יש בו אהבה: המופע החדש של יהונתן גפן

"יותר קל לכתוב שירי אהבה מאשר להיכנס לזה", מכריז יהונתן גפן בפתח המופע החדש.

האומנם?

"בהחלט כן", גפן משיב. "משוררים הם שקרנים. הילד שקרא 'זאב, זאב, זאב', היה המשורר הראשון. אני כל כך ביישן ויש בי צד של ילד. אני מאוהב ברעיון של אהבה ומעדיף לכתוב עליה מאשר להתחיל עם בחורה. מהביישנות שלי, בחיים שלי לא התחלתי עם מישהי, אבל לכל שיר שכתבתי בחיי הייתה כתובת. לא את כולן הקהל יודע, גם הן לא תמיד ידעו ולכן לא היו יכולות לענות לי".

ואיך נולד הרעיון למופע?

"מההבנה שעשיתי את שלי. היו לי שתי נשים ומה נשאר מכל זה? שירים שמנחמים אוהבים ושבורי לבבות", הוא אומר, ומיד מוסיף: "הזיקוק הגיע אחרי שנתיים של כתיבה ב'הארץ'. אני השקעתי באנשים חושבים – מה זה הביא לי? מיליון טוקבקים, ואחד שכמעט הרג אותי. כמה אפשר לכתוב על המדינה שלך ועל הממשלה שלך ועל ענייני הפנים שלנו, על שוברים שתיקה ועל לשתוק שבירה? די כבר לשבת בקנטינה ולכתוב פוסטים נגד הכיבוש! כל כתיבת הטורים נגד מה שלא יפה פה, לא מובילה לכלום. הבנתי שכולם צודקים, ומקהלת המקוננות הזאת – אנחנו, בעלי הטורים – לא מזיזה כלום. טורים לא משנים דבר, אלא אם נעים לך לשכנע את המשוכנעים. פתאום הבנתי שאני לא יכול להזיז דבר, אלא רק לכתוב על הקיום – עלינו בני האדם, על סקס, על בדידות ועל אכזבות. זו התוכנית הראשונה שלי שחפה מציניות".

ועדיין קראת לה "הגבר האחרון". אתה לא נסחף?

"לא. הגבר האחרון זה אני. תגיד לי עוד אחד? לאן נעלמו כל הגרי קופרים, חובשי המגבעת, היושבים על כוסית בבר? משחר ילדותי הייתי רוכב בודד לעבר השקיעה. בשנתיים האחרונות כגבר יצאתי להיפגש עם נשים צעירות עד כדי גיחוך. והיה להן קשה לראות אותי כי הן מחוברות כל הזמן לאינטרנט… מעולם לא התחלתי עם בחורה, כי אני ביישן. אני הגבר שיושב בבר עם סיגריה שמוטה בפה ומתפרנס מחלומות".

אפרופו, בצילום הפרומו שלכם אתה המפרי בוגרט ואפרת אינגריד ברגמן. מי מכיר אותם בקרב עכברי האינטרנט?

"אתה לא יודע כמה צעירים מגיעים להופעות שלנו. אולי הרבה בזכות אפרת, אני נחשף לקהל שלה, שהוא צעיר ומגוון מאוד. האמת היא שאיני מופתע. גם ל'שיר נולד', מופע שירי הילדים שלי, באים סבא, אבא וילד". "אני לא לגמרי מסכימה עם זה", תאמר אחר כך גוש. "אמנם אפשר לראות כמה דורות בקהל, אבל החיבור בינינו אינו תלוי גיל. אנחנו אוהבים שזה מעורב, אינטראקטיבי". איתם ב"גבר האחרון" מנגנים (בעיקר) ושרים (מעט) הצ'לנית קרני פוסטל ונגן הפסנתר, האקורדיון והחצוצרה עדי רנרט, שגם הפיק מוזיקלית.

יהונתן גפן | צילום: דפנה צילאג

לא כותב שירים בהזמנה

כ־300 שירים מוקלטים רשומים על שמו, אך יהונתן גפן מעיד על עצמו שהוא שייך לסוג המשוררים שמעולם לא כתב שיר בהזמנה – "חוץ משיר לשמוליק קראוס, כי פחדתי שירביץ לי. אנשים תמיד לקחו שירים מהספרים שלי". רובם המכריע של מלחיניו הם גברים, גם בשירים שהפכו ללהיטים בפי נשים (לדוגמה, מתי כספי לריקי גל). "אני מתחבר לצד הנשי שלי", גפן מגחך. "ואחר כך גם הורג אותו… בשפות אחרות לא קיים ההבדל הזה בין זכר לנקבה בגוף ראשון".

את "בלדה לנאיבית", ששרה יעל לוי (הלחין יצחק קלפטר), הוא כתב לאשתו החוקית. את "גן סגור", מלהיטי "הכבש השישה עשר" כתב (הלחין יוני רכטר) בעקבות משפט שאמרה בבכי בתו שירה כשעברו ליד הגן שבו למדה, את "שיר לשירה" שכתב למענה, "העבירה מלשון זכר לנקבה" קורין אלאל שהלחינה ושרה.

למי אתה כותב היום?

"אני כמעט ולא כותב שירים עכשיו. ואם כן, אין לי חדווה לשלוח אותם למישהו. שנות ה־70 היו רנסנס. הלחינו והקליטו אז להקת תמוז, יוני רכטר, מתי כספי, אריאל זילבר. מה זה רנסנס? כל מי שצייר על הגג זה נשאר לכל החיים. וזה נכון גם להיום. אני גמרתי לשמוע שירים בתקופה של דיוויד בואי והפינק פלויד. נכון שבעת האחרונה הייתה אחת, איימי ווינהאוס, אבל הרוב דלוח, והזמרים הצעירים – אין מה לשמוע אצלם. היום כבר אין סונג רייטר. כבר לא פונים אליך לחטט במגירות שלך. היום כתיבת שירים זה עניין כלכלי. זמרים רוצים שהזכויות לשירים יהיו שלהם, וככה זה נשמע".

בתוכניות שלך לאורך השנים אירחת לא מעט זמרים וזמרות. הזמרות לא היו כוכבות.

"גם הזמרים. הרבה שהופיעו איתי לא היו כוכבים כששרו אצלי. אצלי התחילו קריירה. מיקי גבריאלוב, שאף אחד לא רצה לקחת אותו כזמר, אפילו דיוויד ברוזה. הוא היה צייר בכלל, חבר של דפנה ארמוני. פתאום ב'שיחות סלון' הוא לקח את המקום שלו וצמח להיות מי שהוא. גם דני ליטני שר פה ושם עד שהגיע אליי לתוכניות 'זה הכל בינתיים' ו'מכתבים למערכת'".

אהבה ממבט ראשון

נדמה שאפרת גוש, ששרה ב"גבר האחרון", היא הכוכבת הכי גדולה שהתארחה אצלך. למה היא?

"זה מתחיל מזה שאני מאוד אוהב לשתף פעולה עם אנשים שמביאים עולם רחב ומטען גדול משלהם. רוב היוצרות שהופעתי איתן היו פרפורמריות. אפרת היא הזמרת והפרפורמרית הכי טובה בסביבה. חיזרתי אחריה וכבר בפגישה הראשונה מצאנו שאנחנו דומים בכבוד שלנו לשפה, בפרובוקציה, בדברים שאף אחד לא אומר. אני מאוד אוהב אותה וזה לגמרי כימיה בינינו. אגב, בחרתי בה מבלי שראיתי אותה בפעולה. על סמך תחושות ממה ששמעתי".

"לא הרגשתי שהוא מחזר אחריי", מגיבה גוש. "אם כן, זה היה מאוד בקטנה. כבוד שהוא פנה אליי. הוא אחד היוצרים החשובים והאהובים פה. מיד אמרתי לו כן. רק הייתי צריכה לחיות את זה ולראות אם החומרים שלנו מתחברים. כל אחד מביא את נקודת מבטו ואת הפרספקטיבה שלו על אהבה על שלל גווניה".

עד להופעתכם המשותפת לא שרת אותו באלבומים שלך.

"כמו רוב הילדים בשנתון לי, וגם קודם, גדלתי על 'הכבש השישה עשר'. גם היום אני שומעת אותו המון, עם הבן שלי, ביוטיוב. תמיד אהבתי איך שהוא כותב. הספרים שלו נפלאים בעיניי. ראיתי אותו, ללא קשר, במופע 'האיחוד' שלו. לי החיבור בינינו הרגיש מאוד טבעי".

אפרת גוש | צילום: אבי נישניבר

החיבור הבימתי הוליד גם שני שירים חדשים שגוש הלחינה: "אם לאהוב אותך זו טעות, אני לא רוצה להיות צודקת" שפתח את המופע, והדואט "אני לא מדברת עם זרים". "טקטסים מדהימים", היא אומרת. "מרגע ראשון נראה לי שמאוד קל להלחין אותם. התחברתי אליהם מאוד".

"היא מלחינה מופלאה", מחמיא גפן. "הראשון הוא שיר של מאהבת, שיר מאוד נועז, שלא היה כמותו. השני הוא על שני אנשים שנפגשים בבר, שזה ההפך מהאינטרנט. כולנו זרים אחד לשני עד שאנחנו נפגשים".

גוש היא הזמרת האידיאלית בעיניך?

"יש זמרות שאני מאוד מעריך. אפרת היא אחת מהן. אני מאוד אוהב את נינט. כשהיא עבדה עם אביב על האלבום הראשון שלה, היא פנתה שאכתוב להם. ביקשתי לראות את המחברת שלה ואמרתי לה שהיא לא צריכה אותי. היא לא צריכה שיכתבו לה. היא היתה הבחירה השנייה שלי למופע. זמרת זרה? לא טיילור סוויפט", הוא מגחך. "נטאשה, בתי בת ה־19, שומעת אותה. איימי כן. היא היתה פצצה מתקתקת. חבל שהפתיל שלה היה קצר כל כך".

ואיך יהונתן כאיש במה בעינייך?

"מאוד ייחודי. הצורה שבה הוא מבטא את המילים, את הסאונד שלו, כל כך ספציפי וייחודי לו. אני יכולה להקשיב לו שעות".

יהונתן, יש בכלל שיר אהבה טהור?

"השיר הצח ביותר הוא תפילה. אני רוצה לחשוב, בענווה הראויה, שבשירים כמו 'מקום לדאגה' (לחן מתי כספי), 'הנסיך הקטן' (לחן שם טוב לוי), 'אחינועם' או 'ילדה ציור' (שאריק איינשטיין שר ב'פוזי'), יש משהו מהתפילה. במופע שלנו יש משהו מהתרופה. לאונרד כהן כבר אמר שהאהבה היא המנוע היחידי של ההישרדות. גם אם הייתי יודע שהיא חשובה, תמיד אמשיך לחפש. אבל בין זה לבין לחיות עם מישהי – אני מעדיף לכתוב שירים. אם נישואים הם דבר כל כך נהדר, למה לא רואים כל כך הרבה אנשים שחיים באושר?".

אפרת גוש ויהונתן גפן | צילום: גיא כושי ויריב פיין

הפעם הראשונה של גפן

השיר המולחן הראשון: "אוריה החיתי" לשולה חן (לחן: שלום חנוך). "התנגדתי. כמשורר לא היה נאה לי פזמון. שלום שכנע אותי שחשוב שישמעו את זה ברדיו".

שיר הרוק הראשון: "ככה את רצית אותי" לתמוז (לחן: אריאל זילבר). "השיר הראשון שלי שנתן בראש".

שיר הילדים המולחן הראשון: שושיק שני עם "שירים שענת אוהבת במיוחד". "עד שבא דודו אלהרר והפיק את 'הכבש השישה עשר'" (1978).

תוכנית הבידור הראשונה: "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל" עם דני ליטני (1974).

גפן הוא גם חלוץ הסטנד־אפ, הראפ והספוקן וורד בישראל: "גם אצל לני ברוס עדיין לא קראו לזה סטנד־אפ. זה היה טוקינג מונולוג, או משהו. הראפ שלי הוא יותר היפ הופ. ועשיתי ספוקן וורד שנים בלי לדעת שכך קוראים לו".

פורסם במגזין אטמוספירה