יפעת שאשא ביטון: "צריך לחשוב על השפיות שלנו כחברה, אנחנו מדממים"
שום דבר לא הכין את ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון לחשיפה שקיבלה כיו"ר ועדת הקורונה. עכשיו היא מדברת לראשונה על הניסיון להדיח אותה ולמה היא מזדהה עם המפגינים בבלפור
"העם שלנו במצוקה", אומרת ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון, יו"ר ועדת הקורונה. אנחנו נפגשות בכנסת, כמה ק"מ ממוקד ההפגנות בבלפור. אי אפשר לשמוע את ההפגנות מכאן, אבל שאשא בהחלט מרגישה אותן ותומכת. "רוב האנשים מגיעים להפגין מתוך כאב. יש רדיקלים בכל הפגנה, לא אהבתי את המיצגים המיניים נגד שרה נתניהו, אבל אני בוחרת לראות את הציבור שבאמצע ולא את הקיצון. אני מקבלת מסרים מעולמות התיירות, ההסעדה ואולמות האירועים וגם מזוגות צעירים שרוצים להינשא – ההפגנות הן לא עניין של ימין ושמאל, ערבים ויהודים, חילונים ודתיים – כולם יחד וזה מדהים".
אז תלכי להפגין?
"הסיבה שאני לא הולכת להפגנות היא כי התפקיד שלי הוא להיות פה, והתפקיד שלהם הוא להשמיע את קולם. אני הזרוע המבצעית שלהם".
יאיר נתניהו קרא למפגינים חייזרים.
"זה מה שמעניין עכשיו? אתם עסוקים בשרה, ביבי, הילדים שלהם, אני לא שם בכלל. אני באה לאחד".
"העם שלנו במצוקה, רוב האנשים מגיעים להפגין מתוך כאב. יש רדיקלים בכל הפגנה, לא אהבתי את המיצגים המיניים נגד שרה נתניהו, אבל אני בוחרת לראות את הציבור שבאמצע ולא את הקיצון"
מימיני ומימיני
זה לא רגיל לפגוש היום חבר סיעת ליכוד שלא ישתלח במפגינים בבלפור ויקרא להחמרה איתם, אבל שאשא ביטון, הסדין האדום של הקואליציה, לא עובדת בלמצוא חן. אנחנו נפגשות חודש אחרי הדרמה בכיכובה, כשיו"ר הקואליציה, מיקי זוהר, שיגר לה מכתב שבו הודיע על כוונתו לפטר אותה בברכת "חיים נעימים ולהתראות". הרקע היה החלטות הוועדה לפתוח את חדרי הכושר והמסעדות, בניגוד לכללי המשמעת הקואליציונית לדברי זוהר, ובעברית – בניגוד לדעת ביבי. נדמה שגם אחרי קדנציה כשרת השיכון בממשלה הקודמת – שאשא ביטון מעולם לא הייתה מדוברת כל כך. "חזרתי ללשכה שלי אחרי הדיון ההוא ואז הצוות שלי אמר לי: 'את לא קולטת מה קורה בחוץ'. הדלקנו טלוויזיה וראינו שכולם מדברים על זה, הטלפון לא מפסיק לצלצל. לא הסכמתי להתראיין באותו יום, רציתי קודם לעבד את הסיטואציה".
ובכל זאת, פתחת מהדורות, עשו הפגנת תמיכה מול הבית שלך. פתאום כולם ידעו מי את.
"התרגשתי מאוד מהפגנת התמיכה. רציתי שיבטלו אותה כי חששתי מהדבקות, אבל גם הרגשתי שזה לא מגיע לי. הרי בסך הכל קיבלתי את ההחלטות הנכונות מתוך מה שהציגו בפנינו".
נעלבת ממיקי זוהר?
"לא, הוא היה צריך להיעלב ממה שעשה, לא אני. חוץ מזה אי אפשר לקחת דברים אישית בפוליטיקה. יום אחרי זה עברתי לידו – שלום וחיוך. היינו ביחסים טובים כחברים לסיעה ואני עדיין אומרת לו שלום עם חיוך גדול".
אבל הוא ניסה להקטין אותך.
