כיפ-טאון

דמיינו לעצמכם את התפאורה הבאה: מצד אחד הר גבוה שראשו שטוח לגמרי בולט בשרשרת של הרים וגבעות ירוקות, מנגד מנצנצים מימיו הכחולים של האוקיינוס האטלנטי, ובתווך שוכנת עיר נהדרת שיש בה כל מה שעיר גדולה צריכה – היסטוריה, אדריכלות מעניינת, תרבות, אמנות, חנויות, מסעדות ובתי קפה, שווקים ואווירה תוססת. ברוכים הבאים לקייפטאון (Cape Town).

היסטוריה של דיכוי והווה אופטימי

הרבה לפני שהגיעו לדרום אפריקה האירופאים, שהראשונים שבהם, על אף שלא התיישבו כאן, היו הפורטוגלים, חיו באזור שבטים נוודים מקבוצת החוי-סאן (קבוצות חוי-חוי שהיו רועי צאן נוודים, וקבוצות סאן שהיו ציידים-לקטים). ראשיתה של ההתיישבות האירופית בקייפטאון, המכונה בפי המקומיים "עיר האם", היתה כתחנת הצטיידות שהקימה חברת הודו המזרחית ההולנדית ב-1652 עבור הספינות ששטו מאירופה למזרח הרחוק. היישוב היה להתיישבות הקבע האירופית הראשונה בדרומה של אפריקה.

ב-200 השנים הבאות הגיעו למקום מתיישבים הולנדים נוספים ותחנת האספקה הפכה לקולוניית הכף (Cape Colony). בתום מאבקים רבים התרחקו השבטים המקומיים מהמתיישבים ההולנדים, וההולנדים החלו "לייבא" עבדים ממדגסקר, מהודו, מציילון (סרי לנקה של היום), ממלזיה ומאינדונזיה. כך נוצר המארג האתני המגוון שקיים בעיר עד היום.

הבריטים היו אף הם מודעים לחשיבותו האסטרטגית של הכף בנתיב הספינות למזרח. הספן ומגלה הארצות הבריטי, סר פרנסיס דרייק, הקיף את כף התקווה הטובה (Cape of Good Hope) כבר ב-1580, ולקראת סוף המאה ה-18 הבריטים החלו אף הם להתיישב בקולוניה. מספרם הלך וגדל, עד שבתחילת המאה ה-20 הם השלימו את השתלטותם על דרום אפריקה ועל הקולוניה, וב-1910 היא הפכה, עם פרובינציות נוספות בדרום אפריקה של היום, למדינת איחוד דרום אפריקה, תחת הכתר הבריטי. כיום מוגדרת קייפטאון כבירה התחיקתית של דרום אפריקה העצמאית, אחת משלוש ערי הבירה של המדינה, וללא ספק היפה בהן.

כבר בתחילת המאה ה-20 החל השלטון הלבן ליישם מדיניות של הפרדה גזעית בעיר. תושבי העיר השחורים רוכזו בשני אזורים: באזור הנמל ובאזור נדאבני (Ndabeni) על מורדותיו המערביים של הר השולחן (Table Mountain). אזור זה התפתח לשכונת השחורים טאונשיפ קייפ פלטס (Cape Flats) (טאונשיפ הוא שם כולל לשכונות שחורים בפרברים). ב-1948 ניצחה המפלגה הלאומית בבחירות והחלה להפעיל את שיטת האפרטהייד (בשפת אפריקאנס ¬- "להיות בנפרד"). בתקופה זו קהילות שלמות של שחורים ולא-לבנים אחרים (המכונים "צבעוניים") נעקרו מבתיהם והועברו לקייפ פלטס.

שלטון האפרטהייד התקיים בדרום אפריקה עד 1990, ומתנגדיו, ובהם נלסון מנדלה, נעצרו ונכלאו בכלא הפוליטי שהוקם באי רובן (Robben Islnad) מול חופי קייפטאון. כאשר שוחרר מנדלה מהכלא ב-1990, הוא נשא את נאומו הראשון כאדם חופשי מעל המרפסת של בית העירייה של קייפטאון ופתח עידן חדש בהיסטוריה של דרום אפריקה.

ניכר שתושבי העיר ופרנסיה משקיעים מאמץ רב כדי להתגבר על משקעי העבר, אך העבודה עוד רבה. מרכז העיר הופך לבטוח ונעים והתפתחו בו חיי עיר תוססים. שכונות הפרברים של קייפטאון הן יוקרתיות, אך בשכונת השחורים קייפ פלטס ובשכונות פחונים נוספות שצצו בשולי העיר עדיין שורר עוני, ושיעורי ההידבקות באיידס ושיעורי הפשע גבוהים.

הר השולחן – 1085 מטרים מעל גגות העיר. צילום: Ingimage

האוטובוס האדום עוצר בהר השולחן

אחת הדרכים הנוחות והמעניינות להגיע ממקום למקום בקייפטאון היא בנסיעה באוטובוס התיירות האדום, CitySightsSeeing, העובר בכל אתריה המרכזיים של העיר וגם בפרברים. לאוטובוס שני קווים: הקו האדום עושה סיבוב בין האתרים העיקריים במרכז העיר, כולל הר השולחן ושכונות הפרברים קמפס ביי (Camps Bay) וסי פוינט (Sea Point). הקו הכחול עושה סיבוב רחב יותר בחצי האי של הכף, הכולל בין השאר את הגן הבוטני קירסטנבוש (Kirstenbosch) ואת הטאונשיפ (Township, כינוי לפרבר של שחורים) אימיזמו יתו (Imizamo Yethu) הצמודה לפרבר היוקרתי האוט ביי (Hout Bay). הנסיעה מלווה בהסברים ובכל תחנה אפשר לרדת ולעלות במהלך היום.

אחד מאתריה העיקריים של קייפטאון, וללא ספק הבולט ביותר בנוף, הוא הר השולחן, המתנשא לגובה 1,085 מטר מעל גגותיה של העיר. מזג האוויר בקייפטאון הפכפך והר השולחן מתכסה לעתים קרובות בשמיכת עננים. אם השמים בהירים והרוח לא חזקה מדי, כדאי לנצל זאת ולעלות להר.

לפסגת הר השולחן אפשר להגיע ברגל או ברכבל. למי שרוצה לעשות כיוון אחד ברגל, עדיף לעלות מאשר לרדת. אמנם העלייה דורשת כושר סביר ומעלה ורוב השביל עובר בתוך נקיק משופע, אך הירידה מקשה מאוד על הברכיים. אם בחרתם באופציה הרגלית, הטיפוס אורך כשעתיים-שלוש וצריך להצטייד במים.

האוטובוס האדום עוצר ליד תחנת הרכבל התחתונה של ההר וכאן רוכשים כרטיסים. קרונות הרכבל העולים להר עגולים ולאחר שהרכבל יוצא לדרך, הם מסתובבים, כך שכולם זוכים להזדמנות לראות את הנוף מכל הכיוונים. כשמגיעים לפסגה אחרי כמה דקות, אי אפשר שלא להתפעל מהנוף. מצפון – מרכז קייפטאון, אזור הנמל והרציפים, האי רובן והאוקיינוס. מדרום נפרשים נופי כף התקווה הטובה, הרים ושכונות פרברים על חופיהן היפים. על פסגת ההר יש כמה שבילי הליכה, ובהם שבילים מעגליים קצרים (אחד מהם מותאם גם לכיסאות גלגלים) ושבילים ארוכים יותר המקיפים את הפסגה.

אם אתם אוהבים ללכת וזמנכם בידיכם, מומלץ לטייל בשביל המוביל למקלירס ביקון (Maclears Beacon), הנקודה הגבוהה ביותר בהר. השביל נמתח לאורך קו הצוק הדרומי לכיוון דרום-מערב וחוזר לתחנת הרכבל העליונה לאורך קו הצוק הצפוני. לאורך כל הדרך נשקפים נופים עוצרי נשימה ההופכים את ההליכה במסלול לחוויה בלתי נשכחת.

אוטובוס התיירים האדום. צילום: שאטרסטוק

ויקטוריה ואלפרד מזכירים עבר ימי מפואר

לאחר הטיול על הר השולחן כדאי לתפוס שוב את האוטובוס האדום, ולנסוע איתו עד לאזור הרציפים של ויקטוריה ואלפרד (Victoria & Alfred Waterfront). בעבר היה כאן נמל משגשג שדרכו עברו הספינות בדרכן מאירופה להודו ולמזרח הרחוק. כאשר נפתחה תעלת סואץ ב-1869 דעך זוהרו של הנמל ואזור הרציפים נעזב. אך לפני כ-20 שנה נרכש הנמל על ידי חברת ויקטוריה ואלפרד, שהפכה את האזור למרכז קניות, בילויים ומגורים יוקרתי.

היום נחשבים הרציפים לאחת מאטרקציות התיירות הפופולריות ביותר בדרום אפריקה. יש כאן מרכז קניות גדול עם חנויות של מיטב המותגים, בתי קולנוע, חנויות למזכרות ואמנות אפריקאית, מסעדות ועוד. חלק מקסמו של האזור הוא שעדיין מתקיימת בו פעילות ימית, בהן שיט בסירת מרוץ, קטמרן או בסירת פירטים. המוני מבקרים פוקדים את המקום, ובסופי שבוע יש סיכוי ליהנות מהופעת רחוב של להקה מקומית, כשהקהל רוקד לצלילי מוזיקה אפריקאית תוססת.

מלבד קניות ואווירה, יש באזור הרציפים כמה אטרקציות שהופכות את ההגעה לכאן לכדאית. מכאן יוצאות המעבורות לסיורים באי רובן, ששימש כבית סוהר לאסירים פוליטיים עד 1996, ושנה לאחר מכן הפך למוזיאון והוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

אתר נוסף באזור הרציפים ששווה ביקור, במיוחד אם הגעתם עם הילדים, הוא אקווריום שני האוקיינוסים (Two Oceans Aquarium). באקווריום אפשר ללמוד על בעלי החיים שחיים באוקיינוסים שנפגשים לחופי דרום אפריקה – האטלנטי וההודי. במיכלים גדולים מוצגים דגים, צלופחים, סרטני עכביש עצומים ומוזרים למראה, כרישים, צבי ים ואפילו פינגווינים. כדאי לסיים את היום באחת המסעדות באזור הרציפים. המגוון רחב: מאכלי ים, בשרים, מסעדות פיוז'ן יוקרתיות, ועוד.

חיי עיר עשירים ותוססים בקייפטאון. צילום: שאטרסטוק

מוזיאונים של תקווה

כדאי להקדיש יום נוסף בקייפטאון למרכז העיר, למוזיאונים, לחנויות ולשווקים. קייפטאון משופעת במוזיאונים, ויש כמה שלא כדאי להחמיץ. רבים מהמוזיאונים מרוכזים באזור גני קומפני (Company's Gardens), ריאה ירוקה מוצלת בלב העיר. גני קומפני החלו את דרכם כגינת הירק של חברת הודו המזרחית ההולנדית. את הגנים חוצה שדרת גברמנט (Government Av.) ונחמד לשוטט בין הפרחים, המדשאות והסנאים. בגלריה הלאומית (SA National Gallery) בשולי הפארק מוצג אוסף קבוע של אמנות דרום אפריקאית מימי ההתיישבות ההולנדית ועד ימינו, לצד תערוכות מתחלפות של טובי האמנים מדרום אפריקה ומהעולם.

אם הגעתם לקייפטאון עם ילדים, כדאי לבקר במוזיאון דרום אפריקה (South African Museum) הנמצא בקרבת מקום, המציג תערוכה נהדרת על התרבויות, בעלי החיים והצמחים של דרום אפריקה. במוזיאון יש גם פלנטריום שבו מתקיימות הצגות בכל יום במהלך הבוקר. לא הרחק מכאן שוכן המוזיאון היהודי של דרום אפריקה (South African Jewish Museum). כאן, בתערוכה מצוינת המשלבת מולטימדיה, אפשר ללמוד על התפתחותה של הקהילה היהודית בדרום אפריקה. במתחם המוזיאון נמצא גם מרכז השואה של קייפטאון, ובו מתמקדים בסכנות שבגזענות, עם השוואה מעניינת בין המדיניות הגזענית של הנאצים והמדיניות הגזענית בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.

מוזיאון נוסף, שיש שטוענים שהוא המוזיאון הטוב והחשוב בעיר, הוא מוזיאון דיסטריקט סיקס (District Six Museum), הנמצא במרחק הליכה לא גדול מגני קומפני, וכן במסלול הנסיעה של האוטובוס האדום (תחנה 9). במוזיאון מוצגת תערוכה מעניינת ומרגשת המתארת את שכונת דיסטריקט סיקס, שבה התגוררו בהרמוניה בני כל הגזעים: שחורים, הודים, יהודים, מוסלמים, לבנים ולא-לבנים. בשל מדיניות ההפרדה של ממשלת האפרטהייד הועברו תושבי השכונה בכוח לאזורים שונים בעיר ובתי השכונה נהרסו עד היסוד. התערוכה מתארת את החיים בשכונה בעזרת מפות, תצלומים וסיפורי התושבים.

הליכה קצרה מהמוזיאון לאורך רחוב בויטנקאנט (Buitenkant st.) תביא אתכם למבצר התקווה הטובה (Castle of Good Hope). המבצר נבנה בשנים 1679-1666 כדי להגן על העיר המתפתחת, וזהו המבנה העתיק ביותר בעיר. יש סיורים מודרכים במבצר, אך אפשר להסתפק בסיור עצמאי קצר.

שוק ירוק במקצב אפריקאי

מכאן אפשר להמשיך לעבר אזורי הבילוי המרכזיים של קייפטאון, מדרחוב סנט ג'ורג' (St Georges Mall) ורחוב לונג (Long St.). הליכה מהמבצר לאורך רחוב דרלינג (Darling St.) תוביל אתכם לבית הקפה Crush, הנמצא בפינת הרחובות דארלינג וסנט ג'ורג'. כאן אפשר לאכול אוכל מהיר, בריא ומצוין באווירה נינוחה.

אחרי המנוחה כדאי להקדיש קצת זמן למדרחוב. בנוסף לחנויות בגדים וספרים, במרכז המדרחוב ניצבים דוכנים שבהם אפשר לרכוש מזכרות אפריקאיות. ממדרחוב סנט ג'ורג' ממשיכים ברחוב שורט מרקט (Shortmarket st.) ובמהרה מגיעים לכיכר שוק גרינמרקט (Greenmarket). זהו שוק קטן ומלא אווירה שבו מוכרים כל מזכרת שאפשר להעלות על הדעת: שמלות אפריקאיות, תיקים ותכשיטים, צעצועים מפח ממוחזר, בובות קטנות עשויות חרוזים, מחזיקי מפתחות, בדים ועוד.

מכיכר גרינמרקט (Greenmarket Square) כדאי להמשיך דרך רחוב לונגמרקט (Longmarket St) לרחוב המרכזי של קייפטאון, רחוב לונג (Long St), שהוא גם מרכז הבילויים של העיר. גם כאן יש שלל חנויות בגדים, מוזיקה, עתיקות ומזכרות לצד מסעדות ובתי קפה. בלילות מתמלא חלקו הדרומי של הרחוב בהמונים הפוקדים את הברים ומועדוני הלילה. מקום נהדר לסיים בו את היום הוא הבר-מסעדה ברחוב לונג 178. אפשר לבוא לכאן לאכול או רק לשתות, לרקוד וליהנות ממוזיקה אפריקאית שמנגנת להקת הבית. מי שרוצה להמשיך לבלות לתוך הלילה יכול להגיע למועדון Zula Sound Bar (לונג 194), המארח להקות מקומיות, די ג'יי'ז ואפילו ערבי הקראת שירה.

פינגווינים אפריקאים ליד סימונס טאון. צילום: Ingimage

פינגווינים בדרך לכף התקווה הטובה

חצי האי קייפ (The Cape Peninsula) משתרע מדרום לקייפטאון, ואפשר בקלות להגיע אליו מקייפטאון לטיול של יום אחד מלא, באופן מאורגן או עצמאי. נהוג לחשוב כי כף התקווה הטובה הוא הנקודה הדרומית ביותר באפריקה שבה נפגשים האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס ההודי. למעשה, מקום מפגש האוקיינוסים והנקודה הדרומית ביותר באפריקה הוא כף אגולס (Agulhas), שנמצא כ-150 קילומטר לכיוון דרום-מזרח. למרות זאת, המוני תיירים מגיעים מדי יום לפארק הלאומי של כף התקווה הטובה כדי לראות את הנופים ואת המקום שבו עובר נתיב השיט ההיסטורי שגילו הפורטוגלים במאה ה-15.

אורכה של הנסיעה לכף התקווה הטובה כשעתיים והדרך היפה עוברת לאורך החופים ושכונות הפרברים. יוצאים מקייפטאון על כביש M6 ועוברים דרך שכונות הפרברים קליפטון (Clifton) וקמפס ביי. כדאי לעצור בדרך בהאוט ביי (Hout Bay), שכונת פרברים יפה לחופו המערבי של הכף, ולצאת לשיט שנמשך כ-40 דקות למושבת כלבי ים דויקר איילנד (Duiker Island). עצירה נוספת אפשר לעשות בהמשך הדרך, על כביש M4, בעיירה סיימונס טאון (Simons Town) שלחופו המזרחי של הכף. בחופי העיירה חיים פינגווינים אפריקאים ואפשר לראותם מקרוב.

הכביש ממשיך לפארק הלאומי של כף התקווה הטובה ומגיע עד קצה חצי האי, לנקודה הנקראת קייפ פוינט (Cape Point). מחנים ועולים בעלייה קצרה אך די מאומצת למגדלור המתנשא על קצה הצוק. המגדלור אינו פעיל היום, אבל הנוף הנשקף ממנו מרהיב. אם הגעתם לכאן בין אוגוסט לאוקטובר, יש סיכוי סביר שתצליחו לראות במעמקי הים את הלווייתנים החולפים בדרכם מזרחה. ליד מגרש החניה יש חנות מזכרות, קיוסק וגם מסעדה, אבל המחירים כאן גבוהים מאוד. מה גם, קשה לשבת כאן ולאכול בנחת. בבונים המסתובבים במקום עלולים לגנוב לכם את האוכל וגרוע מכך, את התיקים שלכם, אם תשאירו אותם ללא השגחה צמודה. ואם לא הבבונים, יש סיכוי סביר שתנחת טריסטרמית (ציפור הנפוצה באזור) ותתחלק אתכם בארוחה.

אחרי הביקור במגדלור כדאי להמשיך לחוף התקווה הטובה, שבו מוצב שלט גדול עם נקודות הציון של הכף. מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומאו דיאש, שגילה את הנתיב הימי מאירופה למזרח הרחוק, קרא לכף "כף הסערה", ואכן, עד היום ספינות מוצאות את סופן המר בים הסוער שלחופי הכף. השם כף התקווה הטובה הוענק למקום מאוחר יותר על ידי הנסיך הפורטוגלי ז'ואו ה-2.

לחוף התקווה הטובה אפשר להגיע בשתי דרכים. הדרך המהירה היא במכונית. הכביש מגיע ממש עד החוף ומטיילים רבים מגיעים לכאן, יוצאים להצטלם וממשיכים הלאה. דרך מהנה ויפה הרבה יותר היא ללכת בשביל היוצא ממגרש החניה של קייפ פוינט. ההליכה נמשכת כשעתיים הלוך וחזור והשביל עובר לאורך קו הצוק ומספק לצועדים בו נופים מרהיבים ומפגש מפתיע עם שפני סלע.

איילת נעמן – מנהלת תוכן בתחום התיירות ושותפה בחברת טיולי ספארי באפריקה הדרומית. לאתר