יש אלוהים?!

אדריכלות LKSVDD, שטח בנוי 1,100 מ"ר

כנסייה היא אולי המקום האחרון שאפשר לייחס לו חוש הומור, אך זה מה שמצפה לכם כשתגיעו לכנסייה בעיירה הארלו שבהולנד, שהוסבה לבית מגורים. במדשאה המקדמת את הבאים עומדים פסלי כבשים מעץ, המכונים "הכבשים האבודים" ועל הגדר תלויות תיבות לציפורים המשמשות כגופי תאורה. זו הדרך שבה רצו המתכננים להחדיר לכנסייה המנומנמת רוח שטות ילדותית, פן של סקרנות והרבה תעוזה. העומדים מחוץ לכנסייה המסורתית לא יוכלו לנחש לעולם כי העיצוב הפנימי של המבנה הוא ההפך הגמור של מה שנראה כלפי חוץ.

כנסיות רבות ברחבי אירופה ננטשות ונזנחות ועוברות הסבה לחללי משרדים, לספריות, לבתי קפה ולמגורים מרתקים, כיוון שאין צורך עוד בכמות כה רבה שלהן. הזמנים השתנו, ואף שהכנסיות הקטנות שימשו במשך שנים רבות מקום התכנסות מרכזי לקהילות השונות, הן אינן מתאימות עוד לאופיין החברתי של שכונות ברחבי המדינה. כאן נשאלת השאלה כיצד ניגשים לתכנון מחדש של מבנה אפלולי ודרמטי כמו כנסייה הולנדית משנת 1928 והופכים אותו ללופט הכי אופנתי בעיר.

אתגר אדריכלי לא פשוט, בהתחשב בדלת הכניסה המסיבית העשויה עץ, ששוקלת עשרות קילוגרמים ומתנשאת לגובה של חמישה מטרים, ובתקרתו של החלל, המתנשאת לגובה של עד שבעה מטרים. גם החלונות אינם בנויים בהתאמה למקום מגורים. גובה הסף התחתון של כל חלון גבוה מהסטנדרט וממוקם מעל גובה העיניים, מה שמקשה על הדיירים את הפתיחה והסגירה של החלונות והופך אותם ללא שמישים כמעט. משרד האדריכלים ההולנדי LKSVDD נרתם לאתגר והוכיח ללקוחותיו שגם בתקציב מוגבל אפשר להגיע לתוצאות מרחיקות לכת.

מה נשתנה

לאחר שהוצאו מהכנסייה ספסלי הישיבה ששימשו את המתפללים וארונות הספרים הגדושים בספרים נותר חלל צר וארוך, ויופייה של התקרה בעלת הגמלון, הנתמכת על ידי קורות פלדה, נחשף. החלל היה מחולק במקור לשלושה חלקים: ספינה ראשית ושתי ספינות משניות (כפי שהם נקראים בשפת אדריכלות הכנסיות), אך כיום לא נותר להם זכר. עם זאת, האדריכל החליט לא לוותר על שאר המאפיינים האדריכליים המסורתיים, בהם החלונות הכנסייתיים הגדולים והמוארכים, שדרכם נכנס אור טבעי המציף את החלל כולו, וחזותו החיצונית של המבנה, שנותרה כפי שהייתה.

לאחר שהחללים השונים אוחדו, האתגר האדריכלי היה להוסיף למקום קומת גלריה. "לא רצינו למלא את החלל הגדול בהרבה חדרים ומחיצות, אלא לשמר את תחושת המרחב במבנה", אומר האדריכל. החלל הצר והארוך, המתפרש על שטח של 1,100 מטר רבוע, חולק לשני מפלסים: במפלס התחתון מוקמו הסלון, המטבח, פינת ההסבה והמשרד הביתי, ובמפלס העליון מוקמה יחידת השינה הכוללת חדר רחצה מרווח. גרם מדרגות מרכזי מקשר בין שני המפלסים וממלא תפקיד מרכזי בעיצוב הבית.

גרם המדרגות הרב תכליתי

מדרגות לגן עדן

לאדריכל היה חשוב שגרם המדרגות יעמוד במרכז החלל בצורה אוטונומית, ללא מגע עם הקירות הסמוכים. הגרם נבנה מקונסטרוקציה של לוחות עץ, וחופה בחיפוי עץ דקורטיבי בגוון חום כהה. זהו גרם מדרגות רב תכליתי, המתפקד בה בעת כמדרגות, כמחיצה בחלל, כארון מטבח הכולל תנור מובנה, כאלמנט אקוסטי וכקיר תערוכה בסלון. את גרם המדרגות הזה, שכמו מוביל את המאמין אל גן עדן עתידי, מכנה האדריכל בשם "Stairway to have fun", והוא ממוקם במרכז החלל במקום שהיה בעברו הספינה הראשית של הכנסייה. הצבתו שם מגדירה מחדש את כל מערך התנועה בחלל.

הכניסה לבית היא דרך חלל המבואה המקורי של הכנסייה. על הקיר הצבוע אפור צוירו מלאכים

בעיצוב נעשה שימוש בצבעים אדום ושחור, המספקים קונטרסט לקירות הלבנים ומוסיפים צבעוניות וחיות לחלל. אזור ה"אפסיס", הגומחה החצי מעגלית השוכנת בצד המזרחי של הכנסייה, שבה ניצב בעבר מזבח התפילה של הכומר, הוא כעת אזור המשרד הביתי. המשרד מוגבה ב-40 סנטימטר מהרצפה, מאפיין כנסייתי טיפוסי שהפך ליתרון אדריכלי בעיצוב החלל. הפרש הגבהים סיפק הזדמנות ליצור נישה לספרים בהמשך למדרגות המפרידות בין המשרד למטבח. דופן הנישה שהכילה בעבר פסלים ונרות נצבעה באדום והותקנו עליה מדפים, באופן שחולל מהפך של ממש בחלל המעוצב.

בחדר העבודה נתלתה נדנדת עץ – עוד אלמנט הומוריסטי – שנקראתswing sister. המטבח נמתח לאורכו של אחד מקירות הכנסייה. הוא מודרני ומינימליסטי בעיצובו ומשלב אלמנטים מנירוסטה. ארונות עליונים לא באו בחשבון בגלל מיקומם של החלונות, כמובן. כדי ליצור פיזור אור מקסימלי נצבעה הכנסייה כולה בצבע לבן וכך האור שחודר אליה מתפזר בה באופן מרבי

מבט מהגג אל חלל הבית

לגעת בשמים

המדרגות מובילות אל יחידת השינה, המחולקת לאזור שינה שנצבע בצבע שחור ולאזור רחצה שנצבע בלבן. תקרת העץ באזור השינה חופתה בלוחות גבס שנצבעו ומוקמו מעל ארון קיר, ומיטה לבנה נבנתה בהזמנה מיוחדת מלוחות עץ בצבע לבן. בלב אזור הרחצה, הממוקם ללא הפרדה לצד חלל השינה, עומד אמבט לבן. מהתקרה משתלשלת מנורת שנדליר מודרנית בעיצוב משרד האדריכלים.

השירותים חופו באריחים אדומים מהרצפה ועד התקרה ומכילים כלים סניטריים בצבע לבן. מעמד לגלילי נייר טואלט תוכנן כצלב שנתלה על הקיר – מחווה הומוריסטית לדת הנוצרית. לצד חלל השינה קיים חלל קטן המשמש כמקום ליצירה, ובעל הבית מצייר בו להנאתו. הגינה שלצד הכנסייה זכתה לטיפול מיוחד: מכולה ממוחזרת הוצבה בה, ומעליה יצרו בעלי הבית "גינת גג" לגידול ירקות, תבלינים ופרחים, מנהג שמקובל מאוד במנזרים. לצד המכולה, מתחת לפרגולה, נמצאת פינת ישיבה הכוללת ריהוט גן חדש, שתי כורסאות יחיד ושולחן עץ.

ספה בצורת רי"ש לצדו של גרם המדרגות, המתפקד כקיר תערוכות