יעל זלינגר היא הגירל קראש שלנו. הגיע הזמן שתתאהבו בה גם

יעל זלינגר, 27, זמרת, מפיקה, יוצרת, גרה בתל אביב, תופיע באינדינגב המתקיים השנה בתאריכים 12-14.10 ובפסטיבל הפסנתר ב־27.10 במוזיאון תל אביב

>> שון לוי: "במשך שנים לא ידעתי מה זה להראות רגשות"

איפה אנחנו תופסות אותך עכשיו?
"אתן תופסות אותי בוואן בדרך להופעה של יסמין מועלם שאיתה אני מנגנת. התמזל מזלי להגיד שהעבודה היומית שלי היא בעולם המוזיקה, כקלידנית ומפיקה של אמנים מהממים, ובעצם, הרוב עוד מכירים אותי מהצד הזה. לפעמים עוד מוזר לי לחשוב שיש אנשים שיאזינו למוזיקה שלי מבלי להכיר את העובדה הזאת, אבל יש בזה משהו משחרר".

מאיפה את?
"כרגע בין בתים, אבל מרמת השרון במקור, ובשנים האחרונות מיפו".

מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה?
"אתמול שתי בנות מתוקות סיפרו לי שכל לילה הן הולכות לישון עם האלבום שלי באוזניים וקמות איתו קבוע. אני מכירה אותן לא מעט שנים, הייתה שם אמונה הרבה לפני שעשיתי מוזיקה משלי, והן היו עוברות איתי מאמן לאמן. זה ריגש אותי בטירוף. המוזיקה שלי כן מאוד אישית בסוף, אז לקבל לב פתוח, כנות ואהבה חזרה זה הדבר הכי יפה ונעים שיש עבורי".

מה הדבר שהכי מטריד אותך ברגע זה?
"ביום שהאלבום יצא התגלתה מחלה אצל אבא שלי, אני עוברת פרידה מאהבת חיי, ומסתובבת בין בתים עד שאמצא מקום משלי. בגדול החיים שלי איבדו את היציבות. ואז מהצד השני, פול-און ביטוי עצמי וימים יצירתיים – אז זה הכל וכלום. זה גורם לי לתרגל הרבה חמלה ואהבה למה שיש, ולהבין שכל הדברים האלה בסוף גורמים לי להיות יותר קרובה לעצמי ולאנשים שחשובים לי".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"חיפשתי את המושג 'אינטרפוליישן' במוזיקה. זאת ההגדרה לשיר שהמנגינה שלו לקוחה משיר אחר אבל המילים חדשות. היום זה דבר שהגיע לפיק בעולם, כמעט כל השירים בראשי המצעדים מכילים בתוכם מלודיה או סימפול של מנגינה מוכרת. אמנים לוקחים השראה מאמנים אחרים, בסוף יש רק 12 תווים במוזיקה מערבית והסיכוי שאת לא משחזרת משהו ששמעת הוא אפסי. אני עושה את זה, כולם עושים את זה. ברור שהגבול תמיד היה מטושטש, אבל כל עוד יוצאים דברים יפים אני חושבת שזאת השראה לכל דבר, כמובן שבגבול הטעם הטוב וההוגן. זה מצחיק אותי, כי אני באמת מאמינה שלא נגמרו הרעיונות לדברים מגניבים וחדשים. מצד שני, אני ממש יכולה להבין למה יש איזה רצון נוסטלגי לעשות מתיחת פנים למנגינות יפות ולתת להן עוד חיים".

>> אודיה: "אנשים נתנו לי להבין שלא הולך לקרות איתי כלום"

למי את מאזינה?
"שמתי לב שלאחרונה אני מקשיבה למוזיקה של נשים בעיקר, ככה יצא. כשאני ממש אוהבת אותן, אני מרגישה שהן חברות שלי ושהייתי רוצה לצאת איתן לשתות או סתם לעשות שיחת נפש. האלבום העברי האחרון שתפס לי את הלב היה של עלמה גוב – 'איך האהבה הזאת חומקת מבין האצבעות'. חוץ מזה קרוליין פולצ׳ק, אפקס טווין, פרנק אושן, ג’יימס בלייק, האחיות חיים ועוד מלא ממלא סוגות".

מה הספר האחרון שקראת?
"הספר האחרון שקראתי היה 'אנשים רגילים' של סאלי רוני. הבעיה שלי שלוקח לי נצח לקרוא ואני ממקבלת ספרים, ועדיין אני נרדמת אחרי עמוד אחד".

מי היא הסול מייט התרבותית שלך?
"הסול מייט התרבותית שלי היא קרוליין פולצ'ק. היא לא מאוד מוכרת בישראל, המזל הוא שהכרתי אותה אחרי שכתבתי את האלבום שלי – אחרת הייתי אוכלת עליה סרט. היא שילוב של פופ חכם, קצת אפל, קצת פרחי ומצד שני זמרת אופרה. אדם שמשתמש בקול שלו כמו כלי נגינה. ובלי קשר למוזיקה – הרבה זמן היה לי רעיון לעשות פס אופקי בשיער, קצת כמו דמויות אנימה עם ברק בשיער. אחרי שהכרתי אותה לעומק גיליתי שזה משהו שהיא עשתה, אז מבחינתי זה היה גו טו בשביל לעשות את זה. מי שמעוניינות להכיר אותה, תתחילו מ-'so hot you’re hurting my feeling', משם צוללים".

מה מצחיק אותך?
"המון דברים. כמו שכתבתי, אני עוברת דברים די מורכבים בחיים האישיים שלי, ויצא שמצאתי את עצמי בכל מיני סיטואציות שאמורות לעשות טוב אבל אני פשוט לא נהנית. החלטתי לעשות שיפט בראש – בא לי לצחוק כמה שיותר, ומכמה שיותר דברים. אני הכי אוהבת שחברים שאני אוהבת מצחיקים אותי, ובכלל אנשים מצחיקים נכנסים לי ללב בקלות".

מה הקללה האהובה עלייך?
"יש המון קללות שאני משתמשת בהן, אבל היום הקללה האהובה עלי היא כוסאמק. קללה קלאסית כשלא הולך לי. אני מקללת המון, לפעמים תופסת את עצמי בסיטואציות קצת מביכות, בעיקר עם אחיינים, אבל אולי עם השנים זה ימתן את עצמו".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"לא חושבת שעוברים יותר משלושה ימים שאני לא בוכה. אני נותנת לזה להציף אותי כמו מים, אין לי דרך להחזיק הכל ונראה לי שעדיף ככה, כי זה תמיד משחרר".

למי את מתגעגעת?
"אני מתגעגעת לבית, לתחושה שיש חלקה שהיה שלך, אבל אני יודעת שבסוף המטרה שלי היא להרגיש את זה בלב – לא משנה איפה. זה פשוט עוד לא הזמן, אבל הוא לא רחוק מלהגיע".

מה השריטה שלך?
"השריטה שלי היא שאני האדם עם בעיות הקשב והריכוז הכי קשות בעולם, ואיכשהו הצלחתי לשכנע אנשים שאני אחראית ומסודרת – כשבעצם אני לא מסוגלת לעשות שום דבר במקביל, ברמה של לשוחח ולגרד באף".

מה הן העצות הכי טובות והכי גרועות שקיבלת בחיים?
"העצה היא טובה שקיבלתי היא לשחרר – בין אם במוזיקה, או בקשרים, או כמחשבה לחיים. העצה הכי גרועה שקיבלתי הייתה לשקר. שקרים סופם להתגלות, ותמיד עדיף להתמודד עם האמת גם אם יש בה קושי. חוץ מזה אני שקרנית לא טובה, וזה תמיד התהפך עלי, דרמטי או לא".

מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"הרגע שהשפיע הכי הרבה על הקריירה שלי, נכון לעכשיו, היה הרגע שבו החלטתי שאני מתפטרת מכל ההפקות שעשיתי ולוקחת צעד קדימה בלכתוב את האלבום. לא הייתה לי לא עבודה ולא שיר אחד כשיצאתי לדרך הזאת לפני כמעט שנתיים, והיום אני במקום כל כך שלם עם עצמי. זה מתבטא גם מול אנשים אחרים, אמנים או לא".

>> שי המבר: "כוסית זה לא עניין של משקל או יופי, זה אטיטיוד"

מה ההחלטה הכי טובה שעשית?
"להפסיק להיאחז, ולצאת ממקומות שלא עושים לי טוב".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על קליפים. אני גם שונאת את זה כי זה הכמויות הכי גדולות, אבל אני כל כך נהנית מהתוצר שזה יוצר. בכלל שירים עבורי זה דבר מאוד ויזואלי ואני מתה על קליפים, גם אם זה קצת נכחד מהעולם".

מי האדם הכי סקסי בעולם בעינייך?
"כרגע לא מצליחה לחשוב על מישהו שעולה לי לראש, אבל תכונה סקסית היא ללא ספק ביטחון. ומצחיק זה תמיד פלוס, למה לא".

מה הדבר שאת הכי מחכה לו כרגע?
"אני מחכה להופעות שלי, לפגוש את הקהל שעד עכשיו ראיתי מעט או רק מהצד בהופעות של אחרים. אני חושבת שהופעה זה המפגש הכי מיוחד ומשמעותי של אמן והקהל שלו, ככה מרגישים את המוזיקה מיתרגמת למציאות – קהל שר את המילים, והעוצמה שיש לחבורה שכמו חולקת סוד במשך שעה וחצי, הכי אינטימי והכי מרומם. מתרגשת רק מלחשוב על זה".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"את היכולת להבדיל מתי אפשר לשחרר ולנוח, מבלי לחשוב כל הזמן על הצעד הבא".

מה ההרגל המגונה שלך?
"חייבת איזה ויפאסנת אייפון בקרוב".

על מה יש לך רגשות אשם?
"על טיפה יותר מדי דברים. לצערי אני נוטה להיות מופעלת מהמון אשמה, ומנסה להיות ערה לזה – בעיקר רגעים שהתגוננתי בהם במקום להקשיב ולהפנים, דברים שפירקו לי יחסים על זה".

מה חסר לך בחיים?
"אני אפילו לא מצליחה לחשוב על זה, כי כל פעם שהתעסקתי במה חסר – נשארתי במקום. אני מרגישה שאני במקום הכי אמיתי ונכון שיש לי, ומסתכלת על הדרך הזאת לגמרי כעל התחלה. אז חמסה, כלום".