"הוא פשוט רצה לשלוט בסיטואציה, אבל זה לא היה רלוונטי. מה שהיה רלוונטי זה רק מה שהתרחש בחדר ולא מישהו שקופץ מבחוץ ומנסה לנהל סיטואציה פוליטית שמנותקת מהקונטקסט המקצועי. מי שעקב אחרי הדיונים ראה ששמענו את כולם, קואליציה ואופוזיציה, נציגי ממשלה וציבור ואנשי מקצוע מכל קשת הדעות. קיבלתי החלטה שמשקללת את הכל. בתור יו"ר ועדת הקורונה, האחריות שלי מטורפת. כל כובד המשקל על הכתפיים שלך, כל החלטה שלך יכולה להשפיע בריאותית וכלכלית".
אחרי שיגור מכתב האיום בפיטורים, שזכה לברכתו של ראש הממשלה נתניהו – שאשא ביטון עדיין כאן. חברי הקואליציה שאינם מסיעתה – כחול לבן והחרדים – והתנגדו לפיטוריה, הם אלה שכנראה השאירו אותה בכיסאה. "זה היה מאוד מרגש, לא רציתי שיסתבכו בגללי. כשדיברו על הפיטורים אמרתי שאין בעיה, אני אשלם כל מחיר שצריך".
ומהליכוד מישהו תמך בך?
"כן, אבל פחות פומבית. שמעו יותר את מי שלא תמך בי".
לא שמעו אותם כי הם לא רצו שישמעו אותם. כי הם מפחדים.
"אני לא שופטת אותם. הרבה מהם התבטאו לטובתי בקבוצות ווטסאפ סגורות. איך הם בחרו להגיד את הדברים – זה שלהם".
"אני לא מריחה בחירות. אולי אני תמימה. בישיבות הסיעה נתניהו אומר שזה הדבר האחרון שצריך לקרות. היו שלוש מערכות יותר מדי"
את עדיין רואה את עצמך כחלק מהליכוד?
"אני חלק מכולנו בתוך הליכוד אבל אין לזה קשר לדרך שבה התנהלתי. אני עדיין חלק מהמפלגה, אני עומדת בכל ההסכמים, אני מצביעה איתם ומקבלת את ההחלטות הנכונות גם עכשיו. אני לא מנודה, קיבלתי מהם חיבוק גדול".
ומה יחסייך עם נתניהו היום?
"קורקטיים מאוד, אבל אני לא בוחנת מערכות יחסים בפוליטיקה לפי קירבה אישית. אם אצטרך ממנו משהו, אבקש".
יש סיכוי שתרוצי לתפקיד יו"ר הליכוד?
"לא".
כי ביבי מחסל את מי שמנסה?
"נראה לי שכבר ראית שאני לא מפחדת מחיסול".
בדרך לכנסת עוצרים במיון
שאשא ביטון לא מוכנה לקחת את תפקיד השופר של נתניהו, אבל גם לא מתאבדת על ההפך. לא תשמעו אותה מתבטאת ישירות בנושא האלימות המשטרתית כלפי המפגינים, כתבי האישום של נתניהו או ההסתה כלפי כל מי שלא הצביע לו. האם היא מחכה לבחירות רביעיות כדי להגיד מה היא באמת חושבת? גם כאן היא בוחרת בדרך האמצע: "אני לא מריחה בחירות. אולי אני תמימה. בישיבות הסיעה נתניהו אומר שזה הדבר האחרון שצריך לקרות. היו שלוש מערכות יותר מדי".
מקורביה של שאשא ביטון מספרים על הצעות ממפלגות רבות, אבל השם הכי חם על השולחן הוא נפתלי בנט. שאשא ביטון, כך נראה, נהנית לפלרטט עם הרעיון בעדינות.
"קיבלתי הצעות, זה נכון. בנט בא לכאן וישב בכיסא שאת יושבת. אנחנו קולגות, היינו שרים באותה ממשלה, והוא בא כחבר ופחות בעניינים הפוליטיים. זה לא זמן להתעסק בפוליטיקה, כל עוד אין בחירות – אין פוליטיקה. יש לנו משימות הרות גורל".
מדינית, את מתאימה לו. את ימין מדיני מובהק. את מחכה לסיפוח?
"אני לא קוראת לזה סיפוח אלא החלת ריבונות, הרי מדובר באזורים שיהיו חלק ממדינת ישראל בכל הסכם עתידי. מה, מעלה אדומים ואריאל לא יהיו חלק ממדינת ישראל? זה חלק מכל הסכם. בכל אופן זה לא מה שמעסיק אותי היום".
שאשא ביטון מכנסת את הוועדה בתדירות גבוהה יותר מוועדות אחרות, לעתים יום אחר יום. אני מצטרפת לאחד הדיונים שלה שעוסק בכניסתם לארץ של בני זוג זרים של ישראלים, ובמתקני רחצת גופות ביישובים מוסלמים בתנאי קורונה. שאשא ביטון שולטת בכל הפרטים מול נציגי משרד החוץ ומשרד הבריאות, היא קרת רוח ועניינית. למחרת היא מעדכנת אותי שייערך דיון על פתיחת אולמי התרבות, צעד שהיא מחכה לו זמן רב. "לא ישכנעו אותי שיש פה משהו ענייני, מה שקרה בתרבות זו שערורייה. הרי בעולם התרבות אפשר לעקוב אחרי אנשים הרבה יותר מאשר בחוף הים", היא נאנחת, "לי חשוב לפתוח הכל ולא לפחד מהסיטואציה הרפואית. אם לפני כמה חודשים אמרנו שזה משבר רפואי חמור מאוד, היום המשבר החברתי והמשבר הכלכלי חמורים הרבה יותר, ואת שלושתם צריך לנהל. צריך לחשוב על בריאות הנפש של הציבור, על השפיות שלנו כחברה, כי אנחנו מדממים. גם אלה שחזרו למעגל העבודה הם בפוסט טראומה וחרדה מסגר ופיטורים".
בואי נדבר על זה שנשים סובלות כלכלית מהקורונה יותר מגברים.
"כן. קיבלנו את הנתונים, דיברו איתי בעלי חברות גדולות והודו שמי שנפגעו בעיקר הן נשים, אף שיש חוקים נגד אפליה – הם הפסידו כסף וחייבים לצמצם את הפער, אז יקבלו לעבודה מי שיש לו 100 אחוז זמן. מי משלם את המחיר? האימהות, בייחוד לנוכח מערכת החינוך שבקושי פעילה".
את חוסר הוודאות בעולם התעסוקה פגשה גם בבית הפרטי שלה. בן זוגה אילן ביטון, עצמאי בתחום הייעוץ הארגוני, יושב בבית כבר חודשים. "הוא מנצל את הזמן ליזום דברים חדשים, אבל זה לא קל". בבית יש גם שני ילדים גדולים – ניתאי (24) ורואי (21) – שמחכים שתסתיים הקורונה כדי להתחיל את חייהם, ושיר (15) שעולה לכיתה ט' ומתכוננת לשנה של למידה מרחוק.
"בעלי חברות הודו בפניי שהפסידו כסף וחייבים לצמצם את הפער אז יעסיקו את מי שיש לו 100 אחוז זמן. אז מי משלמות את המחיר? האימהות"
שבוע לפני פגישתנו הדרמות לא מפסיקות – ניתאי מובהל לבית החולים עקב אירוע רפואי, שמאז למרבה השמחה התייצב. "גם כשהילד שלך בן 24 הוא עדיין התינוק שלך. נסעתי עם ניתאי למיון באמצע הלילה, ולמחרת נקבעו לי דיונים בכנסת ולא ידעתי מה לעשות. יש לי אחריות מטורפת כאימא אבל גם כמנהיגה, ואנחנו בתוך משבר. בסוף ביטלתי את כל הפגישות מסביב, אבל את הדיונים חשובים לא יכולתי לפספס. נסעתי לכנסת כשהוא מאושפז, ובלילה חזרתי לבית החולים להיות איתו. מישהו אמר לי פעם שנשים נולדות עם מצפון ורגשות אשם ב־DNA, ואם זה עובד כנראה אנחנו מתפקדות כראוי".
נשמע שזו תקופה מטורפת בשבילך מכל בחינה.
