כיתה א', הנה אני בא

"הלו ילדה, הילקוט יותר גדול ממך", קרא לעברי קשיש חביב כשצעדתי מלווה באמי לבית הספר, ביום הראשון לכיתה א'. כן, היו ימים בהם הילדים סחבו תיקים בעצמם, ללא גלגלי עזר בדמות מזוודת טרולי צבעונית. אבל עזבו אתכם מהציוד, באמת לא סחבתי יותר מדי דברים. מה שהיה כבד עליי היו דווקא התחושות, ההיסוסים ובעיקר ההתרגשות הזאת: הנה אני תלמידה בבית הספר.

כולנו יודעים שכיתה א' זה לא עניין של מה בכך. היום ישנה אף מודעות גדולה יותר בעניין המוכנות למסגרת הבית-ספרית, מה שמעמיד את ההורים מול תהיות כמו: האם הילד שלנו בשל? האם הוא כבר מתאים למסגרת? ואם כן, האם צריך להכינו? וכיצד? מתברר שלמוכנות הילד לכיתה א' יש זוויות שונות.

חשיבותה של המוכנוּת

"אנחנו רוצים שילדינו יצליחו בלימודים ויוכלו לבחור בעתיד מה וכמה ללמוד", אומרת מיכל אבס, מרפאה בעיסוק ומטפלת באמנות, מנהלת מרכז מעוף להתפתחות הילד והמשפחה. "היום יכולת הלמידה מכתיבה את המקצועות העתידיים ולרוב גם את איכות החיים. כיתה א' היא חוויה מייצגת עבור הילדים וההורים, לפרק הלמידה בחיים שעשוי להימשך תקופה מאוד ארוכה ויכול להיות מאוד מהנה ומעשיר, אך עלול להיות גם מתסכל ומאכזב.

"אם נשלח ילד עם יכולות טובות אך אם חוסר בשלות של אחד מהמרכיבים הנדרשים, הדבר עלול להוביל לתחושה של חוסר הצלחה ולתפישה לא חיובית של חוויית הלימוד. לכן חשוב לוודא כי ילדינו מוכנים מכל הבחינות, לתת להם את העזרה הדרושה במידת הצורך ולדעת כיצד לסייע להם בדרך בה הם אחראים על עצמם ועצמאים בתפקודם".

מוכנות לכיתה א', לדבריה, מורכבת מתחומי תפקוד רבים: המוטורי, הסנסורי, הקוגניטיבי, הרגשי והחברתי. "חשוב שהתפקודים בכל התחומים יהיו ברמה דומה ושלא יהיו פערים משמעותיים ביניהם. לדוגמה, אם ילד הוא בעל יכולות מאוד גבוהות בתחום המילולי, מזהה אותיות ומתחיל לקרוא ולחבר למילים, מבטא את עצמו ברהיטות ומבין היטב הוראות מורכבות, אך בתחום הגרפומוטורי מאחר מאוד, כלומר מתקשה לצייר משולש, להעתיק צורות מורכבות או מספרים, הדבר עלול ליצור תסכול רב בגלל הפער שנוצר בין התפקודים ולגרום לו להימנע מכתיבה ובכך להקשות עליו מאוד את התפקוד בבית הספר".

מוכנות חברתית

"בעיניי, הבסיס לתפקוד בכל תחום, ובעיקר בתפקוד בבית הספר, הוא התפקוד הרגשי והחברתי", אומרת אבס. "ילד שיש לו קשיים במוטוריקה אך יש לו בסיס רגשי טוב – אמונה בעצמו וביכולותיו, דימוי עצמי חיובי, האמונה כי אם יתאמן יצליח וכן היכולת לשאת את אי הדיוק או אי ההצלחה בזמן האימון – יצליח יותר מאשר ילד עם קשיים אובייקטיביים 'קלים' יותר, שלא מסוגל להכיל את העובדה שלא מייד מצליח לו והוא זקוק לתרגול".

"ילדים שבשלים למעבר למסגרת בית הספר הם ילדים שרכשו כלים ליצירת אינטימיות, כלומר שיש ביכולתם ליצור קשר משמעותי עם שניים-שלושה ילדים אשר כלפיהם קיימים רגשות משמעותיים כגון געגועים בזמן מחלה או חופשה, שמחה לקראת מפגש וכדומה", מסבירה שרון באומל, פסיכולוגית קלינית מומחית.

מאפיין חברתי נוסף הוא הידיעה של הילד כיצד הוא יכול להתאקלם בסביבה. "כלומר, כיצד הילד תופס מקום, כיצד הוא רוכש חברים ואינו נותר בודד, איך הוא מתמודד מול ילדים גדולים יותר וכו'", היא מסבירה. "לא כל הילדים הם 'מלכי הכיתה' ולא כל הילדים נלחמים על כל כדור שהגדולים לוקחים להם בהפסקה והמטרה היא לא להפוך את כל הילדים להיות כאלה. לכן, העיקרון המנחה צריך להיות ילד אשר חש נוח עם איך שהוא, ויודע כיצד להתמודד ולהסתדר בסביבה כמו שהוא. לדוגמה, ילד ביישן וסגור, המסוגל לומר להוריו בימים הראשונים של כיתה א': 'בהתחלה אני אתבייש כי אני לא מכיר אף ילד וגם לא איך הכיתה נראית, אבל אחר כך אני כבר לא אתבייש ואז תוכלו ללכת' – הוא ילד שבשל לכיתה א'".

לדבריה, המוכנויות הרגשיות הדרושות להפקת מיטב היכולות הקוגניטיביות הן היכולת לדחות סיפוקים (למשל לחכות להפסקה כדי לאכול, לחכות שייתנו לך לדבר), "הוויתור על העמדה האומניפוטנטית של 'אני הכי גדול, גבוה וחזק', אליה מתלווה היכולת לעמוד בתסכולים (אני ממש מתאמץ אבל לא יוצאת לי ה-ק'), וכן היכולת לוותר ואת היכולת להיעזר, לדוגמא: 'מה המורה אמרה? לא הצלחתי להקשיב'".

אבס מוסיפה: "בכיתה צריך להיות קשוב, מכוונן להוראות של מישהו אחר, לדעת להתחשב בצרכים של ילדים אחרים, לקחת מקום במידה, לוותר, לא לקבל סיפוק מיידי, אך גם להראות נוכחות והשתתפות. אם לילד קשה עם התפקודים הללו, ייתכן שיש צורך לטפל במסגרת טיפול רגשי פרטני או קבוצתי או לחכות עוד שנה עד שירכוש את המיומנויות הללו".

בדיקות מקדימות

אבס ממליצה לכל ילד לעבור בדיקות ראייה ושמיעה מקיפות לפני כיתה א'. "ילד שלא שומע טוב יצטייר כלקוי למידה או שיצבור פערים משמעותיים עקב שמיעה חלקית של ההוראות והחומר הנלמד", היא מציינת. "הוא הרבה פעמים גם יתנהג בחוסר שקט, שהיום מרבים לפרש אותו כקושי בקשב וריכוז, למרות שהוא יכול להגיע ממקורות שונים.

"בדיקת ראייה רגילה אינה מספיקה. יש לפנות לאורטופיסט (שימו לב, לא אופטומטריסט!), המתמחה בבדיקה של מיקוד ראייה. טיפלתי בילדה שראתה 6/6, אבל מכיוון שהיה לה קושי במיקוד ראייה (המתבטא בכיווץ מהיר של השרירים בעין לראייה מקרוב ומרחוק), היא התקשתה מאוד להעתיק מהלוח ונזקקה למשקפיים מיוחדות למיקוד הראייה".

תחומים סנסוריים מוכרים פחות אך חשובים לא פחות, הם חוש הריח, הטעם וחושי המגע. העניין מורכב, אך נציין רק שיש ילדים עם רגישות יתר או תת-רגישות, שעלולות להקשות על החוויה הכיתתית. אבס נותנת כמה דוגמאות: "בבית הספר ישנם ריחות רבים – של ילדים אחרים, של אוכל מהתיק, של גרביים אחרי שיעור התעמלות. ילד שרגיש לריחות לא יהיה מסוגל להתרכז בנעשה סביבו כל עוד הריח יהיה נוכח, והדבר עלול לגרור התנהגויות חריגות ולא מקובלות, שכמובן יפורשו על ידי הסביבה ברמה ההתנהגותית ולא ברמה החושית. ילדים יכולים גם להקיא מריחות לא נעימים, אבל באופן פחות קיצוני פשוט להיות עסוקים רק בזה. אם יש לכם ילד כזה, אתם יודעים.

שלילת היפראקטיביות

"אפילו בגדים עלולים לעורר חוסר נוחות, שלעתים נראית כמו הפרעת קשב בעין בלתי מקצועית", היא מסבירה. "התפר של הגרב, נעל לוחצת או בד סינטטי. נסו לדמיין כיצד ניתן להתרכז בשיעור אם יש לכם אבן בנעל אבל אתם לא יכולים להוציא אותה, וגם לא לגמרי מבינים מה מפריע כל כך.

"יש ילדים הזקוקים למגע עמוק על מנת להרגיש היטב את גופם. הם לפעמים יזוזו הרבה או יגעו בחפצים או בילדים אחרים. גם זה הרבה פעמים מפורש כהפרעת קשב וריכוז היפראקטיבית, אך ניתן לערוך אבחנה מבדלת ולהתייעץ עם מרפאה בעיסוק כיצד לעזור לילד להרגיש את גופו היטב ולהיות מסוגל לשבת 45 דקות רצוף מבלי שיפריע לסביבה.

"מאידך יש ילדים שלא יכולים לסבול מגע, וכל לטיפה קלה של ילד שעבר לידם מתפרשת כמכה ויכולה להיגרר לתגרה. שוב, הגוף לא מפרש נכון את הסביבה ומגיב בצורה מוגזמת ורגשית. גם כאן ניתן לעזור עם הטיפול וההדרכה לילד, להורים ולמורה".

בתחום המוטוריקה הגסה, לדברי אבס, חשוב לבדוק יציבה טובה של הילדים, גם בעמידה וגם בישיבה. חשוב שהכיסא בבית ובבית הספר יהיה מותאם לילד – שתהיה תמיכה לגב ולישבן ושהרגליים ייגעו ברצפה (אפשר שיגיעו לשרפרף). הזוויות בברכיים, באגן ובכפות הרגליים צריכות להיות כ-90 מעלות. יציבה טובה מאפשרת כתיבה עם שליטה טובה.

יכולות מוטוריות

פעילויות ספורט מועילות לגוף, לנפש ולקשרים החברתיים. ילד שעולה לכיתה א' צריך לשלוט בכדור – תפיסה, מסירה, כדרור, בעיטה. לקפוץ על רגל אחת ועל שתי רגליים ולהיות חופשי וסקרן בכל גן משחקים שהוא מגיע אליו. אם זה לא המצב, מומלץ לפנות למרפאה בעיסוק, ובכלל מומלץ לשחק ולהפעיל את הגוף, אך לא אם נתקלים בהתנגדות או פחד.

מיומנויות במוטוריקה עדינה מתייחסות ליכולת גזירה, השחלה, קשירת שרוכים ומיומנות נוספות, ביניהן אלה הקשורות לתפקודי יום-יום כמו עצמאות בשירותים. המורה לא תבוא לנגב לילד את הטוסיק…

נושאים של התארגנות – להוציא את הדברים הנכונים מהתיק או מהקלמר במהירות מספקת על מנת לא לאבד את הקשר עם מה שקורה בכיתה. יכולות התארגנות במרחב ועל הדף גם חשובות לכתיבה במחברת בכיוון הנכון לכל מקצוע – בחשבון משמאל לימין ובעברית מימין לשמאל, ודרושה יכולת הבחנה בין שני צדי הגוף.

"חשובה גם היכולת לחצות את קו האמצע – בעיקר על מנת לכתוב אותיות אלכסוניות, ולא להעביר את כלי הכתיבה מיד אחת לשנייה כשחוצים את קו האמצע במחברת", מוסיפה אבס.

"יכולות גרפומוטוריות גם הן חיוניות ביותר. צריכה להיות יכולת לאבחנה חזותית – על מנת להבדיל בין אות לאות, כשלעתים ההבדל הוא בצ'ופצ'יק קטן. לפני כיתה א' ילד צריך לדעת לצייר בחופשיות עיגול, ריבוע ומשולש. זה המינימום".

