כמו שתי טיפות מים
מדוע הדמיון בינינו לבין ילדינו חשוב לנו כל כך?
הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
לפני ארבע שנים נולד בני, יואב. יואב היה תינוק יפהפה, ולא רק אני אמרתי זאת. כל מי שראה אותו היה מתפעל מעיניו הגדולות והיפות ומפניו המלאכיים. יום אחד עצרה אותי ברחוב סבתא קשישה וחביבה. "איזה ילד יפה!" היא התפעלה בקול רם. הודיתי לה, והיא המשיכה: "לא! הוא ממש ממש יפה! הוא באמת ילד יפה!" "תודה," אמרתי שוב, ואז היא הביטה בי, הביטה בו, ושוב בי, וקבעה ביובש: "לא דומה לך".
אך אל חשש, לא נעלבתי כלל. למרות שאין הורה שלא ישמח כאשר הילד שלו דומה לו, אנחנו נהנים גם מילדים שהם יפים מאיתנו, מוצלחים מאיתנו. "הסטטוס של הילד חשוב לנו יותר מהדמיון", אומר ד"ר אורן חסון, יועץ זוגי, מומחה לפסיכולוגיה אבולוציונית ותקשורת בינאישית. "וההוכחה הכי טובה היא, שכשהילד שלנו יותר יפה מאיתנו, אנחנו חשים גאווה, ולא התרחקות."
למה הדמיון מעסיק אותנו?
רותי ביטון היא מיילדת ותיקה בבית חולים הגליל המערבי בנהריה, ומדריכת מיילדות. היא סבורה שהעיסוק בשאלת הדמיון של התינוק קשורה קשר הדוק לרצון שלנו לחוש שייכות לתינוק, מיד עם לידתו. ביטון: "נושא הדמיון מאוד מעסיק אותנו, והוא גם מעסיק אותנו מאוד מהר לאחר הלידה. אני חושבת שזה משהו מאוד בסיסי בתחושת השיוך. הרצון שלנו לשייך אלינו את התינוק גורם לנו לחפש אחר הדמיון הפיזי. בכלל, אנחנו יצורים ויזואליים, ואנחנו חיים בעולם מאוד ויזואלי. אולי מדובר בעצם באינסטינקט קיומי, להרגיש שזה התינוק שלי. יש התחלה של שיוך כבר בהריון, והתהליך הזה ממשיך עם חיפוש הדמיון לאחר הלידה".
"לדמיון יש שני מרכיבים", אומר ד"ר חסון. "השונות, והיכולת לזהות אותה. יש לנו מרכיבים רבים ששונים זה מזה כמו המבנה של האף, הצבע של העיניים, ויש לנו את היכולת לזהות פנים כבר מינקות. הבדלים אינדיבידואליים קיימים לא רק אצל בני האדם, גם בעולם החי יש שונות אצל זברות, למשל, בפסים".
למה בכלל ישנם דמיון ושוני בטבע?
"מטרת הדמיון היא זיהוי. אם אנחנו מזהים זה את זה, אנחנו יכולים לעשות שתי פעולות חשובות מבחינה הישרדותית. האחת, אנחנו יכולים לעשות אפליה ביחס. למשל, אנחנו ניתן יחס שונה לצאצאים שלנו לעומת צאצאים של מישהו אחר. הפעולה השנייה שהדמיון מאפשר היא חיסכון בכוח, באנרגיה. אם אנחנו מזהים, אנחנו יכולים להימנע מבנייה חדשה של היררכיה בכל פעם בה אנחנו נפגשים עם אנשים אחרים. אנחנו כבר יודעים מניסיון העבר מי אויב ומי ידיד, מי חזק ממי, אנחנו יכולים לקיים מערכת יחסים ארוכה ורציפה. אנחנו יכולים לזכור אותה, ואין צורך בכל פעם ללמוד אותה מחדש".
בצילום: הזוכות במקום השלישי בתחרות "הכי דומה ל…" ליאורה ואריאלה סילברמן
האם חשוב לנו שהילדים שלנו יהיו דומים לנו?
דורית, אם לשלושה, מספרת: "כל אחד מהילדים שלי אינו דומה לי כלל. שלושתם נולדו העתק מדויק של אבא שלהם, וכמובן גם האחד של השני. אז נכון שזה נחמד שהם דומים כל-כך, אבל לפעמים אני מרגישה קצת ממורמרת: בכל פעם אני היא זו שסוחבת אותם תשעה חודשים, אני היא זו שעוברת את הלידה, ובסוף שואלים אותי בגינה אם אני המטפלת שלהם. לא היה לי אכפת בכלל אם הם היו דומים לי קצת יותר. זה רק נראה הוגן…".
עד כמה חשוב לנו שהילדים שלנו יהיו דומים לנו?
