יש מים, אין מתח

אין בז'יבן אתר מרכזי של מעיינות שאפשר לבקר בו למשך כמה שעות. הביקור במעיינות מתאפשר רק למתאכסנים באחד מהמלונות באתר, שלכל אחד מהם יש מעיינות חמים, בריכה אחת או יותר. מלון רויאל ז'יבן נחשב לאחד הטובים. הוא שופץ לחלוטין בשנת 2007, ויש בו 183 חדרים המשקיפים אל הטבע הנפלא המקיף את המלון. לא במפתיע רוב האורחים בוחרים להישאר בתחומי המלון ולטבול באחת מן הבריכות הרבות, יותר מעשר, המלאות במים חמים שנובעים מן האדמה בדיוק במקום שבו שוכן המלון.

ניסיתי לברר עם צ'ארלס, בחור מקומי בן 20 שהגיע לז'יבן עם אביו ודודו, את המקור לפופולריות העצומה שהמעיינות החמים בז'יבן זוכים לה בטייוואן. "אנחנו חיים בהרבה לחץ ומתח", הסביר צ'ארלס ברצון. "מעיינות חמים פופולריים מאוד מכיוון שהם נחשבים לדרך מצוינת להפיג את המתח הבלתי פוסק. כל מי שיכול להרשות לעצמו יפנה זמן וממון כדי לטבול לפחות פעם בחודש במעיינות חמים. המשפחה שלי באה לכאן בהרכב מלא אחת לכמה חודשים. זאת נסיעה די ארוכה בשבילנו, כי אנחנו גרים בטייפה (Taipei). אבל אנחנו לא מוותרים ובאים לפחות לשלושה או ארבעה ימים".

"ומה אתם עושים כאן?"

"למעשה כלום. יושבים בבריכות, מטיילים קצת בהרים שבסביבה כדי לחלץ עצמות. אבל אי אפשר לתאר את ההשפעה של כמה ימים כאלה. אנחנו חוזרים מז'יבן בני אדם אחרים – רגועים ושלווים הרבה יותר".

חלקו הלא מקורה של הספא ברויאל ז'יבן. צילום: Nan Bo Wan

געגועים לרחם

האתר בז'יבן החל להתפתח בתחילת המאה ה-20, כאשר היפנים, ששלטו בטייוואן בשנים 1945-1895, גילו את נפלאות המקום. במחצית הראשונה של המאה ה-20 נחשב האתר למקום הנופש האהוב ביותר על היפנים ששהו באי. במחצית השנייה של המאה גילו אותו שאר בני האי, ובעקבותיהם גם לא מעט תיירים זרים. גם היום, לאחר שנבנו במקום בתי מלון רבים, עדיין קשה מאוד להשיג חדר בסופי שבוע. במהלך הימים ששהינו בז'יבן לא התארחו בו כמעט תיירים. כל האורחים היו טייוואנים שבאו לחופשה.

די בטבילה אחת מול רכס ההרים הגבוה והירוק כדי להבהיר שמדובר בעיקר בטיפול נפשי. שלווה גדולה יורדת על הטובלים והם שוקעים עוד קצת במים החמימים. במהלך יומיים קצרצרים בז'יבן שמעתי הסברים ארוכים על הדמיון בין המים האלה לנוזלים ברחם, שמעוררים אצלנו געגועים עזים לכל מה שהיה מוגן, שליו ובטוח בימים היפים ההם לפני שנולדנו.