כמה עולה גאווה?
בזמן שעידן יוסף-ימין ממתין בקוצר רוח ליריית הפתיחה של חגיגות הגאווה הוא שם לב איך כולם בינתיים מנסים לגזור קופון על הקהילה. טור דעה על מסחרה ומאבק
שלוש לפנות בוקר, רעשים מהרחוב מעירים אותי בבהלה. אני קם ופותח את החלון.
איש תחזוקה מטעם עיריית תל אביב תולה על עמוד חשמל דגל גאווה ענק.
"לא תפרגן באיזה אחד? הדגלים הארוכים נדירים" ביקשתי.
"זה ספור בדיוק", הוא אמר בעיניים מפולפלות והמשיך בעבודת הקודש, "אבל אתה יכול לקנות בעירייה".
ואז הוא דפק חיוך.
עובד העירייה הזכיר לי שלא בדגל עסקינן, לא בערכים, בצדק או בשיויון הזכויות. מדובר בכסף. זה לא סוד שמצעד הגאווה בתל אביב הפך ממזמן למפלצת פתיינית שמעוורת תיירים ומשכנעת אותם לרוקן את הכיסים לרווחת העיר. עם השנים קהילת הלהט"בים זרמה עם המצב ואפשר להבין למה היא יושבת כל השנה בשיכול רגליים וממתינה בציפייה אדירה לרגע בו תגנוב את הרעם בכל סמטה שנמצאת מערבה מאבן גבירול. זה היום שלה, בו תל אביב תתעטף בדגלים והיא תהפוך למלכת הנשף. אווירת חופש תופץ לכל פינה והרחובות יישטפו במבטאים זרים שיהפכו את הנטע הזר והמודר לחברה עצמה. הומופובים יצקצקו בלחש והמתנגדים לתהלוכה הקולנית יסננו לעצמם התנגדויות שקטות, כי איך אפשר להשמיע קול אופוזיציוני לוחם בכזו אוטופיה?
גם עסקים מקומיים נטולי אג'נדה בימים כתיקונם מזהים את הפוטנציאל העסקי. הם יתלו בכניסה דגל פסים בצבעי הקשת ויקרצו לקהל לבוא ולרכוש המבורגר סר טעם במחיר מופקע כי אחרי הכל, אנחנו בקטע של שיויון זכויות עכשיו. מערכות תקשורת יתהדרו פתאום בכתבים לענייני הקהילה הגאה ויציפו את האתרים באייטמים עמוסי ריבועים מסוקסים, ורשתות האופנה ישיקו באירוע נוצץ עמוס כוכבי ריאליטי את חולצת הגאווה החדשה שלהן אותן תוכלו לרכוש ב-79.90 ש"ח.
גם קניתם אותנו, גם הצלחתם לדחוס עוד קומינקט יח"צני לעמוד הראשי וגם רמסתם את המשמעות האמיתית של שבוע הגאווה. כפיים. בחייאת דינאק, עוד פרסומת אחת ואני אשתכנע שכלכלת גוש דן באמת מבוססת רק על גייז. ולא, זה לא מירמור על תשומת הלב שהקהילה הגאה מקבלת. גם אני שותף להתלהבות שסובבת סביב שבוע הגאווה, כי מגיע לנו פעם אחת בשנה לקבל תשומת לב מיוחדת. אנחנו הילד הכי המיוחד בכיתה וביום ההולדת שלנו כולם מפרגנים, מתלבשים כמונו ועושים לנו מסיבה גדולה. קצת חנופה עוד לא הרגה אף אחד. הבעיה מתחילה כשמנסים לשחק על הטיקט הגאה, עושים קולות של מתכוונים לטוב, מנסים להיות הילד הטרנדי, אבל יוצא עקום, פוגעני ומזלזל.
השבוע הושק תפריט באחד מבתי הקפה השכונתיים בתל אביב שכולל, בין היתר, מנות כמו "סלט מצוייד", "סלט חלבונים" ו"סלט מבולבלת" – קלישאות פוגעניות שככל הנראה יצחיקו את חברי הקהילה הבקיאים בז'רגון, אבל כלפי חוץ, משדרים בדיוק ההפך. האם כאן מתחילה ונגמרת התרבות הענפה של הקהילה הגאה? בשיחות על גודל הזין בחדרי הכושר? כשמתייחסים להומו בזלזול, גם בשיחות פנימיות בין גייז, לנצח יהיה זה בלשון נקבה. "הומואית רעה", "הומואית מבולבלת". תכונות שליליות שאפשר, ככל הנראה, לבטא רק בלשון נקבה. תכונות שכאלו לעולם לא ינוסחו בלשון זכר. ככה זה, יש רק רעות ומבולבלות. לא רעים ומבולבלים.
ואת המסחרה הזאת, שנוצרה בחסות עיריית תל אביב ובאישור מסוים של הקהילה, אי אפשר לעצור. היא גדולה יותר מכל אחד, ובמציאות הכלכלית כיום אני לא יודע אם מישהו בכלל רוצה. בשורה התחתונה, כולם מרוויחים מהחגיגה – הקהילה מקבלת את תשומת הלב, בעלי העסקים גוזרים קופון, נהגי המוניות עסוקים עד מעל הראש והעירייה ממתגת את תל אביב כעיר המגניבה בעולם.
ואז יגיע ה-5 ביוני, היום שאחרי. מנקי הרחוב יסיימו לטאטא את טיילת הרברט סמואל, עובדי התחזוקה יקפלו את הדגלים וידחפו אותם למחסן העירייה עד לשנה הבאה, טינאייג'רים ישובו למסעדות, שלזמן קצר היו "מסעדות של הומואים" והכתבים לענייני הקהילה הגאה ישובו לפשפש בקדחתנות בתיבות המייל כדי לאתר את האייטם החם הבא. רק אז נחזור לשגרת החיים התל אביבית שאוהבת אותנו כל כך, זו שבה אנחנו חלק לגיטימי מהחברה – אבל רק בגלל שאנחנו מכניסים לה בוחטה של כסף בחודש יוני.
וקיבינימט עם עובד התחזוקה הזה. אם רק היה נותן לי דגל בקומבינה, לא הייתי בכלל מתחיל לחשוב על ערכים.