"אין מה לעשות, אנחנו צריכים לכנס את הוועדה בכל יום, לאשר צווים דחופים. לפעמים אין לי זמן לאכול עד עשר בלילה. אבל אני רוצה להרגיע את כולם, שלא רזיתי בגלל כל המלחמות שאני מנהלת. עוד לפני הקורונה רזיתי שלושה ק"ג, באתי מוכנה, ואני תמיד דואגת שהצוות שלי יאכל, שלא יקרסו לי".
פגז מן העבר
שאשא ביטון נולדה לפני 47 שנים בקריית שמונה, בתם של משה, נהג אגד ובעל חברת הסעות; ורחל, אחות מוסמכת. יש לה אח ואחות – אף אחד מהם לא עוסק בפוליטיקה, והיא היחידה שהמשיכה את מורשת אביה. "אבא שלי היה ליכודניק, חבר מרכז, וניסה להשפיע בתוך קריית שמונה. הוא היה יו"ר ועדת התחבורה של העיר 20 שנה, בליכוד וגם במפלגות אחרות אחר כך. איציק מרדכי ועזר ויצמן היו אצלנו בבית כשהייתי ילדה. אבא שלי עשה הכל בהתנדבות, מה שעניין אותו הייתה העיר".
היא זוכרת את עצמה מחלקת פלאיירים עם אביה – לעתים לטובת נתניהו עצמו. "ב־1996 הרצתי את ביבי בקריית שמונה. אני הייתי מאלה שכתבו בזמנו מכתבים לרבין, שיבין שאי אפשר לסמוך פה על מישהו בצד השני. הייתי ילדה מקריית שמונה שכל הילדות שלה עברה במקלטים, תחת מטחי קטיושות".
זו טראומה?
"אני לא מגדירה את עצמי פוסט טראומטית, אבל אחותי סוחבת טראומה עד היום. כל החיים שלך את חיה בצל הקטיושות. לא היו לנו אזעקות, את שומעת את הנפילה והשריקה ומחכה לראות אם זה חד פעמי ואם מחר יהיה שקט או שתהיה הסלמה. כשנפלו טילים ברחנו למרפסת, הכרנו נפגעים, מתים. עד היום אני מאבחנת מסוקים לפי מה שאני שומעת. זה עדיין שם, כל הזמן. טריקה של דלת יכולה להזכיר לי קטיושה".
אקדמאית וגנרלים
הביוגרפיה של שאשא ביטון מלאה בהישגים: היא עשתה דוקטורט בחינוך, הייתה סגנית נשיא במכללה והמשיכה את הדרייב המוניציפלי של אביה בקריית שמונה, כשכיהנה בין היתר כסגנית ראש עיר למשך שנתיים, כיו"ר ועדת החינוך בעיר וכחברת מועצה. לפני שנתיים עזבה עם בעלה וילדיה את העיר לזיכרון יעקב, אבל לא שינתה את הכתובת בתעודת הזהות.
"יש לנו עדיין בית בקריית שמונה ואנחנו שם כל סוף שבוע, אבל זו החלטה שהיינו צריכים לקבל. זו הקרבה גדלה מצד אילן שגדל כמוני בעיר, שכל החיים שלו שם. אין עיר מחבקת ואוהבת כמו קריית שמונה. כשסיימתי את הדוקטורט, פתאום שמתי לב ששואלים אותי אם אשאר בעיר, נהיה שיח על מזרחית מקריית שמונה שיש לה דוקטורט, אבל לי זה היה הכי טבעי בעולם. אף אחד לא הרים אותי מאשפתות. כל כולי קריית שמונה בגאווה, כל מה שצמחתי להיות זה משם".
נתקלת אי פעם בסקסיזם?
"כשרצתי לראשות העיר בגיל 35 אמרו עליי שאני שחצנית שבאה מהאקדמיה ישר לראשות העיר, שלא צמחתי במועצה. על פניו יש משהו בטענה הזאת, אבל לגברים לא אומרים אותה. את מסתכלת ימינה ושמאלה ומתמודדים סביבך גנרלים שלא היו דקה במועצה ואפילו לא בעיר, וזה בסדר? אז את בוחרת להמשיך הלאה ולא להתייחס".
כלומר, לא להציף את השוביניזם?
"לא, כי אני לא מוכנה להיות במקום פגיע. זה השיח שאני מנהלת עם בנות נוער. אני אומרת להן – אם אתן מאמינות במשהו, תרוצו עם זה ואל תקשיבו למה שאומרים. אם נמשיך להשריש את התפיסה שיש תקרת זכוכית, כל ילדה תדע שיש מחסום שהיא צריכה לפרוץ. אני אומרת שאין, חוסמים לך – תבעטי".
בכל זאת, לאישה יש התמודדויות שלגברים אין, בייחוד עם ילדים.
"למזלי התחתנתי טוב, בעלי הוא האדם הכי מפרגן ותומך בעולם, כשהייתי בת 23 אחרי תואר ראשון עם תינוק, הוא התעקש שאמשיך לתואר שני והיה בא איתי ועם ניתאי לאוניברסיטה, מחכה לי בחוץ כדי שאוכל לצאת להיניק בין שיעור לשיעור".
ניצנים שירו איתי
אל הפוליטיקה הארצית היא הגיעה בשנת 2015, כשמשה כחלון הציע לה להצטרף לכולנו. עד למינוי שלה כשרת השיכון בינואר 2019 עשתה קילומטראז' כחברת כנסת, והיא גאה במיוחד בהעברת חוק הפיקוח על המעונות, "שהיום מבינים כמה הוא היה נחוץ".
יש האומרים שכולנו היא אכזבה מבחינה חברתית, שלא הגשמתם את היעדים שלכם.
"זה לא נכון. אנחנו חלק מהקואליציה ולכן כשיש הצעות חוק מהאופוזיציה שהן לא אפויות ואין להן מימון, עלינו להצביע נגדן, אבל נעשה איתנו חוסר צדק. גם השיח מהצד השמאלי הקיצוני הוא קשה מאוד. כשהייתי בכולנו קיבלתי מאנשי שמאל אמירות שאלוהים ישמור. פעם לא הצבעתי להשוואת קצבאות הנכים לשכר מינימום וקיבלתי אמירות שהילדים שלי יהיו נכים, דברים איומים. בעיניי מאבק הנכים חייב להימשך, כחלון עשה רפורמה עבור הנכים, ואני שלמה עם כל מה שעשיתי".
"בעלי הוא האדם הכי מפרגן ותומך בעולם, כשהייתי בת 23 אחרי תואר ראשון עם תינוק, הוא התעקש שאמשיך לתואר שני והיה בא איתי לאוניברסיטה, מחכה לי בחוץ כדי שאוכל לצאת להיניק בין שיעור לשיעור"
מה היעד הבא שלך?
"להיות שרת החינוך. אנחנו צריכים להחזיר את החינוך למערכת החינוך, לבנות עבור הילדים תשתית רגשית וחברתית טובה, זו הקרקע הפורייה לכל ההישגים שתרצי. מושקעים בישראל המון משאבים בחינוך, ובכל זאת לא משיגים את התוצאות הרצויות. אני מתנגדת מאוד לביטול של תוכניות כמו היל"ה וסל התרבות. זו הנשמה שלנו, בלי זה לא תשיגו כלום".
אמנם כילדה רצתה תמיד להיות מורה, אבל היה גם חלום נוסף שלא הצליחה להדחיק – להיות זמרת. אחרי שנים במקהלות ועל במות מקומיות ולפני הקריירה פוליטית, היא הוציאה סינגל. היא צוחקת כשהוא מוצף פעם בכמה זמן כאנקדוטה של יושבי בית המחוקקים. "זה היה במסגרת הסכם עם תלמיד שאם הוא גומר את השנה, אני מקליטה שיר שהוא כתב. בקריית שמונה הכל קרוב אז זה הגיע לרדיו המקומי, זה הכל".
זה כל כך לא מסתדר עם מי שאת. את לא נראית לי שטותניקית בכלל.
"לשיר זה לא שטותניקי! היום כל ילדת בת מצווה עושה את זה, אני פשוט הקדמתי את זמני. אני גם אוהבת לשיר במסיבות קריוקי".
מה ברפרטואר שלך?
"הכל, באמת הכל, אבל השירים שהכי מזוהים איתי הם 'עננים' של ישי לוי ו'אם תלך' של עידן רייכל".