יצורים דו לשוניים

אלו תנאים צריכים להתקיים כדי שלימוד שפה זרה בגיל צעיר יהיה משמעותי?
"אני חושב ואני כותב בעברית בלי קושי, ואוהב לאהוב אותך בעברית בלעדית. זו שפה נהדרת, לא תהיה לי אחרת, אך בלילה אני עוד חולם בספרדית", שר שלמה יידוב, ומבטא את הקושי ברכישת שפה זרה. אבל בגיל רך, כך נדמה לנו, למידת שפה היא אוטומטית. פעוטות בני שלוש מסוגלים ללמוד מילים חדשות ללא שינון, ותוך זמן קצר הם מגיעים לשליטה בשפה, בעוד אנו המבוגרים נאבקים בשינון אוצר מילים ובהיגוין הנכון כשמדובר בשפה זרה. אולי באמת הגיל הרך הוא חלון זמן טוב ללמידת מספר שפות, ואם כך, אולי כדאי ללמד את ילדי הגן לפטפט באנגלית?בעולמנו הגלובלי אנחנו נדרשים לידיעת שפה זרה אחת נוספת לפחות.
הגירה, עבודה ואפילו תרבות הפנאי, מצריכות הבנה טובה של שפות נוספות מלבד שפת האם. יחד עם זאת, ידועה העובדה שגם כשאדם מתנהל בשפת המקום שבו הוא מתגורר, לעד תהא שפת אמו השפה הדומיננטית, שאינה מצריכה שום מאמץ מודע. מגיל שנה לערך תינוקות הוגים את מילותיהם הראשונות. עשר המילים הראשונות שרוכש הילד נרכשות לאט, בין מילה לשלוש מילים בחודש, אולם מגיל שנה וחצי לערך מתרחשת הפריצה בהפנמת אוצר המילים.
מחקרים מראים כי בתקופה זו ילדים לומדים עד כ-20 מילים בכל שבוע. יכולת זו, בנוסף לתפיסה הרווחת לפיה המוח גמיש יותר לשינויים בתקופת הילדות הרכה, מעוררת את השאלה האם ניתן לנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח בשנות חייהם הראשונות של ילדינו ללימוד של יותר משפה אחת.
מתביישים בשפת האם
למעשה, שאלה זו נענית בחיוב כאשר נסיבות החיים מכתיבות צורך בשימוש בשתי שפות בגיל צעיר בו זמנית. במציאות חיים של הגירה, למשל, ייתכן מצב בו ההורים דוברים שפת אם השונה משפת המקום שבו מתגוררת המשפחה, או שהורה אחד דובר שפת אם אחת, ואילו ההורה האחר דובר שפת אם אחרת. כך קורה שישנם ילדים אשר נחשפים לשתי שפות בו זמנית ובשתיהן הם נדרשים להתבטא. בבית עליהם להביע את עצמם בשפה אחת, ובמסגרת החינוכית עליהם להתבטא ולתקשר עם הצוות החינוכי בשפה אחרת. במקרים כאלה ניתן לראות כי ילדים יכולים לשלוט באופן מלא בשתי השפות שאליהן הם חשופים.
נשאלת השאלה האם ילדים דו לשוניים גם משלמים מחיר על ידיעת שתי שפות? מחקרים מראים כי ישנו מחיר מסוים, אך הוא בטל בשישים בהשוואה ליתרונות הדו לשוניות. התפתחות השפה אצל ילדים דו לשוניים היא מעט איטית יותר, וכאשר יש שוני דקדוקי בין השפות (כמו עברית ואנגלית) ייתכן קושי בתחילת לימוד הכתיבה והקריאה.
בנוסף, ילדים אף עלולים לחוש בושה כאשר הוריהם מדברים עימם בציבור בשפה שונה משפת המקום. הורים צריכים לגלות ערנות ורגישות ולסייע לילדיהם להתמודד עם אתגרים אלה, אלא שאם יזכו למענה מתאים, לא צפויים קשיים לטווח ארוך אצל ילדים דו לשוניים.
מאידך גיסא, ילדים דו לשוניים הרוכשים שליטה אוטומטית בשתי שפות, מגלים גמישות רבה יותר בעת לימוד שפה נוספת, ויש להם חשיבה לשונית גבוהה משום שהם מודעים לעובדה שניתן לבטא רעיון במספר דרכים.
דגש על העברת המסר
אם לימוד שפה נוספת מקנה יתרונות כה משמעותיים, מדוע, אם כך, שלא להפנות משאבים ללימוד שפה נוספת בגיל צעיר, למשל על ידי לימוד אנגלית לילדי הגן? סמדר פתאל, קלינאית תקשורת ממרכז "צעד צעד", מרכז רב תחומי לטיפול בילד ובמשפחה, מבדילה בין סביבה דו לשונית טבעית ללימוד פורמלי של שפה נוספת.
בסביבה דו לשונית טבעית, כאשר כל הורה דובר שפה אחרת או כאשר ההורים דוברים בשפה שונה משפת המוסד החינוכי, הסביבה מנסה להבין את הילד גם כאשר המסר אינו ברור. התקשורת נעשית לשם הבנה ולא לשם רכישת שפה, והחיזוק ניתן לילד על עצם העברת המסר, ולא על אופן העברתו. יותר חשוב לנו לדעת כי הילד צמא, מאשר לוודא כי בנה נכון את המשפט "אני רוצה לשתות".
המנבא הטוב ביותר ללימוד שפה שנייה, הוא השליטה בשפת האם. ככל שילד שולט טוב יותר בשפת האם, יכולתו ללמוד שפה שנייה טובה יותר. בטווח הגילים שבין שמונה לעשר, הילד כבר רוכש את סימני הכתב ויש לו מודעות לשונית.
ילדים צעירים, עד גיל חמש לערך, אינם מסוגלים להבין יחס שאינו חד ערכי בשפה. עבור ילד "יונה" לא יכולה להיקרא גם "ציפור", משום שבעיניו לכל עצם ייתכן רק כינוי אחד. ילדים בוגרים יותר מבינים כי למילה אחת ייתכנו כמה משמעויות ולאובייקט יש כמה כינויים. רק כאשר נרכשת המודעות השפתית הזו, הם מסוגלים להבין כי בשפות שונות עצמים שונים נקראים אחרת.
מסיבה זו, טוענת פתאל, לימודי שפה זרה פורמליים בגיל הרך אינם יעילים ומומלץ להתחיל בהם בגיל שמונה לערך.
נשאלת השאלה האם כדאי, למשל, שהורה אחד ידבר בשפה אחת והורה אחר בשפה אחרת? למצב כזה, להבדיל ממצב דו לשוני טבעי, ישנן חסרונות משמעותיים. התקשורת בין הילד להורה שאינו משוחח עמו בשפת אמו הופכת להיות מאולצת. אם ההורה אינו שולט בשפה שבה הוא מדבר עם ילדו ואינו חש עימה בנוח, יכולת ההבעה נעשית מאומצת, במקום להיות ספונטנית ואותנטית. מצב מלאכותי זה מחבל בתקשורת בין ההורה לילד ומנטרל את היתרונות שברכישת שפה נוספת.