יחסי ספר-סרט

יוצרי "כפרה" יצרו סרט שיגרום הנאה למי שקרא את הספר וגם למי שלא
זה בכלל לא פשוט לעבד ספר מוצלח ועטור שבחים לסרט שיהיה לא פחות מוצלח. מצד אחד של אולם הקולנוע נמצאים הצופים שכבר קראו את הספר ששימש כבסיס לתסריט; הם מצויים בפרטי העלילה, מכירים את הדמויות ואף מחזיקים בדימוי מסוים לגביהן שאותו גיבשו במהלך הקריאה. לאורך הסרט הצופים הללו מנהלים דיאלוג פנימי עם היצירה המקורית ועם חוויית הקריאה שעברו – משווים, מתפעלים או מתאכזבים.
על יוצרי העיבוד הקולנועי לרגש צופה שכבר יודע כיצד הסרט צריך להסתיים, וזו משימה לא פשוטה כלל. מצדו השני של האולם, לעומת זאת, נמצאים הצופים שאינם מכירים את הספר, ועבורם הסרט צריך לעמוד כיצירה עצמאית שאינה שואבת את כוחה ממקור אחר ומהתבניות האמנותיות שכבר הוכיחו את עצמן.
הסרט "כפרה" בבימויו של ג'ו רייט, המבוסס על ספרו של איאן מקיואן, הוא דוגמה מופתית לעיבוד שכזה, המשתמש בכל הכלים הקולנועיים העומדים לרשותו כדי לרתק את הצופה לכסאו מכותרות הפתיחה ועד הקרדיטים בסיום.
קשה לדבר על עלילת הסרט מבלי לחשוף פרטים מיותרים, אז אסתפק בקווים כלליים וראשוניים ביותר. בראיוני טליס, הבת הצעירה במשפחה אנגלית עשירה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, רואה מבעד לחלון חדרה אירוע המתרחש במדשאת הבית – ומפרשת אותו בצורה שגויה עד אימה.
בראיוני, בעלת דמיון ילדותי מפותח הכותבת סיפורים ומחזות, בונה תלי תלים של דרמה שבמקום ובזמן אחר אולי היו יכולים להסתיים בלא כלום, אך שרשרת נסיבות מצערת מביאה לכך שבראיוני מבצעת חטא נוראי, שעליו תנסה לכפר במשך כל חייה. לדרמה המשפחתית מצטרף סיפור אהבה קורע לב בין ססיליה טליס, אחותה הגדולה של בראיוני (קירה נייטלי האלוהית) ורובי טורנר (ג'יימס מקווי), בן חסות של המשפחה. מלחמת העולם השנייה הפורצת בהמשך משמשת מצד אחד כרקע דרמטי המעצים את האירועים ומצד שני משחקת תפקיד חשוב וממשי בעלילה הפרטית והכואבת של הדמויות.
"כפרה" נהנה משני היבטים נוספים שהרומאן המודפס אינו יכול לטפל בהם – וויזואליות ווקאליות. ליהוק השחקנים מושלם, הן מבחינת איכות הביצוע והן מבחינת התאמת המראה לאופי הדמות, והסרט משתמש בצבעוניות עזה וסמלית לכל אורכו. הצלילים מועצמים אף הם ותורמים לאין שיעור לקצב העלילתי ולדרמה של הסרט. צלילי ההקשה של בראיוני על מכונת הכתיבה, למשל, משמשים כמעין מטרונום המוביל את הצופים בקצב המדויק שאליו התכוונו יוצרי הסרט, ומזכירים כיצד בעצם הכל התחיל. קולות המלחמה מובילים אף הם בנתיב מיוחד ומביאים את "כפרה" לכדי מלאכת מחשבת מורכבת, מרובדת וכובשת.
בסופן של שעתיים ועשר דקות אפשר לומר בפה מלא שבמקרה של "כפרה", אשר זכה בגלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר של השנה, גם מי שקרא את הספר ייהנה מאוד מהעיבוד, ומי שלא קרא – על אחת כמה וכמה. פשוט רוצו לראות.
"כפרה" (בריטניה 2007), במאי: ג'ו רייט, תסריט: איאן מקיואן (רומאן) וכריסטופר המפטון (תסריט), 130 דקות