"אצל האם חשוב יותר הסטטוס של התינוק," אומר ד"ר חסון. "האם הילד יפה או לא? האם המראה שלו נחשב חברתית? בחברה שלנו, למשל, עיניים בהירות מאוד נחשבות. רק אימהות שהן לגמרי משוחררות מדעות קדומות אינן מושפעות מהמראה ה"נכון חברתית" או "לא נכון חברתית" של התינוק. בסך הכל, לכולנו קל יותר להיות עם מישהו שהוא נחשב ובעל סיכויים טובים יותר להצליח, וילד יפה מעורר גאווה".
"ביטויים של יופי מאוד חשובים", מסכימה ביטון. "ילד יפה מאוד משמח את ההורים. אני גם רואה, אולי בגלל התרבות שלנו, שילדים בהירים גם הם מתקבלים אחרת".
מתי בעצם מתחילים לבדוק למי הילד דומה?
ביטון: "התהליך שונה אצל האבא מול האמא. לאחר הלידה האמא מאוד עייפה, מאוד מוצפת מבחינה חושית, ויש בה יותר שקט פנימי. היא גם זו שבמגע פיזי עם התינוק, היא זו שכבר נשאה את התינוק בתוך הגוף, ואחרי הלידה היא מחזיקה אותו ומרגישה את השייכות. האבא פחות מחזיק את התינוק בדרך כלל, ויותר פנוי להביט בו. להרגשתי, אצל האמא יש יותר מגע ואצל האבא – יותר מלל".
כלומר, האמא מרגישה את השייכות, והאבא מדבר עליה?
"ברגעים הראשונים שלאחר הלידה האם חשה, בצד השמחה, גם תשישות גדולה, הקלה, ותחושה של שלמות. אצל האבא אני מרגישה הרבה מתח שזקוק לפורקן. לפעמים בלידה הגבר הרבה יותר מתוח מהיולדת. אם הוא לוקח על עצמו את תפקיד השומר, זה שהיה שקט וחזק בלידה, בשביל אשתו, אז אחרי הלידה מגיעה השתחררות שבאה לידי ביטוי בהרבה מלל, הרבה דיבור. הוא גם זה שבדרך-כלל מתקשר, מדווח בטלפון למשפחה, בזמן שהאמא כלל לא רוצה לדבר".
עד כמה עולה נושא הדמיון לאחר הלידה?
"מעטות מאוד הלידות בהן לא עולה נושא הדמיון. תמיד מדברים על הדמיון, הרבה פעמים מתייחסים דווקא לדמיון בין האחים, אולי כי רוצים נורא לאהוב את כל הילדים- אז משווים ישר את הילד החדש לילד הקודם. לפעמים אפילו מוציאים ומראים תמונות של הילד הקודם. יש לי תחושה שאם מדובר בילד רביעי, נאמר, שהוא מאותו המין, כמו בן רביעי או בת רביעית, אז להורים יש רצון יותר חזק לחפש דמיון ולשייך אותו אליהם, אולי כי היה רצון בילד מהמין השונה".
מדובר במנגנון פיצוי?
"הרבה יותר ממנגנון פיצוי. הרי הקשר בין אמא לילד חייב להיות חזק מבחינה הישרדותית, חזק ועמוק. אנחנו חייבים לחוש שהילד הוא שלנו, ומה טבעי יותר מלחפש בו קווים דומים לאמא, לאבא או לאחים?"
בצילום: מעיין, מיכל וצביקה שזכו המקום השני בתחרות "הכי דומה ל…"
הוא כל כך דומה לאבא!
התופעה ידועה, כל יולדת מכירה אותה: לא משנה למי הילד שלך דומה, כולם תמיד אומרים שהוא דומה לאבא. "מבחינת האבולוציה, חשוב בעיקר שהצאצאים שלנו יהיו דומים לאבא", אומר ד"ר חסון. "האמא היא זו שיולדת ומגדלת, והשייכות של הילדים לאם ברורה. אצל האב עוברים תשעה חודשים בין הכניסה להריון לבין הלידה, וכדי שהוא יישאר עם צאצאיו וידאג לכלכלתם, הוא צריך לדעת שהצאצאים הם אכן שלו".
זה נשמע קצת כמו חישוב כלכלי קר…
"מבחינה אבולוציונית, כדי להגיע ליתרון הגבר צריך להשקיע את כוחו בצאצאים שהם אכן שלו. כיוון שההשקעה גדולה ומתמשכת לאורך זמן, חשוב במיוחד הביטחון בשייכות. חוסר הביטחון, החשש הזה שאולי אני הוא לא האבא, שאולי אלה הילדים של מישהו אחר, קיים אצל כל הגברים ברמה זו או אחרת. הבדיחות שרווחות בחברה על הנושא מלמדות עד כמה עניין השייכות הוא בסיסי וחשוב אבולוציונית. חשוב גם לציין שהדמיון בין הורים לילדים, שהוא עניין גנטי, בולט בעיקר בארץ כמו ישראל שיש בה אנשים ממוצא שונה ובעלי מראה שונה. באיסלנד, לדוגמה, יש הומוגניות הרבה יותר גדולה במראה, בהשוואה אלינו".
האם נכונה האִמרה שהילדים נולדים דומים לאבא, והדמיון הולך ומתפוגג עם הזמן?
ד"ר חסון: "לא ברור אם תינוקות באמת נולדים כשהם דומים יותר לאב, אם באמת זהו עניין הישרדותי. ישנם מחקרים לכאן ולשם. מה שכן, ברור שאנשים נוטים יותר לייחס דמיון של הילד לאבא. היה מחקר באנגליה בו בדקו את מידת הדמיון של התינוק להוריו לאחר הלידה. במחקר נתנו תמונות של התינוק ושל הוריו לאנשים זרים ונייטרליים. התוצאות היו מעניינות: כשהאב היה נוכח בחדר, האנשים הנייטרליים נטו יותר לומר שהתינוק דומה לאב, מאשר כשהאב לא נכח בחדר. גם האימהות נטו יותר לדבר על הדמיון של התינוק לאב, כשהאב היה נוכח. כך שלמרות שיש סיבה אבולוציונית לכך שהתינוק ייוולד דומה לאביו, אין הוכחות שכך אכן הדבר מתרחש".
עד כמה חשוב הדמיון לאב?
"אצל האב, חשוב לו קודם כל הביטחון שהילד שלו, והדמיון הוא מה שמאפשר את הביטחון הזה. ילד שמאוד שונה במראהו יכול לגרום לחששות, אבל החששות האלה בדרך-כלל מודחקים. ישנם זוגות שכשהם מתגרשים, החשש יוצא לאור – הגבר יכול לדרוש בדיקת אבהות לפני שיסכים לשלם מזונות לילד. למעשה, החשש מפני אי נאמנות קיים אצל כל גבר, השאלה היא באיזו עוצמה".
הדמיון כשער לקבלה
ד"ר פנחס גונן, רופא כירורג ומוהל, מספר שפעמים רבות המשפחה המורחבת נפגשת לראשונה במהלך ברית המילה. במהלך הטקס, נדון נושא הדמיון בפרוטרוט.
ד"ר גונן: "משפחות רבות מנצלות את המפגש הראשוני עם התינוק כדי להעלות את הנושא למי הילד דומה. להערכתי, אצל כמחצית מהמשפחות. במקרים רבים המשפחה המורחבת נפגשת לראשונה מאז הלידה בארוע ברית המילה, זוהי ההזדמנות בה כל המשפחה המורחבת מתאספת – הורים, אחים, והרבה פעמים ישנו וויכוח למי הילד דומה. לפעמים ממש "פורסים" את הילד לפרוסות: של מי האף, של מי האוזניים, של מי הסנטר".
ד"ר גונן מספר שבטקס ברית המילה מוכרזת שייכותו של התינוק לאביו ולמשפחתו: "בברית המילה מכריזים את שם הילד ואחר כך את שם אביו. שם האם אינו מוזכר ואנשים טועים לחשוב שזוהי אפליה, אבל האמת היא שמי שזקוק לקבל חותמת של ייחוס ושל שייכות הוא האב, ולא האם".
בעצם ישנה כאן גם קבלה חברתית…
"כן. מצד אחד, הקריאה בשם מעניקה תחושת שייכות לאב ולבן. מצד שני, ניתנת גם גושפנקא חברתית לילד ולשייכות שלו למשפחה. בהיסטוריה שלנו היו פעמים רבות בהן האב לא יכול היה להיות נוכח בברית, והברית היוותה הזדמנות של הקהילה להכריז על השייכות ולקבל את הילד".
מה קורה כשאין אב?
"גם כשאין אב לילד, כמו אצל אימהות חד-הוריות, או משפחות בהן האבות אינם יהודים ולכן אינם נכללים בטקס, מכריזים את שם הילד ואת שם הסב, אבי האם, ובכך משייכים את הילד למשפחה ולקהילה".
בצילום: פרסיליה וים – המנצחות בתחרות "הכי דומה ל…"
גם האופי, גם היופי
פריסילה ובתה בת השלוש, ים, הן הזוכות בתחרות ההורה והילד הדומים ביותר שנערכה ב"הורים וילדים".
פריסילה, איך זה כשהילדה שלך כל כך דומה לך?
"זה כיף, ומקבלים תגובות, למרות שבדרך-כלל מדברים יותר על העיניים של ים, ופחות על הדמיון בינינו. יש לים אחות בת שנה וחצי שהיא דומה מאוד לאבא שלה, ואנחנו מרגישים כאילו כל אחד קיבל העתק משלו".
היא היתה דומה לך ישר מההתחלה?
"לא, היא דווקא הייתה דומה יותר לאבא שלה, ולאט לאט זה השתנה".
אז הנה, אם ובת דומות כל כך. ובכל זאת, כשאני שואלת את פריסילה אם הדמיון הזה משפיע על מערכת היחסים שלה עם בתה, היא שמה את הדברים בפרופורציות הנכונות ואומרת: "כן, זה נחמד אם יש דמיון, וזה גם נחמד כשהדמיון הוא לבן הזוג שלך דווקא, אבל בסופו של דבר מה שחשוב הוא האופי של הילדים, הרבה יותר מאשר המראה שלהם".
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק