כוכב נולד: לכבות או לראות?

כוכב נופל / אמיר שוורץ

לכאורה, אנשי "קשת", הזכיינית שאמונה על "כוכב נולד" ו"טדי הפקות" החברה שמייצרת אותה בפועל, אמורים להיות מאושרים.

עונה תשיעית של הבייבי שלהם יצאה לדרך והרייטינג – לפחות בשלבים המתקדמים בואכה הקיץ -צפוי להיות משביע רצון. גם השותפים מסלקום לבטח יהיו מרוצים מקצב המסרונים, בוודאי כשזה יעלה הילוך כששעון החול הניצב מעל ראשי המועמדים המועדים להדחה, יתחיל את פעולתו.

ועדיין, למרות כל החיוכים (וזה מבלי לנתח את שפת הגוף של צביקה הדר), יש משהו פגום מהיסוד במכונת הריאליטי הזאת. ולא, הבעיה אינה בניסיון לייצר כוכבי אינסטנט בעלי יכולת מולטי טלאנטיות; כאלה היו כבר בלהקות הצבאיות של שלהי שנות השישים, ולמעשה כל תעשיית הפופ המסחרי בעולם ובארץ עובדת ככה.

"כוכב נולד" אולי קובעת את סדר היום תקשורתי-ברנז'אי במשך כמה שבועות בשנה, אבל מבחינת השפעתה על שוק המוזיקה המקומי – תרומתה זניחה עד בלתי מורגשת.

מבין שמונת זוכי העונות הקודמות רק מעטים הפכו לכוכבים שמייצרים עבודה בעלת משמעות ועניין לציבור על בסיס קבוע. וכשמשלשים את הבדיקה לרמת הפיינליסטים של כל עונה – הנתונים עגומים אף יותר.

מרבית ה"כוכבים" שנפלטים מפס הייצור הזה, מוצאים את עצמם בפני תעשייה שלא מסוגלת או יכולה למנף אותם נכון לטווח הארוך. לאור מצבה הלא מזהיר ממילא של התעשייה בארץ, לא ברור כיצד מתיימרים הוגי התוכנית לספק לה קולות חדשים עם משקל סגולי שיחזיק גם מעבר לעונה הבאה.

גם השינויים התכופים יחסית בפאנל השופטים (החלפתם של גל אוחובסקי, דנה אינטרנשיונל ופבלו רוזנברג במירי מסיקה וביאיר ניצני לרגל העונה החדשה), מעידים על כך שקברניטיה מודעים לתהליך השחיקה הטבעי של המכונה, רק שלא בטוח שליהוק כזה או אחר (וזה מבלי לפגוע ברזומה של ניצני), יכול להצדיק את השארתה באוויר.

מעטים זוכרים היום ש"כוכב נולד" התחילה בתור שעשועון ידע מוזיקלי ובין אנשי המקצוע הראשונים שגויסו לעזור לפרחי השירה שובץ גם מתי כספי.

כספי, מוזיקאי רציני ובעל מניות רבות בתור הזהב של המוזיקה הישראלית, כבר מזמן לא שם. גם אלו שעתיד המוזיקה הישראלית חשוב להם, כנראה מחפשים אותו במקום אחר.

אמיר שוורץ הוא העורך הראשי של חברת מוטו תקשורת

שוב עולה המנגינה / עדי ספקטור

נכון, בערך מאז העונה השנייה "כוכב נולד" לא הולידה אף כוכב. ונכון, זה סוג של ריאליטי וכולנו כבר יודעים שריאליטי נחשב לזן נחות של עשייה טלוויזיונית ואם במקרה ידוע לנו מי המודח האחרון (או מי זייף או איזה מגעילה פרידה), הדבר הנכון לעשות הוא להכחיש שזה קרה.

למעשה, נראה שהסיבה היחידה לכך שהז'אנר הזה כל-כך מצליח, היא שבאופן מקרי לחלוטין, בכל פעם שמשודר פרק, המון אנשים בדיוק עוברים ליד הטלוויזיה, או שהיא נשארה דולקת אחרי החדשות והם בכלל היו במטבח, השכיבו את הילדים או שקר כלשהו וזה היה ברקע.

אבל רגע, כמה ישראלים מתחת לגיל 35 הכירו את "בתוך" לפני שהראל סקעת חידש אותו? כמה פעמים שמעתם את היהודים ברדיו לפני שנינט הפכה אותם לדבר הכי חם במוזיקה הישראלית? וכמה ילדים הסתובבו עם רינגטון של "נבראתי לך" או של "קול גלגל" לפני שהם "נרצחו" על בימת כוכב נולד?

יכול להיות שאחוז ה"סטארים" שיצאו מהתכנית לא מתקרב לאחוזי הקליעה של מכבי תל-אביב בעונה ממוצעת, אבל יכול להיות גם שבלי הפלטפורמה הזאת, אפילו האחוז הקטן הזה לא היה זוכה לחשיפה ולמקפצה שהוא קיבל. או שכן, לעולם לא נדע.

בשורה התחתונה, מבחינת הכוכבים בפוטנציה, מדובר בעוד דרך להגיע לתודעה (ידוע לכולם כמה קשה להיכנס לפלייליסט של גלגל"צ וגם הלהקות הצבאיות הן כבר לא מה שהן היו פעם); מבחינת הקהל הצעיר – קהל היעד העיקרי של התכנית – מדובר בדרך כיפית להשבת עטרתם של שירים ישנים, שלצערנו כבר לא מושמעים ברדיו – לפחות לא בתחנות ובשעות המיינסטרים – ועם כל הכבוד לערוץ 24, היום אין בארץ עוד תכניות עם כוח כזה.

ומבחינתי? מבחינתי זה פילר לגיטימי לגמרי לשעות שכל מה שמתחשק לעשות זה להרים את הרגליים, להישען אחורה ולהידבק לטלוויזיה בלי לנסות להבין מי בגד במי או לנחש מי הרוצח.

עדי ספקטור היא עורכת אתר ifeel

• אתם צופים בכוכב נולד? ידעתם שהתחילה בכלל העונה? הצביעו בסקר

• טקבקו לנו מה אתם חושבים על התכנית?