כוח המחץ בפעולה

ככה זה כשיש קהל, הביטחון העצמי מרקיע שחקים. שימו לב להתנהגותם של אוהדי בית"ר ירושלים כאשר הם נמצאים בהמון. האם היו מעיזים ליידות חזיזים ולתת גרונם בשירי אוהדים גזעניים לו שהו לבדם במקלחת? טוב, ייתכן שדווקא זו לא דוגמה טובה, אך העיקרון ברור, ולרוב אין צורך בקהל רב ועצום. לדבר עבירה מספיקים לעיתים שניים בלבד, וכבר מזמן נאמר כי "טובים השניים מן האחד".

אביב, בכורי, הוא ילד זהיר שאינו שש לקחת סיכונים. הוא תופס מרחק מכלבים, אוגרים, וליתר ביטחון מכלל בני משפחות היונקים והזוחלים. לפני שיטבול רגליו בבריכה, יוודא עם המציל את עומק המים, ריכוז הכלור והטמפרטורה. סוכריות מאנשים זרים? הס מלהזכיר. במשנה זהירות יפנה גבו אפילו לבני דודים מדרגה ראשונה. אך כשמצטרף אליו אחיו התאום אור, משתנה אפיו מקצה לקצה.

לפתע ניצב בפניי פורע חוק מיומן, השש לכל דבר עבירה ומתעניין בעיקר בספורט אתגרי. למשל, כאשר הוא יוצא לבדו להאכיל את החתול (רק את זה המוכר לו מינקות), נוהג היצור השעיר לכרכר בחנפנות סביבו ולחכך ראשו ברגליו. ברור לו כי מיד יוגש לו האוכל החביב עליו ובשעת הלעיסה ינעים אביב את ארוחתו בליטוף עדין על גבו. לעומת זאת, אם יוצאים השניים יחד, גם אם נודף מהאוכל הריח המפתה ביותר החתול לא ייקח סיכונים מיותרים. נועץ הוא ציפורניו בענפי העץ ומסרב לרדת ולהמר על אובדן תשעת נשמותיו באבחה אחת. לאחר שנתפס והונף לא אחת בזנבו בידי האחד, בעוד תאומו מורט את שפמו, הוא כבר למד להיזהר.

קלחי תירס מתעופפים

אך לא באור האשם. כאשר אור לבדו, מתמתנת התנהגותו. יש בכוחו לכבוש את יצרו, לשבת חצי שעה שלמה, לכרסם קלח תירס ולצפות ב"דורה". אולם ברגע שאביב יתפוס את מקומו לצידו, ישתנה באחת מהלך העניינים: מיד יחדלו בוץ וחטפני למשוך את תשומת ליבם, הווליום יעלה לרמות ש"אבא לא מרשה" וקלחי תירס יתעופפו באוויר.

בדינמיקה מול ילדים אחרים הדבר בולט מאוד לעין. בפעם האחרונה שביקרנו בג'ימבורי שיחק האחד בבריכת הכדורים והתפלש בה כהיפופוטם שלו, בזמן שלצידו השתכשך עדר בנים הגדולים ממנו בחמש שנים. הכל התנהל ברוגע, עד הגעת תאומו לאתר הטבילה. משהבחין הוותיק באחיו התאום, נמלא עוז וגבורה. מיד שלף את אחד הכדורים מהביצה הטובענית והטיח אותו הישר בפרצוף הילד המפותח ביותר בעדר. חבורת הילדים השתאתה אל מול חוצפתם של השניים. אלו מצידם, כדי להרגיע את האווירה, נעמדו על רגליהם והכריזו בקול: "אנחנו מלכי הוויקינגים". נדרכתי. ביישוב שבו אני גר כבר למדו הבוגרים להכיר בחוצפתם של השניים כאשר הם נמצאים יחד, אלא שכאן מדובר בזרים וחשש מוצדק התעורר בי שמא יעשו בהם שפטים. מיהרתי לעבר שדה הקרב המתהווה. למרבה המזל, ביטחונם המופרז בכוחם ובעוצם ידם של שני הוויקינגים הזאטוטים דווקא שעשע את הגדולים מהם והאירוע הסתיים בשלום.

גם בעת הנסיעה ברכב אין דין הנוסע היחיד כדין הצמד. כאשר רק אחד מהם יושב במושב האחורי, הנסיעה עוברת לרוב כבילוי שקט במחלקת העסקים של סינגפור- איירליינס. אך משנוסף משנהו, הופכת הנסיעה לאפיזודה מהסרט "טיסה נעימה". שקיות במבה מתפוצצות ברעש ורסיסי החטיף הצהוב מתפזרים בחלל המכונית. אם אני רק מעז לגעור במי מהם, ממלאים השניים זה את זה גבורה ועזוז ומתייצבים מולי יחד. "אבא, אתה חצוף", קובע האחד בפה מלא במבה. "לא רק חצוף, גם חוצפן", מוסיף משנהו הידור למצוות "כבד את אביך".

אכן, תאומים הם כוח גם מול ההורים. הם מעודדים זה את זה ושואבים תחושת ביטחון איש מרעהו. קשה להסביר לאור כי למלא את פיו בשוקו ולהתיז על הקיר זהו מעשה שלילי. במיוחד לא לאור העובדה כי אביב ניצב כחצי מטר מאחורי ההורה הזועם ומתפוצץ מצחוק. לכן, כאשר יש צורך בהפגנת תקיפות חינוכית, מן ההכרח לבצע הפרדה בין השניים – ולא רק בין חדרי הבית, אלא גם בגן הילדים. אבל העובדה שביישוב שבו אנו גרים יש אך ורק גן אחד, מאלצת את צוות הגן להתייצב בודד במערכה, מולם ומול זוג תאומים נוסף.

הולכים להשקות את החתולה

לפעמים נוצר מצב שרק אחד מהם תחת אחריותי, בעיקר כאשר אחד מהם חולה בעוד השני מבלה היטב בגן. אז אני חש בהבדל בין הורה ליחיד לבין אב לצמד פוחזים. ותנחשו מה? את אותו הדבר בדיוק אני שומע מהגננות. מסתבר שכאשר החצי השני נעדר, המוטיבציה להוציא "פיגועי איכות" יורדת גם בגן. ברגע זה ממש מתרחשת סיטואציה כזו: לאור יש קצת חום והוא נשאר לבד בבית. לעת עתה מעסיקים אותו צעצועיו והציורים שהוא משרבט על דפי המדפסת שלי ועל קירות הבית. אבל תיכף יחזור אביב מהגן. הנה נשמע כבר קולו המתקרב אל הדלת.

"אור, למה לא היית היום בגן? התגעגעתי אליך!", קורא אביב בקול.

חיוך עולה על פניו של אור ונראה כי הוא שוב מתעורר לחיים: "הייתי חולה".

"היה לך חום?"

"כן. אבל עכשיו שבאת, אני כבר בריא".

"יופי! כי כבר משעמם לי".

"אתה יודע מה נעשה, אביב?"

אביב כבר מבין שתעלול חדש עומד לצאת לאור והוא נדרך בקשב רב: "מה אור, מה נעשה?"

"שולה החתולה ישנה בעציץ הגדול, בוא נלך להשקות אותה במים!"

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה