יש נביא בעירו

הבשורה כי פול סיימון בדרך להופעה בישראל ב-21 ביולי באצטדיון רמת גן ודאי מרגשת רבים. לסיימון תמיד היה קהל חם בישראל, ושני ביקוריו הקודמים כאן – ב-1978 וב-1983 כחלק מסיבוב האיחוד של סיימון וגרפונקל – מתויגים בקרב חובבי המוסיקה המקומיים כחוויות בלתי נשכחות. יש לשער, ועל פי הקילומטרז' שכבר צברתי עם האלבום החדש והמצוין שלו, "So Beautiful or So What", ההשערה הזו הופכת לקלה יותר – שגם בתום ההופעה המתוכננת ברמת גן, התחושות ביציעים ועל הדשא יהיו דומות.

סיימון, שיחגוג ב-13 באוקטובר השנה את יום הולדתו ה-70 נמצא כיום במצב מצוין. אלבומו האחרון זוכה לשבחים בכל פינה (שלי יגיעו מיד), והכרטיסים לסיבוב ההופעות הנלווה לו אוזלים בקצב מהיר כמעט בכל מקום בו מתעתד להופיע היוצר המוכשר הזה.

האלבום החדש: המוצלח ביותר מכל השנים

סיימון, אחד מארבעת היהודים החשובים בתולדות המוסיקה הפופולארית (האחרים הם בוב דילן, לאונרד כהן ולו ריד), לא יכול היה להתפלל לפרק מסעיר שכזה בשלב כה מאחור בקריירה שלו. בראיונות שנתן סיימון לתקשורת לרגל צאת אלבומו "So Beautiful or So What" הוא חזר והזכיר בפני כל מיקרופון שזוהי עבודתו המוצלחת ביותר ב-20 השנה האחרונות. סיימון צודק כמובן, רק שהאלבום הזה סיים בצורת של חמש שנים מאז אלבומו "Surprise" שהפיק בריאן אינו, וגם לפני סיימון לא היה האמן הכי חרוץ בסביבה, עם הספק של אלבום פעם בחמש שנים לערך.

לכל אורך הקריירה שלו פעל סיימון על הרצף שבין מוסיקת הפולק האמריקאית לטעמים וצבעים ממוסיקת עולם. פעם אפריקה, פעם סין ופעם דרום אמריקה. הגדולה של סיימון, הייתה ונשארה, שלא משנה על איזו יבשת האצבע שלו מצביעה ומהו כיוון הרוח ממנו סופגות האוזניים שלו את הצלילים, הלב נשאר בארצות הברית, בכדי לתאר את מה שקורה בה וגם את מה שלפי סיימון צריך לקרות בה.

סיימון הוא לא נביא זועם כמו ניל יאנג או משורר מהקליבר של דילן, אך הגישה הישירה והפשוטה שלו לתיאור המציאות – הטקסטים שלו אף פעם לא מתחכמים יותר מדי, וגם הלחנים קולחים ובסיסיים ברובם – מתגלה כקלף מנצח בכל פעם שאתה ניגש לתקליט שלו, בין כשמדובר ביצירה המשותפת עם ארט גרפונקל או באחת מעבודות הסולו שלו ב-40 השנים האחרונות.

ב"Getting Ready for Christmas Day", הפותח את האלבום, אפשר למצוא את כל תווי ההיכר הסיימוניים: גיטרה פולקית שמתפקדת כקו הבסיס ש להשיר, מקצב אפריקאי ברקע וטקסט שמדבר על אמריקה שלו, עם זה שחוזר בפעם השלישית לזירת הקרבות בעירק כשברגע ההכנות לחג הכה אמריקאי של משפחתו שנותרה בבית. וככה זה ממשיך הלאה, עם עושר מוסיקלי רב שמשייט בין הבית לחוץ, הקרוב והרחוק. כל כך יפה ונכון. כל כך פול סיימון.

מה כדאי לקנות?

סיימון, כמו יתר האמנים הוותיקים הפעילים בני גילו, מצליח לשחק יפה בשתי החזיתות: להשלים מדי כמה שנים אלבום חדש לצד שחרור הוצאות מחודשות לחומרים הקלאסיים שלו המגובות בבונוסים רבים. אחרי שהאלבומים של סיימון וגרפונקל, כמו גם אלבומי הסולו הקלאסיים של סיימון, זכו לטיפול מקיף שכזה, כעת מגיע השלב הבא: המהדורה המושקעת, ובמקרה דנן של אלבום המופת "Bridge Over Truble Water" מ-1970 שחתם למעשה את הגולל על פועלו של הצמד, אבל איזה אקורד סיום מפואר זה היה.

חברות התקליטים יודעות שמבין האנשים שעדיין קונים תקליטים, רבים נמנים עם חובבי הרוק הקלאסי והן פועלות בהתאם. אם אין לכם עדיין את "Bridge Over Truble Water" בבית, המהדורה הכפולה והחדשה של האלבום היא רכישה מוצדקת. בחנויות אמנם תמצאו גם מהדורה משולשת, אך גם הכפולה הכוללת, לצד האלבום המקורי, דיסק הופעה של הצמד מ-1969 יותר ממספקת.

בהופעה מבצעים השניים את להיטיהם הגדולים ובהם: "The 59th Street Bridge song (Feelin' Groovy)", "Mrs. Robinson", "The Boxer" ו-"The Sound of Silence". התחושה העולה מההאזנה היא שחבל שזו הייתה אחת ההופעות האחרונות של הצמד. ולא רק בגלל קריירת הסולו החיוורת של גרפונקל לאחר הפרידה של הצמד. כנראה שגם גשר מוצלח שכזה לא יכול לגשר על המים הסוערים שזרמו בין השניים.

"Bridge Over Truble Water" הוא לא רק האלבום הכי טוב ושלם של סיימון וגרפונקל, הוא גם האלבום העשיר והמוסיקלי ביותר בדיסקוגרפיה שלהם. אמנם אפשר למצוא כאן שרידים לפולק הנזירי של תחילת הדרך, אך הוא מתובל בתזמורת מיתרים עשירה – למשל בשיר הנושא ואפילו ב"Song For The Asking" המינימליסטי משהו שחותם את האלבום.

סיימון וגרפונקל – Bridge Over Truble Water, מהדורה כפולה, אן.אם.סי-יונייטד/צילום מתוך עטיפת הדיסק. Columbia

התזמור העשיר הזה שמלווה את שיר הנושא הפך מאז לכרטיס הביקור של סיימון. זה שצמח משורשי הפולק הגרעיני וסיפח לעצמו לאורך השנים והתקליטים צבעים וריחות ממקומות רחוקים.

בעידן הגלובלי ומטשטש הגבולות, סיימון מדגים כיצד ניתן לעשות סיבוב מוצלח בעולם, לספוג חוויות ולתרגם אותם לחומרים שמגנים על הבית. באולפן הוא עשה את זה בהצלחה רבה, בין היתר ב-1970 עם גרפונקל ב"Bridge Over Truble Water" ולאחרונה עם "So Beautiful or So What".

פול סיימון – So Beautiful or So What (הליקון/Hear Music). צילום מתוך עטיפת הדיסק

נקווה שגם ב-21 ביולי ברמת גן הוא יצדיק את מחירי הכרטיסים והפקקים הארוכים בדרך להופעה.