ימי החנוכה

חנוכה חג יפה כל כך, השאלה היא רק עבור מי. ודאי שלא לאנטיוכוס, גם לא עבור ההורים הנאלצים להתמודד עם מפגעי הפסטיגל ומסיבות הגן המשתדרגות משנה לשנה. הגן גם נסגר מוקדם, והשמן ממגש סופגניות בודד, בכוחו לספק חומר דלק לתחנת הכוח על שם רבין בחדרה למשך שמונה ימים לפחות.

עבור הילדים אין בכל זה לשנות דבר. הם אוהבים טקסים ריטואליים ונדמה כי חג החנוכה הוא המועדף עליהם מבין מועדי ישראל. מדוע? מפני שהוא נמשך שמונה ימים ואין בו ימי שבתון. כך יכולים הם לספוג היטב את שירי החג ומנהגיו כסופגנייה שבילתה היטב בשמן עמוק.

• איפה אפשר לקנות את הסופגנייה הכי שווה? היכנסו למבחן הטעימות של "דרך האוכל"
  
• מה עושים עם הילדים בחג? לוח פעילויות
  

מה עניין בננה לחנוכה?

להפתעתי, במסיבת החנוכה התברר לי כי אין אני מכיר ולו שיר אחד מן הרפטואר. נעדר ממנו "סביבוני ירוץ בגיל", נפקד מקומו של "באנו חושך לגרש" והתפוגג "אבי הדליק נרות לי ושמש לו אבוקדו". מסתבר כי בעת החדשה מעדכנות הגננות את הפלייליסט שלהן אחת לשנה. בכל חנוכה מופקים שירים חדשים המונעים מההורים להשתתף באופן פעיל במצוות החג. עלי לציין כי רמת ההפקה של היצירות החדשות נמוכה במיוחד. המילים כללו שורות מופת דוגמת "נא נא נא נא נא, איפה הבננה" שללא ספק ייכנסו להיכל התהילה של המוזיקה החשמונאית.

אך אפילו תהליך ה"פסטיגליזציה" של שירי החג היפים לא פגם בשמחת החנוכה. במיוחד לא לאור העובדה כי תפסתי שתי ציפורים במסיבת חנוכה אחת. אב אחר שישב לידי ולמד את האייפון החדש שלו בזמן שסביבון ההפתעות ירד בחבל מן התקרה. "כיף לך שיש לך תאומים", סינן בקנאה. לי יש עוד שלוש מסיבות חנוכה, האישה מתעקשת שאשתתף בכולן".

אני מהנהן בהבנה של השתתפות בצער.

"בלי האייפון הזה אני לא יודע איך הייתי שורד במסיבות האלה", אורו פתאום עיניו. "תראה איזה יופי! יש במכשיר הזה משחק סוליטר מובנה". נטשתי את נפלאות האייפון לטובת קריאתה של הגננת למתנדב שידליק את החנוכייה. למזלי, לא הייתי הדוס היחיד בקהל והמשימה הוטלה על חבר אחר מהשבט הסרוג.

בנס לא ביקשו ממני להדליק את החנוכייה. אילוסטרציה: photos to go

היו סופגניות בעידן הקרח?

מתברר כי כמו כל דבר בחיים, גם בענייני החגים נחלקים אביב ואור בדעותיהם, מה שמביא לרוב לדו-שיח מילולי מרתק במיוחד.

"אבא, למה אוכלים סופגניות בחנוכה?", מתחיל אביב את החקירה הקבועה.

"המכבים נתנו ליוונים הרבה סופגניות כי זה לא בריא", עונה אור במקומי.

"מי אמר לך שזה לא בריא?", אני מקשה.

"אמא. היא אמרה שזה משמין ויש בזה חומר מזיק שקוראים לו כולסטרול".

"אבל במסיבה אמא ואבא אכלו כל אחד שתי סופגניות!", משיב לו אביב. איך הוא הספיק לספור הפרחח?

"סופגניות זה לא בריא. אז אני אוכל ספינג'", מצהיר מנהל החשבונות לעתיד.

"אתה בעצמך ספינג'", אני תופח על בטנו של אביב.

"האמריקאים אוכלים ספינג' אבל לא רק בחנוכה", מלמד אותי אור.

"לא האמריקאים, חמוד. המרוקאים", אני מתקן.

"נכון. האמריקאים בכלל אוכלים דונג", מציין אביב בידענות.

"דונג?", אני תוהה.

"כן, אפילו אביחי אמר שככה זה באמריקה", מזכיר אביב את בן הדוד שחזר לא מזמן מארצות הברית.

"אולי הוא התכוון לדונאטס?", אני מתקן.

"אני לא חושב אבא. בכלל אין דבר כזה דונאטס. אומרים דונג".

"אבא, למה אלעזר המכבי נכנס מתחת לפיל?", מחליף אור נושא.

"כי הוא היה הכי קטן, אור. אם יבוא אלינו פיל אתה תצטרך להיכנס מתחתיו כי אתה הכי קטן", הפעם אביב הוא העונה במקומי.

"אני לא בטוח שאלעזר היה הכי קטן", ניסיתי להיזכר. "זה לא היה יהונתן?"

"יהונתן הקטן", מפגין אור ידענות.

"זה היה פיל גדול?", מקשה אחיו.

"זה היה הפיל הכי גדול, כי זה היה הפיל של אנטיוכוס!"

"למה אנטיוכוס קיבל את הפיל הכי גדול?"

"כי הוא אכל הכי הרבה סופגניות".

"פילים בכלל אוהבים סופגניות?"

"בטח! למה אתה חושב שהם הכי גדולים?"

"וממותות, אוהבות סופגניות?"

"בטח. הן אפילו יותר גדולות".

"היו סופגניות בעידן הקרח?"

"בטח שהיו".

"איך אתה יודע?".

"אה, סבא סיפר לי".

"מאיפה סבא בכלל יודע?"

"הוא היה בעידן הקרח, נכון אבא?"

"לא בדיוק", אני מקלקל את השמחה "הוא נולד קצת אחרי".

הנשק הסודי: סופגנייה

קשה לילדים לעמוד על הרצף הכרונולוגי של האירועים והחגים. בעניין זה, גם סידורם של החגים על לוח השנה מבלבל מאוד. דווקא חנוכה, שהוא החג האחרון מבחינה היסטורית, מגיע כבר בכסלו. אירועי פסח הקודמים ביותר מאלף שנה מגיעים מאוחר הרבה יותר, בניסן. אנטיוכוס, המן הרשע, פרעה, אחמדינג'אד – ההיסטוריה מתערבלת בראשם לבליל דחוס של צוררים, אוזני המן, סופגניות ופסטיגלים. בקרוב יונח כל כובד משקל ההיסטוריה היהודית על כתפיהם הקטנות של הזאטוטים. הם מצידם, כלל אינם מוטרדים. כעת הם עסוקים בניסיונות להוריד את הסביבון הענקי מתקרת הגן.

בדרך הביתה אני מתוודע לתוכניותיהם של השניים להצלת עם ישראל במידה ואנטיוכוס יחליט להופיע שוב.

"אתה יודע מה אני אעשה לו?", שואל אביב

"תהרוג לו את הפיל?", משיב אור בשאלה.

"לא. אני אתן לו סופגנייה. סופגנייה מורעלת בכולסטרול!"