפייסבוק שלי, וגיליתי שבתיבת הדואר הנכנס שלי מסתתרת הודעה מבחורה לא מוכרת. מכיוון שבתוך תוכי אני נרקיסיסט, הנחתי מיד שמישהי מתחילה איתי, ועל כן מיהרתי לקרוא את האופן המקורי שבו היא החליטה למשוך את תשומת לבי:

"היי תומר, מה המצב?” כתבה הזרה יעל (שם בדוי).

מעולם לא הבנתי כיצד נשים מסוגלות להתלונן על משפטי הפתיחה הקלישאתיים של גברים כשהן אינן טורחות למצוא דרך מקורית להתחיל איתנו בעצמן. אני לא מבקש הרבה, הייתי מקבל אפילו "תגיד, אבא שלך גנן? כי זה חתיכת מלפפון רציני מה שיש לך שם", אבל נשים התרגלו לקבל הכל בקלות. ברור שנמלאתי בוז אל מול העדר הדמיון המופגן, והייתי בהחלט מוכן ומזומן להתעלם מהמשפט הקצר, ולו רק כדי להוכיח שגברים הם טיפה יותר מורכבים ממה שמאמינים, אולם מתוך סקרנות הצצתי לרגע בפרופיל של הבחורה, רק כדי לדעת מי החצופה. תמונת הפרופיל שלה חשפה שהיא חצופה חמודה ביותר. הצצתי בתמונה, הצצתי בהודעה, הצצתי בתמונה שוב.

אחרי שהשבתי תשובה שנונה ככל יכולתי, שבה תהיתי האם זהו האופן שבו היא תמיד מתחילה עם גברים או שמא בשבילי היא התאמצה באופן מיוחד, קיבלתי "חחח. אני לא מתחילה איתך, אני רק סקרנית בינתיים", והצעת חברות מפויסבקת.

את הבחורה הזרה שטוענת שהיא משוחחת איתך בפייסבוק מתוך סקרנות גרידא, ניתן להשוות לגבר שתוי בפאב המתיישב לצד אישה פנויה במטרה "רק לדבר". שניהם לא אמינים באותה מידה, אבל לפחות הגבר יכול לטעון שהוא היה שתוי בשעתו.

בלעתי את התשובה שעל קצה אצבעי וקיבלתי את הצעת החברות. זאת מפני שאני אדם סבלני, אדיב, שתמיד טורח לבחון את אלבומי הביקיני של אישה טרם אני פוסל אותה על צביעות – ואלה לא אפשרו לי לפעול אחרת. חוץ מזה, מי יודע? אולי זו אהבת חיי ויום אחד נצחק על האופן העילג שבו הקשר שלנו התחיל…

אין יותר חוקים

לאחר שלושה ימים של שיחות צ'אט שהחלו באופן מעט משמים והתפתחו אט אט אל עבר המעניין, החלפנו מספרי טלפון והתחלנו לשוחח באמת. עוד בשיחות הצ'אט שלנו הבהרתי שאני לא גבר של סטוצים, והאמת היא שבדרך כלל אני מתקפל אחר דייט או שניים אם אני מרגיש שזה לא זה. יעל הבטיחה לי שלא רק שהיא מבינה לגמרי, גם לא היה לה מעולם סטוץ, והיא מעדיפה שלא יהיה ממש מגע בדייט הראשון. למעשה, היא לא עושה סקס מחוץ לקשרים. אני מודה שהתרשמתי. אפילו לי היה סטוץ אחד שבו לא התגאיתי (לגמרי כן. הוא היה נהדר!). המצב התאים לי בהחלט.

על אף שלא היו לנו תחביבים משותפים רבים, נדמה שהיה לנו מעניין לשוחח. לאחר כמה שיחות טלפון, אמרה לי יעל שהיא יכולה להיפגש בשעה מאוחרת מחר בלילה, לשעה-שעתיים, מפני שתהיה בתל אביב לאחר שתגמור כמה סידורים.

נפגשנו ליד דירתי והתהלכנו זמן מה בשדרה, משוחחים, עד שלבסוף נכנסנו לפאב. שמרתי את ידיי לעצמי, זוכר היטב שיעל אינה אוהבת מגע בדייטים ראשונים. אולם כשנכנסנו למקום נאלצתי לרכון אליה ולדבר על אוזנה בשל המוסיקה הרועשת, וכמתוך אינסטינקט הנחתי ידי על מותנה. היא הביטה בי לשנייה אחת וחייכה: "סוף סוף אתה פחות עצור!” נזפה בי.

בעודי מנסה לעכל את הסתירה, התיישבנו על הבר. שתיתי למברוסקו, כהרגלי – אני מאמין גדול בחופש מגדרי באופן כללי, כולל בבחירת משקאות מתוקים. היא לקחה וויסקי. המגע האגבי שלי הפך מהר מאוד למישוש אינטנסיבי. לא אעמיד פני תם, פענחתי מהר מאוד שיהיו אשר יהיו חוקיה של יעל לגבי דייטים ראשונים, הם אינם חלים עליי. מגע קל בזרועי, רכינה אשר קרבה את פניה קרוב מדי אל פניי – הרמזים היו עבים למדי. לא הייתי זקוק למשקאות רבים מדי כדי להתחיל לגעת חזרה, תחילה ברפרוף, ואז במגע ארוך ומתמשך על גבה.

אחרי שעה של שיחה ושתייה, היינו שנינו מבושמים. יעל נעצה מבט ארוך בעיניי, וידעתי מה פירוש הדבר – רכנתי לנשק אותה. רבע שעה מאוחר יותר, עדיין היינו עסוקים בנשיקות על הבר, לעיניהם מלאות שאט הנפש של שאר המסובים.

לאן נעלמו הנשים הנורמליות?

מכיוון שהייתה קצרה בזמן, החלטנו ללכת לכיוון רכבה של יעל. אך משום שלא רציתי שתנהג בגילופין – ומפני שרציתי הזדמנות לגפף אותה בתשומת לב מרובה יותר – הצעתי שנלך לדירה שלי. "ואתה חושב שלא נשכב?”, שאלה אותי בחיוך קטן, ואני, מתוך חומרת סבר שיכורה, עניתי שלא, אני לא שוכב עם אף אחת בדייט הראשון. על אף שההצעה פיתתה אותה, ראיתי שהיא אינה מאמינה בכך, ועל כן המשכנו ללכת אל רכבה בלי לעצור אצלי.

ההתמזמזות לא חדלה, כמובן. גם כשהגענו לחניון, המשכנו להתנשק על פגוש מכוניתה בלהיטות רבה, עד אשר יעל השמיעה קול קטן ופתאומי של בהלה, ודחפה אותי ממנה.

"מה קרה?” שאלתי.

"יש שם בחור שאני לא רוצה שיראה אותי" לחשה, והצביעה. “בוא ניכנס לאוטו.”

המצב לא מצא חן בעיניי כלל, אך צייתי. בתוך המכונית, יעל השתופפה והרכינה ראש עד שהסכנה חלפה, ואז ניסתה לנשק אותי שוב. לא הייתי במצב הרוח המתאים. היא הבחינה בכך והסבירה שזה לא מה שאני חושב, זה רק בחור שהיא רוקדת איתו סלסה ושאין ביניהם כלום. "אנשים שאין ביניהם דבר," הסברתי לאטי, “לא מסתתרים אחד מהשני אם הם נתפסים מתנשקים בקרן רחוב”.

הלילה נגמר בטון צורם למדי, על אף הסבריה הנמרצים של יעל, אבל הסיפור בינינו לא נגמר בזאת. שוחחנו עוד מספר פעמים בפייסבוק, אך השיחות פנו לעתים קרובות מדי אל המיני – כמובן שגם באשמתי – ולא מצאתי עניין נוסף שיחזיק אותי פרט לזה שבא מאזור חלציי. הערתי לה על כך וציינתי שאין לנו ממש תחומי עניין חופפים. ובגלל שתחושתי הכללית לגבי המצב כבר כך הייתה מעורערת להפליא, החלטתי שלא נראה לי שאנחנו מתאימים לקשר.

"טוב", כתבה לי, “לפחות אני יודעת למי לפנות במקרה שארצה סקס”.

מכיוון שלמיטב זיכרוני ליעל מעולם לא היו סטוצים, ההערה המשונה תפסה את תשומת לבי. הסברתי לה בעדינות שלמרות שהיה לי כיף איתה, אני לא מחפש סקס חסר משמעות, ואני לא מציע אותו.

"בסדר, גם אני לא" אמרה היא. “אבל גם עם אחד האקסים שלי הקשר התחיל מסטוץ בכלל.”

בערך בשלב הזה נאנחתי לעצמי והתחלתי לתהות מה קרה לכל הנשים הנורמליות בעולם. כל תמרורי האזהרה היו שם למן ההתחלה, והייתי צריך להבין שמי שמוכנה לעבור על החוקים שלה בדייט הראשון, מוכנה כנראה גם להיכנס למיטה במהירות, אפילו אם היא מספרת לי, ולעצמה, שהיא לא. נפלתי במלכוד הישן, שבו נשים משוכנעות שאם גבר מספר שהוא אינו מעוניין להכניס אותן למיטה, הרי שמדובר באסטרטגיה לעשות זאת מהר יותר. תודה חבר'ה, הרסתם לי קשרים פוטנציאליים עם רוב הנשים שעברו את גיל 18.

רשמתי לעצמי את הניסיון הזה ככישלון, והחלטתי לא לחזור על אותן טעויות פעם נוספת. ברור שחזרתי עליהן עוד פעמים רבות, אחרת לא הייתי כותב את הטור הזה – אבל אני משוכנע שבפעם הבאה אלמד מהן ואפעל אחרת. או בזו שאחריה.