יין ישמח לבב אנוש

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

"הכל החל בילדות", מספר יורם צחובוי. "כנראה שהאספנות עוברת בתורשה אצלנו במשפחה. אבי היה אומן מתכת והיה לו אוסף גדול ונדיר של מטבעות זיכרון ואמי אספה בובות. כשגדלים בבית שבו אוספים ואוספים, כנראה שמשהו מחלחל וגם אני הפכתי ברבות הימים לאספן".

חלום ילדות

צחובוי מספר שכשהיה סטודנט משך את תשומת לבו בקבוק קטן בחנות יינות ברחוב בן יהודה בירושלים. מחירו של הבקבוק היה 12 לירות, סכום לא מבוטל לסטודנט, אבל צחובוי החליט לרכוש את הבקבוק וזו הייתה ההתחלה של האוסף הגדול שיש לו היום.

"הבקבוקים באוסף הם מכל העולם", מספר צחובוי. "נסעתי די הרבה ובכל מקום מצאתי בקבוקים שונים. בכרתים, למשל, השגתי בקבוקים מאוד מיוחדים מלאים באוזו. כל הבקבוקים באוסף מכילים את המשקה האורגינלי – יין, אוזו, ליקר או ויסקי. כשאני מטייל עם נילי רעייתי אנחנו תמיד מחפשים חנויות יין או מזנונים קטנים. באדינבורו ובלונדון מצאתי חנויות עתיקות מאוד וזו הייתה ממש חוויה להיכנס אליהן".

רגיל זה לא בשבילו

באוסף בקבוקים בצורות שונות כמו כלי תחבורה, בעלי חיים, כלי נגינה ודמויות מהעולם, וצחובוי מציין שקשה במיוחד למצוא אותם. בספרד, למשל, מצא כמה בקבוקים כאלה באקראי במזנונים ובבתי קפה קטנים בעיירות שונות. הוא מקפיד מאוד שכל פריט יהיה שונה מרעהו. חלק מהבקבוקים מצא בעזרת מודעות בעיתונים.



אמריקאי שהיה מנהל חדר האוכל במלון גדול בניו יורק ועלה לארץ, למשל, פרסם שהוא מעוניין למכור את אוסף הבקבוקים שלו. צחובוי התלהב ממספר פריטים, אולם אשתו של האיש התעקשה למכור את כל האוסף. צחובוי אמר לאישה, "תני לי שבוע, אני אשיג לך מישהו שירצה לרכוש את כל האוסף ואני אקח את הבקבוקים שבחרתי". הוא פרסם מודעה בעיתון והצליח למצוא קונה לאוסף כולו. האישה שמחה כל כך, שאפשרה לצחובוי להוציא 48 בקבוקים מהאוסף לפני שנמכר.

בשם הנוסטלגיה

האוסף של צוחובוי אינו קשור רק לחויות הרכישה, אלא גם לסיפורי חיים המתחברים לבקבוקים המרשימים שהוא מסדר בקפידה ומאחסן בארונות זכוכית ברחבי דירתו. חבר טוב שלו נתן לו בקבוק קוניאק בצורת תותח צרפתי לפני שגויס למלחמת ששת הימים. החבר נהרג בעמק דותן, וצחובוי שומר על הבקבוק בקפידה. בכל פעם שהוא מסדר את הבקבוקים ורואה את "התותח הצרפתי", הוא נזכר בחברו בכאב רב.



לתצוגה בלבד

צחובוי מספר שהוא אוהב את כל הבקבוקים באוסף שלו. "בניתי להם ארונות זכוכית מיוחדים כדי שאוכל לראות אותם יומיום. אני מאוד אוהב להזיז אותם, להוציא אותם אחד אחד ולשנות את מקומם. לעתים אני שם את כלי הנגינה זה לצד זה או מעמיד ביחד את חיות הים או את בעלי הכנף כי זה נותן להם עוצמה ולי הרגשה מאוד טובה. אני מביט בהם ונזכר באילו מקומות ביקרתי ולאילו ספורים הם קשורים, וכמובן אילו משקאות יש בהם". הוא אינו שותה מהבקבוקים באוסף. "יש לי מגירות מלאות בקבוקי יין רגילים", הוא אומר, "לכן הפיתוי לא כל כך גדול".

הכתבה התפרסמה במגזין נישה, נובמבר 2009

לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter