כוחו של המשורר

יום חמישי, תיאטרון היהלום ברמת גן, האולם מלא עד אפס מקום. אישה אחת אומרת לחברתה "איך אני אוהבת את דני…". התחושה הזו משותפת לכל הנוכחים באולם, המצפים בקוצר רוח לכניסתו של דני רובס לבמה ולתחילתו של המופע החדש "משהו חדש מתחיל".

יש גם כמה גברים בקהל, אך רובו מורכב מנשים, ולא בכדי. שיריו של רובס נוגעים ללב. רובם מדברים על יחסים, מוציאים החוצה דברים שגברים (ואף נשים) אינם מסוגלים לבטא במילים, ושירים כאלה, בדרך כלל, מדברים לנשים.

אחד אחרי השני עולים נגניו של רובס לבמה; אורי זך – האחראי המפיק המוסיקלי של המופע ושל האלבום החדש – על תכנותים, פסנתר וקלידים; אילאיל תמיר בשירה וכלי הקשה; יוראי אורון על הבס; עמית יורגנסון על הגיטרה וישראל נחום על התופים.

כשרובס עולה על הבמה הוא זוכה לתשואות סוערות. את המופע הוא פותח, איך לא, בשיר הקאמבק שמושמע ללא הפסקה ברדיו "משהו חדש מתחיל". ניכר על רובס שהוא נרגש מעצמת האהבה שהקהל מרעיף עליו, כאילו שכח איך זה מרגיש לסחוף רבים כל כך, כמו לא מודע לכוחו כמשורר.

השיר השני במופע הוא "פנים ושמות", שבשילוב עם השיר הראשון מראה לנו מי שהיה דני, ומי שהוא עכשיו. רובס שוזר בהופעתו שירים מאלבומו החדש עם שירים מאלבומיו הקודמים. השילוב מושלם, השירים מתמזגים אלה באלה בהתאמה מדויקת. השירים החדשים ממשיכים את דרכו של רובס, מזכירים את קודמיהם, אך מוסיפים רוח רעננה לשירים ולמקצבים הרובסיים המוכרים והאהובים. בכך חושפים השירים החדשים את הקהל שלא מכיר את רובס לשירים הישנים והכל כך מרגשים, פשוטים ואמיתיים שלו.

רובס משתף במהלך המופע את הקהל באנקטודות משעשעות, בסיפורים שמאחורי השירים ויוצר אווירה אינטימית ומלאת הומור.