אחיזה נכונה

לגבי אחיזה "נכונה", אבס מבקשת להפריך את הדעה הרווחת כי רק אחיזת שלוש אצבעות דינמית היא הנכונה. "קודם כל, חשוב שילד סביב גיל שלוש, מקסימום ארבע, יתקבע על יד דומיננטית לציור. הוא יכול לעשות מיומנויות אחרות ביד אחרת, למשל יש ילדים שיציירו בימין ויגזרו בשמאל או להיפך, אבל חשוב לראות עקביות בתפקוד – כלומר שתמיד יצחצח שיניים באותה יד".

"אחיזה של עיפרון באה לשרת מטרה – שליטה טובה בכלי הכתיבה. ילדים יאחזו באחיזות שונות אולי בשל גמישות יתר של המפרקים, טונוס נמוך מגמישות יתר או מהזעת יתר, אבל תמיד יש סיבה לאחיזה שונה, ויש צורך לשנות אותה רק אם היא לא יעילה – כלומר גורמת להתעייפות, לכאב או לאיטיות משמעותית", היא מסבירה.

"מרפאה בעיסוק יכולה לנתח את הסיבות לאחיזה, להתאים מאחז או לעזור לילד לחזק את השרירים שבתוך כף היד על מנת לשפר את היעילות והשליטה בכלי הכתיבה. לא מומלץ שהורים יעשו זאת עם ילדיהם. בכלל, מומלץ שהורים יהיו הורים ולא מורים או אנשי טיפול עם ילדיהם. הרצון לעזור ברור, אך הוא לעתים בא על חשבון הקשר עם הילד", היא מדגישה.

כישורי שפה

"יכולות השפה הן משמעותיות ביותר לתפקודי קריאה, כתיבה והבעה בעל פה ובכתב", מסבירה אבס. יעל זק, קלינאית תקשורת ממרכז מעוף, מסבירה כי מבחינת השפה, יש להעריך את התחום המילוני אצל הילד – אוצר המילים הפעיל, יכולת השליפה, הארגון לקטגוריות וכדומה. "בשלב גן חובה אנחנו מצפים מילד להיות מסוגל להשתמש בשמות עצם יומיומיים, בפעלים כלליים וספציפיים ובתארים. הוא אמור להיות מסוגל לשיים חלק מהקטגוריות, לא בהכרח את כולן, ונצפה שהוא יזהה אותן לפי שמן וימיין אליהן".

מבחינה צלילית, בגיל זה על הילד להיות מובן למאזינים זרים. "הרוב המכריע של הצלילים כבר נרכש, אך אצל חלק מהילדים ייתכן שיבוש של חלק מההגאים השורקים (ש', ס', ז', צ') שעדיין מתאים לגיל", היא מרגיעה. "מבחינת המודעות לצלילים המרכיבים את המילים, נבדוק כיצד הילד שופט ושולף חרוזים, האם הוא מסוגל לחלק מילים להברות ולתת-הברות והאם הוא כבר רכש את היכולת לבודד את הצליל בתחילת מילה ובסופה.

"לקראת סוף גן חובה נצפה מילד לזהות את מרבית אותיות הא"ב ובדרך כלל נראה אותו אף מתחיל לרכוש את הקשר בין האות לצליל. מיומנויות אלה קשורות לרכישת הקריאה. בנוסף, בהסתכלות רחוקת טווח, נדאג לפתח את היכולת לדבר על משפחות מילים (מבלי בהכרח להתייחס אליהן כאל כאלה). לדוגמא, להבין שצבע נקרא כך כיוון שצובעים איתו. יכולת זו קשורה להבנת הנקרא וניתן לראות ניצנים של רכישתה סביב גן חובה.

"עוד לקראת המעבר לכיתה א' נצפה מילד להימצא בתהליכי רכישה מתקדמים של השיח הסיפורי ולהיות מסוגל להשתמש במרכיבים תקינים (תחביריים ואחרים) על מנת לספר סיפור ברצף נכון של מבנה, זמן וסיבתיות. כמו כן נראה כי מיומנויות החשיבה המילולית הולכות ומתפתחות, למשל הסקת מסקנות, ניבוי אירועים, ואיתן יכולת הארגון של מסרים מילוליים מורכבים. בגיל זה נצפה לראות יכולות מילוליות של פתרון בעיות, נימוק והשוואה באופן קוהרנטי".

אבס מוסיפה: "קלינאיות התקשורת יכולות לאבחן קשיים בהבעה ובהבנה ולסייע באמצעות הטיפול המתאים. לעתים אנחנו מערבים מטפלים המומחים בקשיי למידה כבר בשלב הגן, על מנת ללמד אסטרטגיות ללמידה עצמאית שתאפשר לילד לרכוש את הכתיבה והקריאה בדרך הייחודית לו".

הכנה לכיתה א'

בעבר הילדים היו עולים לכיתה א' ללא כל הכנה לקראת המעבר המשמעותי. היום, כמו שיש קורסים וחוברות להכנה לאוניברסיטה, לפסיכומטרי ולבגרויות – ישנה הכנה לכיתה א'.

"ילדים בגן חובה לא צריכים לדעת לכתוב אותיות ומספרים", טוענת אבס. "בגן חובה חושפים אותם לכך והם אמורים לזהות את המספרים והאותיות, אך חשוב לדעת כי יש שתי בעיות מהותיות בכך שמעודדים אותם להעתיק אותיות ומספרים: האחת נובעת מכך שלא כל הילדים בשלים לכך במהלך גן חובה ויבשילו בכיתה א', אבל בינתיים יראו את חבריהם מצליחים וכבר ירגישו מאחור ללא סיבה מוצדקת".

"השנייה, חמורה יותר, מאחר שברוב הגנים לא מלמדים את הילדים כתיבה תמה – כלומר לכתוב את האותיות והמספרים בכיוון הנכון אשר יאפשר להם בעתיד לכתוב ביעילות ובמהירות המתאימה לדרישות. לדעתי עדיף לא ללמוד כיצד לכתוב את האותיות אם לא כותבים בכיוון הנכון. לצערי, גם ברוב בתי הספר זנחו את לימוד הכתיבה התמה, ולכן ילדים רבים מגיעים לטיפול עקב קושי בכתיבה ובקצב הכתיבה".

ציונה, גננת בגן חובה בגני תקוה, מכינה את ילדי הגן לכיתה א' ברמה הבסיסית, לדבריה. "אני מאמינה שאת הבסיס ללימודים ולהרגלי הלמידה הילדים מקבלים כבר בגן. זה לא אומר שהילדים ממש צריכים להיות מוכנים ולדעת קרוא וכתוב – להיפך, לכך אני ממש מתנגדת. אבל חשוב לי קודם כל שיכירו את האותיות ושיהיו מושגים פונולוגיים מינימליים, כמו באיזו אות מתחיל שמם וכדומה. בנוסף חשוב לי לחנך אותם לדחיית סיפוקים, למשמעת, להרגלי ישיבה בשעת הריכוז. אלה דברים שנלמדים תוך כדי פעילות בגן. יש מעט מאוד שעות שאני מקדישה נטו לנושא ההכנה לכיתה א'".

איך הורים צריכים להכין את הילדים לכיתה א'?
"לדעתי לא ממש להכין מבחינה לימודית, אלא אם כן הם רוצים להשקיע בחוברות, רק לשם הרגלים. אך אני ממליצה לכל הורה לחשוב איך הוא יכול להכין את ילדו מבחינה רגשית: לדבר הרבה, לשוחח על המעבר, על השינוי במסגרת, על החברים החדשים והדרישות החדשות למשמעת ולהרגלי למידה. מתברר שילדים יותר סובלים מהשינוי במסגרת מאשר מחומר הלימודים עצמו".

"תעשייה עסקית מיותרת"

שרית ש', מחנכת כיתה א' במרכז הארץ מזה 17 שנה, מחזקת: "נכון שהיום, יותר מתמיד, יש ציפיות מהתלמידים, ואנחנו, המורות, נדרשות לעמוד בקצב. עם זאת, בדף שאני שולחת בקיץ לבוגרי גן החובה אני מבקשת מההורים לשלוח את הילדים כ'דף חלק'. חשוב שיידעו לזהות את האותיות, אבל לא צריך ללמד אותם קריאה. הם צריכים להיות בשלים ומוכנים רגשית ולא יותר מזה. מניסיוני, הילדים שמגיעים עם ידיעות בקריאה, לא מסיימים את כיתה א' עם הצלחות גדולות יותר. חלקם יושבים מאוד מתוסכלים בחודשים הראשונים, שלא לומר משועממים.

