ילדים בהזמנה

חופשת ראש השנה הייתה ארוכה במיוחד והיוותה הזדמנות מצוינת עבור ומיכל ועבורי לראות את הסרט התיעודי שכבר זמן רב רצינו לראות – גוגל בייבי. הסרט מלווה את דורון, שיחד עם בן זוגו רצה להגשים את החלום ולהביא ילד לעולם, בתהליך שבו הם מצאו תורמת ביצית ואם פונדקאית שתסכים "לארח" את ההריון ברחמה. דורון קיבל הצצה לעולם הזה והחליט לעשות מזה עסק.

הסרט, שזכה לא מזמן בפרס האמי, די הדהים אותנו, בכל המובנים, וגרם לנו להעריך ולהוקיר את התהליך המרגש שאנחנו עוברים כעת, ולהבין שהוא ממש לא מובן מאליו. עבורי, פתרון הפונדקאות הוא פתרון מעוות ומבורך בו זמנית. הוא מעוות מכיוון שכל הפונדקאיות (ההודיות) המוצגות בסרט, ורוב הפונדקאיות בעולם, נמצאות במצב סוציו-אקונומי נמוך שעבורן רעיון הפונדקאיות אינו אלא אמצעי הישרדות. אין להן דרך אחרת.

בנוסף, הדרך שלהן להשגת ביטחון כלכלי עוברת דרך חוויה רבת ריגושים כמו הריון, והן לוקחות את הסיכון שהפרידה מהעובר שגדל בתוך רחמן עלולה להשאיר בהן צלקת שאף סכום בעולם לא יירפא. לעומת זאת, תורמות הביציות, הן דווקא לרוב נשים שלא פונות אל הפתרון הזה בלית ברירה אלא מתוך בחירה והבנה שהשכר שהן תקבלנה עבור התרומה יעלה את רמת החיים שלהן.

עושר קונה אושר?

מצד שני, מדובר בפתרון מבורך מכיוון שבאמצעותו, זוגות חד מיניים וזוגות אשר סובלים מבעיות פוריות, יכולים סוף סוף להגשים את חלומם ולהביא לעולם תינוק משלהם, לא מאומץ, כזה שהוא תולדה לפחות של זרעו של האב או ביצית האם. הם אמנם נאלצים לשלם עשרות ומאות אלפי דולרים כדי להגשים את החלום, (דבר שבעצם הופך אותו לבר הגשמה רק עבור בעלי האמצעים) אבל בסופו של התהליך הם מגיעים לנחלה.

הסרט השאיר אותי עם המון מחשבות והרהורים. המלצתי על הסרט לאחותי וגיסי, שאחרי שסיפרתי לו על הנעשה בסרט, הוא אמר דבר מעניין: "לפעמים, עושר כן קונה אושר וזה רק מראה שעבור בני האדם, לאושר אין מחיר". בתוך תוכי, כשאני חושב על מה שהפונדקאיות צריכות לעבור, לא יכולתי שלא להוסיף שאולי לאושר ולדרכי השגתו, אין גם בושה.

הבושה היא לא רק כלפי הפונדקאיות, אלא גם כלפי התורמים והתורמות של הזרע או הביצית. התורמ/ת נבחרים בתהליך סינון די משפיל (למרות שלא בנוכחותם). יש אתרי אינטרנט אשר מציגים את תמונות התורמים, מידע אישי עליהם, מה הם עושים בחיים, מה הרקע הגנטי שלהם – כל פרמטר שתוכלו לחשוב עליו. התהליך מזכיר במידה רבה אתרי דייטים והיכרויות, רק ברמת סינון הרבה יותר ישירה ואכזרית.

בסופו של דבר, מסתבר שכולם רוצים את אותו הדבר: אם זה תורם, אז הוא חייב להיות מעל 1.80 מ', רצוי עם עיניים כחולות, חסון, נראה טוב, חובה השכלה אקדמאית ורצוי טייס, רופא או עורך דין. יש כאלו שלא מסתפקים וגם רוצים לדעת מה הוריו עושים למחייתם. תנאי הקבלה של התורמות אכזריים לא פחות ומתמקדים במראה שלה: היא חייבת להיות לבנה, בלונדינית תתקבל בברכה, יפה, סימטרית ורצוי משכילה.

למי מאיתנו שהתמזל מזלם ויש את היכולות הטבעיות להביא ילד לעולם, ברור שאין כל שליטה על התוצאה הסופית – כלומר, איך התינוק ייצא. וזה מה שהופך את חווית ההריון, לדעתי, לכל כך מיוחדת. למי הוא ייצא דומה? מה הוא ייקח מהאופי שלי? אלו הן ציפיות ומתח חיובי שמיכל ואני מרגישים אותם בכל יום.

מצד שני, נוצר מצב שבו שעבור אלו שאין יכולות טבעיות להביא ילד לעולם, עומדים אינספור כלים אשר מאפשרים להם לתכנן ולבחור את העובר שלהם. אני יכול להעיד רק על עצמי ולומר שגם אם היו ניתנים לי הכלים הללו לא הייתי משתמש בהם. לטבע ולאלוהים יש את שיטת העבודה שלהם, למה שאני אנסה להתערב?

לצפייה בטריילר הסרט גוגל בייבי: