יסודות חזקים

לפני חמש שנים בנתה משפחת ל', חובבת האמנות, את ביתה בשכונת נווה צדק, על חורבותיו של בניין ישן שנהרס. חוקי השימור בשכונה מחייבים שבחזית הקומה השנייה יהיו שתי מרפסות שמש, ואלה הכתיבו את מיקומם של חלל המגורים בקומה השנייה, ושל חדרי השינה בקומה שמתחת.

למרות ההקפדה על חוקי השימור, כלפי חוץ מתאפיין עיצוב הפנים של חלל המגורים בקווים מודרניסטיים, המשמשים כרקע נקי לאוסף האמנות העכשווית שבבית. החלל הפתוח והמואר המכיל את המטבח, הסלון ופינת האוכל, עוצב בקווים נקיים ובגוני לבן ואפור. אריחי הרצפה, הפרופיל הבלגי (בכל הפתחים) ומעקה המדרגות המתאפיין בקווים ישרים ופשוטים, כולם אפורים, ובתקרת החלל הגבוה נותר צינור האלומיניום של מיזוג האוויר חשוף, מה שמעניק לבית מראה של לופט תעשייתי.

הריהוט בבית הוא שילוב בין ישן לחדש, וכולל פריטי רטרו מעוצבים המוסיפים זריקות צבע לחלל. לצד ספת סלון בגוון אפרפר ניטרלי בולטים כורסה כתומה, "ממיטב העיצוב הדני של שנות ה-60", שבעלת הבית קיבלה במתנה מדודתה, כיסא עץ שחור שנרכש על ידי הוריה של בעלת הבית בתקופת לימודיהם בניו יורק, שולחן סלון דמוי ספסל – שנרכש בנטורה – ופינת אוכל עגולה של המעצב היפני איסאמו נוגוצ'י. שטיח קילים בגוני ורוד ובורדו, שנרכש כשהמשפחה שהתה בבוסטון, מוסיף לבית חמימות וצבע.

אומנות על הקירות

בעלת הבית חובבת אמנות מזה שנים ארוכות ומרבה לנסוע בעולם ולבקר בירידי אמנות ובתערוכות בגלריות ובמוזיאונים, ואוסף האמנות שהצטבר בין כותלי הבית, כולל אמנות ישראלית עכשווית לצד אמנות בינלאומית.

מעל הספה בסלון תלוי ציור גדול באקריליק על בד של הצייר הצעיר אלעד קופלר, בוגר תכנית לימודי ההמשך של בצלאל ואחד מזוכי פרס אמן צעיר מטעם משרד התרבות לשנת 2008. ציור גדול ממדים נוסף של האמן, תלוי בגרם המדרגות. בשני הציורים נראית מעין קונסטרוקציה אדריכלית מתפרקת שעפה בחלל, חלקי מבנים, צינורות וצורות גיאומטריות, המשתלבים אלה באלה ויוצרים עולם עתידני בגוונים קרים של אפור וכחול עם נגיעות צבע עזות.

גוני הציורים והסגנון האדריכלי-מודרניסטי שלהם הולמים היטב את קווי העיצוב של הבית, והעבודה הגדולה, שנתלתה בחלל המדרגות לצד נורות ניאון המפיצות אור קר וכחלחל, משתלבת באופן מושלם עם קווי המתאר של גרם המדרגות ומעקה הברזל האפור. על קיר צר בין הסלון ובין הספרייה הגדולה נתלו שני ציורים קטנים. ציור השמן הירקרק-חיוור של נגה אנגלר, אמנית ישראלית החיה ופועלת בלונדון, הוא אחד מראשוני ציורי היערות שלה.

בעלת הבית מספרת כי את סדרת היערות יצרה אנגלר בעקבות טיול שעשתה עם אביה, ניצול השואה, אל יערות מזרח אירופה שמהם נמלט בתקופת מלחמת העולם השנייה. מתחתיו תלוי ציור קטן בגוני אפור של מירב ש. בן אלון ובו נראית בטן שבמרכזה טבור. גוני האפור מתעתעים בעין שמתקשה לגלות את מושא הציור, ובעלת הבית מודה כי בשבילה זהו בראש ובראשונה ציור מופשט שמצטיין במשחקי אור, צל ועומק.

ציור שמן של האמן ציבי גבע תלוי בראש גרם המדרגות. צילום: טל ניסים

אהבה ממבט ראשון

מול הסלון, מעל גרם המדרגות היורד אל הקומה התחתונה, נתלה ציור שמן גדול של ציבי גבע, מבכירי האמנים הישראלים כיום' שהציג תערוכת יחיד גדולה במוזיאון תל אביב לפני כשנתיים. זהו אחד מציורי שנות ה-80 של האמן, מסבירה בעלת הבית, סדרה פוליטית וצבעונית שמשלבת כתב בתוך הציור.

בציור זה שולבו שמות של ערים וכפרים ערביים בארץ, כמו "עזה", "יפו" ו"דיר אל אסד", בציורי דמויות ובמקטעי ציור מופשטים. "במהלך השנים רכשתי מספר עבודות של ציבי גבע", מספרת בעלת הבית, "אך זו אחת העבודות שהתאהבתי בהן ממבט ראשון. הסדרה צוירה על בדי קנבס לא מתוחים וראיתי אותה מגולגלת אצלו בסטודיו.

בתחתית גרם המדרגות, לצד הכניסה לבית, ניצב ארון עץ ישן שנרכש בגראג' סייל, ולצדו ציור שמן על עץ של פנחס כהן גן, חתן פרס ישראל לציור, שעבודותיו מתאפיינות בצבעוניות חזקה ובתלת-ממדיות. הוא מרבה לעסוק בקשר שבין מדע לאמנות, ולכן מופיעות ביצירותיו לעתים נוסחאות מתמטיות. הציור מתאפיין בצבעוניות חזקה של אדום וכחול ובשפה ציורית ילדית ונאיבית למראה, ונראה כקולאז' תלת-ממדי של פיסות עץ צבועות הבולטות מהמשטח. הנוסחה הבלתי אפשרית a-b=ab מופיעה בו, לצד דמות שנראית כמרחפת לרוחב הציור.

ספרייה ובה אוסף של מאות ספרי אמנות. צילום: טל ניסים

מהארץ ומהעולם

לצד הסלון ספרייה גדולה ולבנה הבנויה על קיר שלם ובה אוסף של מאות ספרי אמנות שנרכשו בעיקר בעת נסיעות לחו"ל, ובו ספרי אמנות עתיקה וספרי אמנות עכשווית. בין הספרים שולבו עבודות אמנות קטנות, בהן עבודה של לינדה הופנגל – ציור על עמודיו של הערך "מצרים" בכרך פתוח של אנציקלופדיה בריטניקה הממוסגר בקופסת פרספקס שקופה, שלושה רישומי הכנה צבעוניים לסרט אנימציה, של האמנית הצרפתייה כריסטין רבט, שנרכשו כשבעלת הבית ביקרה ביריד ארט באזל, אחד מירידי האמנות המסחריים המובילים בעולם, ועבודה קטנה ובולטת של סיגלית לנדאו – אחת מהכוכבות הבולטות של האמנות הישראלית העכשווית.

בעבודה נראית נעל של ילד מצופה בגבישי מלח, והופכים אותה לגביש מלח קריסטלי מרהיב המתכתב עם המיתוס של אשת לוט. לנדאו מרבה להשתמש במלח כחומר וכמטאפורה חוזרת בעבודותיה, וחלק מעבודותיה נוצרות בים המלח, מקום בעל משמעות בהיסטוריה היהודית והישראלית ובעל סמליות סותרת: ים המוות מצד אחד, ומצד שני מקום מרפא הנחשב לתופעת טבע ולאחד מפלאי עולם.

בראש הספרייה ניצבים שני תצלומים גדולים ומרשימים של תומס שטרוט, מגדולי הצלמים הגרמנים בעולם כיום. שניהם דיוקנאות: אחד של אם צעירה ובתה, והשני של אותה דמות נשית, לבדה, כעבור כמה שנים. בעלת הבית מספרת כי מעבר לאיכותם של התצלומים ולגדולתו של הצלם הידוע נמשכה אל נושא הצילום: "הייתי אמא צעירה כשראיתי את העבודה, ומאוד התחברתי אליה, אולי בגלל יחסי האם-בת שמתוארים בה".

על עמוד צר, בפתח המטבח הפתוח, תלויים שני ציורי שמן קטנים ומבריקים של איתמר גלבוע, אמן ישראלי החי באמסטרדם. שני הציורים הם חלק ממיצב ציורים ועבודות וידאו שהוצג לא מזמן בגלריה קונטמפוררי בתל אביב ונקרא "Chief of Stuff" – משחק מלים על הביטוי האנגלי, שפירושו רמטכ"ל.

גלבוע, מספרת בעלת הבית, עוסק בהתפכחות מהאתוס הביטחוני הישראלי, ומהתרבות המיליטריסטית בארץ. בשני הציורים נראית דמות מלאך זהוב כנפיים, דמותו של האמן, המכוונת רובה אל מטרה עלומה. שני ציורי השמן צופו בשרף מיוחד שהאמן מייצר בהולנד המעניק להם מראה מבריק וכמו רטוב.

נעל ילדים מצופה גבישי מלח. עבודה של סיגלית לנדאו. צילום: טל ניסים

מציאות מתעתעת

פינת העבודה הקטנה הוצבה תחת החלון ובמרכזה שולחן עבודה עתיק מעץ, שנמצא ברחוב. "ראיתי אותו ברחוב אלנבי לפני כ-15 שנים ולא היה נעים לי לקחת אותו", מספרת בעלת הבית. "החלטתי לחכות שבוע ואם הוא עדיין יהיה שם כשאחזור, אקח אותו. חזרתי כעבור מספר ימים והוא אכן היה שם, מחכה לי". היא מעידה שאיננה חובבת, לרוב, ריהוט עתיק, אך "השולחן השתלב היטב בפריטי ריהוט ועיצוב מודרניסטיים, בהם כיסא המחשב של איימס ושידת מגירות מפלסטיק ירוק ורענן שנרכשה בהביטאט".

שלוש עבודות אמנות קטנות נתלו סביב פינת העבודה. האחת תצלום של משאית ירוקה של אפרת שלם, צלמת ואמנית וידאו. "אהבתי אותה כי זו משאית שהופכת למשהו מאוד אמורפי ונראית כמו לטאה, בגלל משחקי התאורה. יש בה סצנה אורבנית לחלוטין, שהופכת באופן מפתיע למשהו אורגני".

לצידה תלוי ציור אקספרסיבי, בשמן על בד, של האמן הישראלי מריק לכנר, ובו דמות של ילד שעיניו מחוקות ובפיו מוצץ. גם כאן הופכת הדמות למשהו אחר, בדומה לאובייקט בתצלום של אפרת שלם. "גם המבט וגם הפה חסומים בציור", מסבירה בעלת הבית.

"הדמות הילדית הופכת למשהו טעון ולא נעים, משדרת בדיוק ההיפך מתום של ילדות". מתחת לציור השמן תלוי ציור גרפי של עץ שחור על רקע כתמתם של האמנית האמריקאית מרגרט קילגאלן, שיוצגה על ידי גלריה Deitch המוערכת בניו יורק ונפטרה ממחלה בגיל צעיר. קילגאלן נהגה ליצור מיצבי ציור גדולים המורכבים מציורים קטנים על לוחות עץ, שבשל צבעוניותם החמימה והדימויים הגרפיים שבהם מתאפיינים במראה נוסטלגי ונאיבי משהו כמו פרסומות משנות ה-50. לאחר מותה של האמנית האמיר ערכן של עבודותיה, וכיום מוערך שוויה של העבודה בכ-15,000 דולרים.

אחת מעבודות האמנות בפינת העבודה. עבודה של אפרת שלום. צילום: טל ניסים

קצת אחרת

חדר השינה של ההורים נפתח אל מרפסת שמש קטנה מרוצפת בדק עץ, המכניסה אל החדר אור רב. תריסי העץ הנפתחים אל החדר ויוצרים בו מראה חמים וכפרי מעט, השונה מאופיו של חלל המגורים המודרניסטי בקומה העליונה, ומזמין בחירת עבודות שונה. ואכן, עבודות האמנות התלויות בחדר עוסקות באופן זה או אחר בדימויים מעולם הטבע ומציגות כל אחת בדרכה צמחים ועצים.

מעל ארגז נדוניה מעץ עם פרזולי ברזל שנרכש על ידי אביה של בעלת הבית בקניה בשנות ה-60 נתלה תצלום מרשים של טל שוחט, בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל שעבודותיה הוצגו בתערוכות במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב ובמוזיאונים ובגלריות נוספים בארץ ובעולם. תצלומיה האלגנטיים והמהוקצעים של שוחט מבוימים בקפידה, ואחד הדימויים החוזרים בהם הוא של העץ הבודד המצולם על רקע מטופל.

שוחט מציבה מאחורי העץ רקע של טפט זול או לחלופין בד שחור, הגורם לעץ להיראות כאילו צולם באישון לילה. "מבחינתי זה כמו פורטרט של בנאדם, רק עם עץ", אומרת בעלת הבית, "והניגוד בין העץ ובין הרקע המטופל, בין מה שנראה כצילום סטודיו אבל מתבצע בטבע, יוצר משהו מאוד מעניין".

בנישה צרה מעל התצלום מוצבות מגזרות מתכת קטנות של האמן הישראלי החי בלונדון צדוק בן דוד. בן דוד, בן למשפחת צורפים, יוצר פסלים גדולי ממדים העשויים מיריעות ברזל חתוכות ביד כבמעשה תחרה עדין, המשלבים דימויי צמחייה עם הגוף האנושי. בחדר מוצגות מגזרות קטנות הנראות כמעט כתכשיטים, ששימשו כדגמים מוקטנים לעבודותיו הגדולות. תאורת חדר האמבטיה ברקע מבליטה את העבודות ומדגישה את יופיין. לצד תריסי העץ של המרפסת מוצג ציור שמן נוסף של מריק לכנר, אף הוא של דימוי מעולם הטבע – שלושה ברושים על רקע אדום דרמטי.

ציורי השמן של לכנר מאוד דשנים, אקספרסיביים ועשירים בשכבות צבע עבות. "מריק מאוד נדיב בציור שלו, במה שהוא נותן לצופה, וזה מתבטא גם בכמויות הצבע שהוא משתמש בהן", מסבירה בעלת הבית. "יש משהו מאוד אפל בעבודות שלו, לצד ההומור, משהו סוריאליסטי והזוי, ואני אוהבת את התשוקה והאקספרסיביות שבהן".