"בעיניי, כל האופנה הזאת של מוכנות לכיתה א' היא תעשייה עסקית מיותרת", מוסיפה שרית. "תלמיד צריך להגיע לכיתה א' מוכן מבחינת הבגרות האישית והיכולת להכיל את המסגרת הלימודית – אלה מיומנויות שנרכשות עם השנים, עם הפיכתו מפעוט לילד בוגר. זה לא משהו שנרכש בחוג או בקורס מזורז. אפשר לחשוף את הילד למשחק, לתוכנות מחשב, לספרים ולחוברות, אבל בנגיעות קלות, בלי לחץ, וגם זה בעיניי לא ממש חובה.

"אם ילד לא מתאים לכיתה א' זה משהו אחר לגמרי – אזי יש צורך לשקול אם להכניסו בכלל למסגרת, ואם הוא גבולי אז אפשר לחזק אצלו צדדים חלשים על ידי טיפול נכון בידי אנשי מקצוע מנוסים".

דורית, אם לתלמיד כיתה א', דווקא בעד הכנה מוקדמת: "מעמיסים על הילד כל כך הרבה – קריאה וחשבון, צורות גיאומטריות ומושגים, וההורים מבינים שאם הילד היה מוכן יותר, אולי היה לו קל יותר".

אבס מסכמת: "אני בעד קבוצת מוכנות לכיתה א' כשמדובר בילדים אשר צופים אצלם קושי בתחום אחד או יותר של תפקוד בכיתה א'. ילדים שאינם מגלים קשיים מכל סוג בגן, סביר להניח שיהיו מוכנים לכיתה א' מאחר שעברו את כל שלבי הגן ולא נזקקו לעזרה".

מבלי להיכנס לוויכוח האם כדאי להכין את הילד או לא, הנה כמה דרכים לעשות זאת:

חוגי הכנה

החוגים מתקיימים בשעות אחר הצהריים בחודשי שנת הלימודים האחרונים של גן חובה או כקייטנה בקיץ, ומטרתם להכיר לילד תחומים אליהם ייחשף בבית הספר. החוגים, המתקיימים בדרך כלל בקבוצות קטנות, מלמדים מיומנויות חברתיות, הקשבה, תקשורת נכונה, מיומנויות רגשיות (קבלת גבולות, דחיית סיפוקים), וכמובן מושגי יסוד ראשונים בחשבון, קריאה, כתיבה, מוטוריקה, פונולוגיה, אוריינות ופיתוח השפה ואוצר המילים.

אבס: "אנחנו בונים קבוצות קטנות של כשישה ילדים וחושפים אותם ללמידה תוך כדי התחשבות בילדים אחרים ובצרכיהם. בחוג הם לומדים להתאים את עצמם לדרישות ולמשימות, ובמקביל אנו דואגים לראות את צרכיו האישיים של כל ילד. קבוצה כזאת בדרך כלל תונחה על ידי שני אנשי מקצוע מתחומים שונים – לרוב מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת. הקבוצה תהיה ממוקדת מטרות וקצרת מועד, בין 10 ל-15 מפגשים, כאשר ההורים לא יהיו נוכחים במהלך הפגישות אך יעודכנו באופן שוטף".

בין המקומות המעבירים חוגים אלה: מרכז מעוף בחיפה, מכון אותיות בירושלים, תל אביב ומודיעין, מכון טלי ברמת השרון, מכון אופק בפתח תקוה, מעבר לקשת ברעננה, סדנת מוכנות לכיתה א' של זהר סגל ברעננה, מרכז אתרוג בחדרה ועוד.

חוברות עבודה

"מוכנים לכיתה א'" – חוברות בעברית ובחשבון מאת שולמית צרפתי. החוברת בעברית מתחילה מכתיבת אותיות וזיהוין ומתקדמת לנושאים כמו השלמה, כיוונים, היגוי ואבחנה; החוברת בחשבון מתחילה מהכרת המספרים ומגיעה לרמה של פתרון תרגילים.

"מילה וצליל" – חוברת לפיתוח מודעות פונולוגית (לצלילי השפה) מאת זהבה קלנר. החוברת עוסקת בבידוד צליל פותח/סוגר במילה, איתור צליל בתוך מילים, פירוק והרכבה של מילים לצלילים השונים ועוד, תוך משחק עם תמונות.

"אתגר מוכנות לכיתה א'" חשבון/עברית – החוברות עוסקות בפיתוח מיומנות של הבחנה ותפיסה חזותית, שיפור הקואורדינציה ותיאום יד-עין, פיתוח מיומנות של הבחנה שמיעתית, חלוקה להברות ועוד.

