כולם אוהבים את קייטלין
הצצה ראשונה לסדרת הריאליטי המדוברת של קייטלין ג'נר, הפנים החדשות והזוהרות של קהילת הטרנסג'נדרים, חושפת מלתחה מהממת במיוחד אבל לא הרבה מעבר
אחרי סדרת המופת של אמזון "טרנספרנט", בה משפחה יהודיה מתמודדת עם יציאתו מהארון של אבי המשפחה כטרנסג'נדר, ו"כתום זה השחור החדש" של נטפליקס בה דמות של טרנסג'נדר משוחקת על ידי השחקנית הטרנסג'נדרית לוורן קוקס, השלב הבא הוא החיבוק של הקהילה ע"י הטלוויזיה. ואיזו דרך טובה יותר יש מאשר מלבעוט בדלת הראשית של המיינסטרים אם לא באמצעות ריאליטי?
"אני תמיד אוהב אותו, דבר לא ישנה את זה" אומרת אסתר ג'נר, אמה של קייטלין ג'נר בעיניים דומעות למצלמה, ונדמה שעל זה בדיוק סדרת הריאליטי החדשה "אני קייט". כולם אוהבים ומקבלים את קייטלין. קייטלין ג׳נר בת ה-65, מי שעד לפני מצמוץ עפעף הזדהתה כברוס ג׳נר, ספורטאי עבר שהפך לגיבור כל- אמריקאי והגיח שוב כאבא החורג של קים ב"משפחת קרדשיאן", חושפת בריאליטי החדש שלה איך נראים החיים ביום שאחרי שינוי המין.
בפתיחת הפרק הראשון מצהירה ג'נר קבל עם ומצלמה מהי המטרה של הסדרה מבחינתה – להפוך לקול שינגיש את מצוקות הקהילה הטרנסג'נדרית לכלל האוכלוסיה בכדי למנוע את מקרי האלימות וההתאבדות הגבוהים בעיקר בקרב בני נוער טרנסג'נדרים.
לראשונה כקייטלין, היא נפגשת עם בני משפחתה מהמעגל הראשון (וגם עם קים וקניה, כי רייטינג) שמגלים תמיכה מרחיקת לכת ומעוררת התפעלות. קייטלין לא מסתפקת בזה. יש לה אג'נדה שצריכה להצדיק סדרת ריאליטי בת 8 פרקים, וגם אם השילוב של הסצינות לתוך הפרק יוצא מוסרני ודידקטי, היא לא תהסס להציג אותה בפרצוף. באחת הסצינות היא צופה "בספונטניות" בידיעה חדשותית על נער בן 14 טרנסג'נדר שנטל את חייו. בנות משפחתו מגלות אדישות מסויימת לידיעה, אך קייטלין טורחת להדגיש שזה בוער בה וחשוב לה. היא מחליטה לקפוץ לביקור תנחומים אצל המשפחה, לא מבלי לנסות להתחמק מהפפראצי שאורבים בכל פינה, בכל זאת חיי הזוהר.
כנציגתה החדשה של קהילת הטרנסג'דרים קייטלין עושה שירות טוב וגם הופכת לאוטוריטה בנושא. מי שפעם הייתה מודל לגבריות, הופכת בסדרה לפנים החדשות והשיקיות של דימוי הטרנסג'נדר; היא אישה נאה, היא כריזמטית והיא מתלבשת פנטסטי. רק המלתחה שלה ראויה לספין-אוף משלה, עם אאוטפיטים קלאסיים אך עדכניים שמחמיאים לאישה בת 65, כולל תוספות שיער ירוקות ושמלות במתנה מדיאן פון פירסנברג ומטום פורד. אבל יש משהו מעושה מדי בשילוב בין חיי הצפיחית בדבש של קייטלין והאהבה שהיא מקבלת מהעולם סביב שינוי המין המתוקשר שלה, לבין, ובכן, החיים עצמם. ההתמודדות של בני נוער טרנסג'נדרים רחוקה מלהיות כל כך זוהרת, והניסיון לאחות את הפער בין החיים שלה לביקור אצל משפחה שבנה התאבד מריח כולו ממופע צדקה במתנ"ס.
נדמה שהרגעים המעניינים יותר מתרחשים דווקא בדל"ת אמותיה של קייטלין, כשבתוך הסיטואציה ההיפר- מלאכותית של הפורמט מבליחים להם רגעים אותנטיים במידת מה. רגע כזה מספקת הבת שלה שמתקשרת אליה בפייס-טיים ורואה אותה כקייטלין בפעם הראשונה בתיווך מסך. גם קניה ווסט בביקור שלו מספק אנקדוטה מעניינת, כשמאיר על כך שבניגוד לרוב הטרנסג'נדרים שעוברים שינוי באופן פרטי, התהליך של קייטלין מראש מושך אליו את אור הזרקורים בגלל תהילת העבר וההשתייכות למשפחת המלוכה האמריקאית "משפחת קרדשיאן".
בתום הפרק ברור לגמרי שצריך לראות את קייטלין על המסך; טרנסג'נדרית בסדרה משלה היא לא פחות ממאורע טלוויזיוני וחברתי. רק שלא ברור מה הסיבה שהצופה צריך להצטרף גם לפרק הבא. לרוב בתוכניות ריאליטי, כדי לייצר דרמה טובה, צריך גם להביא את הקונפליקטים. אבל ב"אני קייט" אנחנו לא זוכים להצצה אותנטית לתהליך שינוי המין עצמו, אלא ליום שאחרי. הקשיים עטופים בצמר גפן יוקרתי ו-וורוד. קייטלין אמנם מנסה להציג את הקשיים, אבל נראה שהיא עומדת רק לחלוף על ידם כדי להציג ערך שחשוב לה בהרבה: העולם האוטופי שהיא מייחלת אליו, בו כולם מקבלים ואוהבים אנשים עם קונפליקט מגדרי. אם זה יעבוד לה – אשרינו.
שורה תחתונה: אנחנו רוצות להיראות כמו קייטלין ג'נר בגיל 65.
אני קייט, 31 ליולי, 16:00, ערוץ E!