"ואהבתם את הגר": ילדי מבקשי המקלט כפי שמעולם לא ראיתן

מזה שנתיים אני מצלמת את מבקשי המקלט בתל אביב. בצילומי רחוב, בטקסים, בכנסיות, בבתים במקומות עבודה וגם בצילומי אולפן מסוגננים.
התחלתי את המסע הזה מתוך רצון להפנות זרקור לחצר האחורית של תל אביב, לתת קול ופנים למבקשי המקלט ולהראות את היופי והתרבות. המטרה שלי הייתה לנסות לשנות את התדמית המפחידה והרעה של הפליטים, כפי שהצטיירה במדיה, על ידי צילומים מושכים ואף זוהרים.

באחד מהאירועים האחרונים נגד גירוש הפליטים האפריקאים מישראל, פגשתי את אלי נחמה, מנהל בית הספר ביאליק־רוגוזין – בו לומדים מרבית ילדי הפליטים והמהגרים בתל אביב ואמרתי לו באוזן שאני בעד כל פעולה שתועיל במשהו, ולו רק בגלל התזוזה – אבל המגמה שנוצרה לאחרונה של איסוף אוכל ומגבית כסף עבור הפליטים היא מגמה בעייתית, שמציגה אותם כעלובים ומסכנים (מה שנכון במידה רבה, אבל לא עוזר להם) ושצריך להעצים אותם על ידי הצגת התרבות והיופי. אלי אמר לי מיד: "אז בואי נעשה משהו עם התלמידים והמורים בבית הספר. שירקדו, שישמחו, שיראו את האהבה שיש בבית הספר". הרעיון לצלם אותם רוקדים זרק אותי ישר במחשבה לצילומים האיקוניים של הצלם הגנאי מאליק סידיבה, בהם רוקדים זוגות אפריקאיים.
חשבתי שההקשר יעגן את ילדי הפליטים ברקע חיובי מובהק של תרבות, שחלק מהאנשים מכירים. וגם מי שלא מכיר – זה פשוט יפה.

יצרנו בבית הספר סטודיו קטן ש״העתקתי״ בקפדנות מהצילומים של סידיבה, כולל התאורה, וביקשנו ממי שרוצה להצטלם לבחור תלמיד אהוב. רבים מהמורים בחרו תלמידים שהם רוצים לחזק ולהעצים. בסטודיו ביקשתי מהם לעשות מה שהם רוצים, להיות כמו שהם רוצים להיראות בהתאם להוראות הבימוי של סידיבה. מקווה שרואים את האהבה.

המורה וורקה נגוסה עם התלמידים נתן, כריסטיאן וולריה | צילום: מירי דוידוביץ

אב הבית פואד דחדל ואסתר | צילום: מירי דוידוביץ

המורה גיל סופר- מנשה ואסיקל | צילום: מירי דוידוביץ

המורה דנה נימני ואנסלי | צילום: מירי דוידוביץ

צילום וטקסט: מירי דוידוביץ
סטיילינג: דוינה לובלסקי