הדרך למנוע משבר משפחתי בשעה הכי קשה למשפחה

"אני לא סומכת על דליה (שם בדוי, כמו כל שאר השמות), למרות שהיא בתי הבכורה. בפעם האחרונה שאושפזתי בבית חולים היא דאגה לאשפז אותי במוסד סיעודי מעופש הכי קרוב למושב שלה בערבה", כך סיפרה לי בכעס גברת מורג בפגישת ההיכרות הראשונה שלנו. 

הגעתי לפני שנתיים לביתה בשכונה כפר סבאית ותיקה. פגשתי אישה בת 91, נעימת הליכות, באמצע תה בן ערביים ומשחק "מלחמה" עירני עם המטפלת הפיליפינית.

גב' מורג ביקשה למנות כמיופת כוחה הבלעדית את בתה הצעירה נעמי, למרות שהיא מתגוררת ב-17 השנים האחרונות בארה"ב. הסברתי לה שעליה לקחת בחשבון שמינויה הבלעדי של נעמי עלול להקשות על יישום מהיר ויעיל של ייפוי הכוח, לאור המגורים הרחוקים. הצעתי לה לשקול מינוי אדם נוסף, והיא אימצה את ההמלצה ומינתה בת של חברה טובה כגיבוי.

מי יטפל בכלב?

האתגר בכתיבת ייפוי כוח מתמשך הוא לא רק מילוי שדות בטופס ממשלתי אפור. זו כתיבת תוכנית מגירה מותאמת אישית, למצב בו במועד לא ידוע ולא מתוכנן בנאדם מאבד את היכולת לקבל החלטות. ברגע הזה, תשלף התוכנית ושם צריכות להיות הוראות ברורות לגבי מי יטפל בו ואיך.  

גב' מורג חוותה אשפוז לא רצוי, ולכן בחרה להכתיב את תפיסת עולמה: היא ביקשה להישאר לגור בבית, בכל מצב. היא גם קבעה שהבת הצעירה תיקח את המושכות ברגע האמת, תנהל את הכספים בחשבונות הבנק שלה, ובעיקר סמכה עליה שתכבד את רצונה לא לקבל טיפולים פולשניים שיאריכו חייה.

אנשים רבים לא בהכרח יודעים לתת הוראות מדויקות. למעשה, לרבים קשה לחשוב על היום שבו לא יוכלו לנהל את החיים, ומתקשים לתת הנחיות. לעיתים גם כרוכה בכך אי נעימות ופחד מתגובת הילדים. האתגר בכתיבת ייפוי כוח מתמשך הוא לסייע לממנה לגשר בין רגשותיו כלפי הילדים לרצונותיו ולחשוב על הפרטים הקטנים, לפעמים עד המחשבה לגבי מי יטפל בכלב האהוב.

מורכבות היחסים המשפחתיים

חלפו שנתיים מסיום תהליך כתיבת ייפוי הכוח המתמשך של גב' מורג. לפני חודש, בעיצומו של סגר הקורונה, קיבלתי הודעת ווטסאפ. הבת של החברה, מיופת הכוח החליפית, מתנצלת על העיתוי ומספרת שגב' מורג, המאושפזת מזה מספר ימים בבית חולים, מועברת למחלקה סיעודית. 

מסתבר שהמטפלת, בלחץ הבידוד, פנתה לאחות הבכורה דליה (הבת שלא מונתה כמיופת כוח) ויידעה אותה בדבר המצב של אמה. דליה מיהרה לתפוס פיקוד ולהגיד לצוות הרפואי לחבר אותה מיד למכשירי הזנה מלאכותיים ולהעבירה, כן שוב, לאותו מוסד שגב' מורג ביקשה לכתוב מפורשות שבשום פנים ואופן היא לא מוכנה לחזור אליו.

התקשרתי אל נעמי, האחות הצעירה שנמצאת בבידוד בארה"ב, ושמעתי שהיא נסערת ממצב האם ומהריחוק המתסכל שנכפה עליה. היא הייתה אחרי מריבה טלפונית קשה עם אחותה שסירבה לקבל את מה שאימה ביקשה בייפוי הכוח ולא ידעה מה לעשות.

אין לי הכשרה פסיכולוגית ואינני מתיימרת להבין נפשו של ילד שנאלץ לראות את ההורה שלו בערוב ימיו מאבד אחיזה במציאות וסובל סבל פיזי. גם במסגרת תפקידי אין ציפייה שאלווה את יישום והפעלת ייפוי הכוח לאחר כניסתו לתוקף.

למרות זאת, לא הייתי רגועה. המחשבה על שתי האחיות ועל אימא שלהן לא נתנה לי מנוח. התקשרתי לדליה. שיתפתי אותה בחוויה האישית שלי מהתהליך שעברתי עם אימה בכתיבת ייפוי הכוח שלה. התרשמתי שההתנגדות וההתנגשות בין האחיות נבעו מבלבול, פאניקה ותחושת אחריות קשה מנשוא של דליה לקבל החלטה בשם האימא לא להאריך חייה. במהלך השיחה הארוכה שלנו הרגשתי שדליה פתאום הבינה מה רצתה אימה. היא שאלה שאלות אבל בעיקר הקשיבה ושמתי לב איך לאט לאט ההתנגדות שלה נחלשת, ובסוף אפילו זיהיתי אנחת רווחה בקולה.

גב' מורג נפטרה כעבור שבוע. בלי התערבות רפואית פולשנית, ללא סבל ובקרב יקיריה. הידיעה שעוד אישה סיימה את דרכה בעולם בדרך שהיא בחרה מרגשת אותי מאוד, אבל יותר מכל אני שמחה שהצלחתי לשמור על היחסים בין האחיות. 

עו"ד טל קאופמן | צילום באדיבות המצולמת

* טל קאופמן היא עורכת דין העוסקת בכתיבת ייפוי כוח מתמשכים, צוואות וליווי אנשים לקראת פרישה. משרדה עוסק בתכנון וליווי משפטי להשגת מטרות חיים.