כוח המקרה

עלילת הסרט "דרך לא שמורה" עוסקת בחייהם של שני אנשים בעלי חיים מנוגדים לכאורה. האחד, אית'ן (חואקין פיניקס), פרופסור בעל אישה אוהבת ושני ילדים מוכשרים, האחר, דוויט (מארק רופאלו), עורך דין גרוש ובודד המנסה נואשות לשמר את זכויות הביקור שלו ואת הקשר עם בנו.

בעקבות אירוע מקרי אחד, תאונה בה דוויט דורס בטעות את בנו של אית'ן ועוזב את זירת התאונה במחשבה שפגע בעץ, מתהפכת הקערה על פיה. חייהם של אית'ן ומשפחתו ושל דוויט משתנים ללא הכר ולמעשה המצב מתהפך, בעוד תחושות הזעם והרצון לנקמה של אית'ן מאיימים לפרק כליל את משפחתו, תחושות האשם של דוויט, המבין בהדרגה את מעשיו גורמות לו לחזק את קשריו עם בנו ואף להרגיע את הרוחות ביחסיו עם אשתו לשעבר ובן זוגה. לאחר התאונה ממשיכים קווי חייהם של שני הגיבורים בקווים הפוכים אלה עד המפגש הבלתי נמנע ביניהם.

הסרט "דרך לא שמורה" מוגדר כדרמת מתח למרות שלמעשה מתח הוא אחד מהדברים שקשה למצוא בו. הסרט מתמקד באופן מוחלט בחלק הדרמטי (ולעיתים גובל במלודרמטי) של הסיפור – בהתמודדותם של כל הגורמים הנוגעים בדבר עם התאונה, עם תגובותיהם הרגשיות השונות – זעם, תאוות נקמה, אבל, פחד ורגשות אשם ועם הצורה בה משפיעה התמודדות זו על יחסיהם אחד עם השני. התמקדות זו בשילוב עם משחק משכנע של שלושת השחקנים הראשיים יוצרת סרט דרמה חזק ומרגש אך, כאמור, נטול מתח ולעיתים אף צפוי.



הגורם המציג בבהירות הרבה ביותר את השפעת התאונה על שני הגיבורים הוא יחסיהם עם ילדיהם. בעוד אית'ן מתמקד בכעסו על בנו האובד, מודגשת ההתקררות היחסית של יחסיו עם ביתו הנותרת. התמכרותו לחקירת המקרה, לניסיונותיו למצוא את האשם ולשימור רגשות הזעם שלו על ידי יצירת קשר עם הורים שכולים נוספים. לעומתו דוויט נדחף על ידי רגשות האשם לחיזוק הקשר עם בנו, מתוך הידיעה שבקרוב יהיה עליו "לעשות את הדבר הנכון", ולהסגיר את עצמו. את הפעולה הזו דוחה דוויט עד לסיום סדרת הגמר של משחקי הבייסבול בין בוסטון לניו יורק. סדרת המשחקים מהווה מצד אחד את הגורם שעל רקע הצפייה המשותפת במשחקים מתהדקים יחסיהם של האב והבן, ומצד שני היא מהווה מעין אלגוריה לשאיפות האב לעשות את הדבר הנכון ולהגיע לסוג של גאולה – הקבוצה האהודה על האב והבן, בוסטון חוזרת מפיגור חסר תקדים כדי לנצח את ניו יורק ולזכות באליפות – זכייה אשר דוויט כבר לא רואה כיוון שהמפגש בינו לבין אית'ן מתרחש יום לפני. הגאולה הצפויה איחרה לבוא.

"דרך לא שמורה" הוא סרט חזק. במאי הסרט, טרי ג'ורג', לוקח אירוע טראומתי אחד ומכניס את הקהל בעוצמה רבה אל תוך מבוך הרגשות הנוצרים בעקבותיו. נאמנותם והזדהותם של הצופים נודדות תדיר, פעם מזדהה הקהל עם האב השכול תאב הנקם ופעם דוויט אכול רגשות האשם הוא זה שזוכה להבנה ואף לרחמי הקהל. בתכונה זו נעוץ אמנם כוחו של הסרט אך למעשה זוהי גם נקודת החולשה העיקרית שלו. בהתמקדות זו מזניח הסרט את היכולת לצאת באמירה כלשהי. יוצרי הסרט בחרו אולי בכוונה להשאיר את הצופה קרוע בין שני הצדדים, אך כתוצאה מכך יוצא הצופה בהרגשה כאילו קרא ידיעה בעיתון – קרא, קיבל את המידע ועבר הלאה. הסרט לא משאיר שום משקעים אחריו ומתיר בצופה תחושה כאילו הסרט לא שינה אצלו דבר.

"דרך לא שמורה", ארה"ב 2007; במאי: טרי ג'ורג'; שחקנים: חואקין פניקס, מארק רופאלו, ג'ניפר קונלי, מירה סורבינו; 102 דקות.