משחקי קופסה

"שלום כיתה א' – מתכוננים לבית הספר" – הערכה משלבת למידה תוך משחק וכוללת תרגול מיומנויות למידה – חשבון, יחסי גודל, התמצאות במרחב, צורה וצבע, הבחנה בפרטים ורצף, קואורדינציה וראשית כתיבה (קודקוד).

עת לאיית – כותבים מילים לפי תמונות בעזרת אותיות פלסטיק עם קידוד מיוחד. שיטת בקרה ייחודית מאפשרת רק איות נכון למילים הנכתבות. המשחק מפתח את מיומנויות השפה, ההקשבה, המוטוריקה העדינה והיצירתיות (קודקוד).

2 משחקי מילים ו-CD – משחק מחשב על תקליטור ומשחק חברה עם כרטיסים וקוביות לראשית קריאה וכתיבה. לומדים להכיר את אותיות הא"ב, להרכיב מהן מילים ולקרוא אותן. במשחק מספר דרגות קושי (קודקוד).

חשבון ראשון ו-CD – משחק היכרות עם מספרים, כמות ומנייה מ-1 עד 10, בנוסף תקליטור עם תרגילים נוספים (קודקוד).

בינגו מאלף ועד תו – משחק תחרותי משעשע להכרת אותיות הא"ב. משמש כהכנה לכיתה א' בתחומים כמו: קריאה והבנת הנקרא, מודעות פונולוגית, הכרת האותיות ופיתוח שפה והבעה.

אוניברסיטה לגן – סדרת משחקי האוניברסיטה לגן משמשת כלי ידע מקיף לילדים בני 3-7 ועוזרת למבוגרים המנחים אותם. הסדרה מכינה את הילדים בעזרת משחקים ללמידה, קריאה, כתיבה וחשבון. המשחק מכיל תשעה לוחות ו-108 כרטיסיות. בסדרה שלושה משחקים (משחקי יצירה).

אדון חשבון – משחק חווייתי להכרת תרגילים בסיסיים בחשבון באמצעות חיילים קטנים וצבעוניים (אורדע).

אות תמונה – משחק התאמה בין אות לתמונה ללימוד והכרת אותיות ה-א"ב, מפתח את המודעות הפונולוגית, הכרת האותיות, שפה והבעה וכן את המוטוריקה העדינה.

אות פותחת מילה – משחק לראשית קריאה לתרגול נושא האות הפותחת בכל מילה, ואיך מרצף האותיות נבנית מילה. מפתח את המודעות פונולוגית, יכולת הקריאה, הכרת האותיות, השפה וההבעה.

מילולי – המשחק מיועד לגילאי 4 עד 8 לחיזוק תהליכי המודעות הפונולוגית.

מוכנים לקרוא – ערכת משחקים לפיתוח מודעות פונולוגית וידע על אותיות לקראת קריאה וכתיבה.

מגנטחוש – ערכת משחק המאפשרת פיתוח של תפקודים קוגניטיביים שונים: תיאום עין-יד, תחושה עמוקה, תפיסה חזותית, תפקוד גרפי, מיומנויות כתיבה, תכנון תנועה, חשבון, מודעות פונולוגית, פיתוח שפה והבעה ומוטוריקה עדינה.

אינטרנט

אתר ומארז "הסוד של מאיה" – האתר הלימודי-משחקי של מט"ח "הסוד של מאיה" משווק גם כמארז בחנויות. המשחק מיועד לגילאי 4-7 ועוסק בתחומים שונים, רובם מתאימים כהכנה לכיתה א' (אוצר מילים, חשבון ואותיות, התאמת צורות וכו'). באתר תוכניות הכנה לקריאה וכתיבה, משחקי חשבון, סיפורי התנ"ך, משחקי חשיבה ועוד. האתר ידידותי למשתמש הצעיר וקל להפעלה. לאתר»

הופ כיתה א' – את הדמויות האהובות של ערוץ "הופ" מכירים הילדים היטב, ויוכלו למצוא אותם גם באתר "הרפתקהופ", הכולל קליפים מוכרים מהערוץ, חידות, תרגילים וגם מדור מיוחד – "הופ כיתה א'", שרובו בתשלום.