יוצאים לעצמאות

גיל אפס עד שנה: סדר יום קבוע

התינוק: הרגלי שינה

בשנת החיים הראשונה מתרחשים השינויים הרבים ביותר. מתינוק פאסיבי כמעט לגמרי הוא לומד להתהפך, לתפוס דברים ביד, לזחול, למלמל, לעמוד, ולקראת סוף השנה לעיתים גם ללכת. בשלבים המוקדמים אין שום ציפייה לעצמאות מהתינוק, אך חשוב לזכור שישנם הרגלים שקל יותר להטמיע מגיל מוקדם. בסביבות גיל חצי שנה רצוי שלתינוק יהיה סדר יום קבוע, כולל הפרדה ברורה בין יום ללילה.

רונית שרף, פסיכולוגית התפתחותית ומרצה בכירה במרכז לפיתוח מקצועי בסמינר הקיבוצים, ממליצה ללמד הרגלי שינה, כולל הירדמות עצמאית, בגיל חצי שנה, מכיוון שתינוק בן שמונה חודשים שכבר יודע לעמוד, מתחיל להתנגד ביתר נמרצות להשכבה. לדבריה, כאשר ההרגלים מוטמעים מוקדם יותר, אפשר לחסוך בעיות בהרדמה.

ליאת זלצר, פסיכותרפיסטית בגישה קוגנטיבית-התנהגותית, מנחה בכירה במכון אדלר ויועצת להורים, ממליצה לאפשר לתינוק לשחק באופן עצמאי בלול או באוניברסיטה כאשר אנחנו נשארים בטווח הראייה שלו. "כאשר התינוק משחק עם עצמו ויכול להכיל את עצמו, יש לנו אפשרות לנוח מעט, לשוחח בטלפון או לשתות קפה. מרבית ההורים ינסו לצאת מטווח הראייה של התינוק כדי ש'הוא לא ישים לב'", היא מציינת. "במקרה כזה התינוק לומד שאפשר להביא את ההורה רק תוך כדי בכי, שזו כמובן פעולה לא רצויה מבחינתנו".

כדאי להטמיע הרגלי שינה בגיל מוקדם כדי לחסוך בעיות הרדמה עתידיות. כבר בגיל חצי שנה מומלץ לחנך להירדמות עצמאית

ההורים: לכוון ולעודד

בשנה הראשונה לחייו מתחיל אצל התינוק תהליך טבעי של נפרדות פסיכולוגית מהדמויות המשמעותיות בחייו. בחודשים הראשונים הוא רואה את עצמו ואת אמו כיישות אחת. בהיותו בן כמה חודשים כבר מצליח התינוק לזהות את גבולות הגוף שלו. זוהי תחילתה של הנפרדות, שבסופה הוא יהפוך ליישות עצמאית. כהורים, אנו עלולים לטעות ולראות בנפרדות ובעצמאות התרחקות שלו מאיתנו ולנסות להילחם בכך – ללא הצלחה כמובן. הנפרדות והשאיפה לעצמאות הן תהליכים טבעיים ורצויים. התפקיד שלנו כהורים הוא לספק לתינוק הכוונה, לעודד אותו להתנסות, וליהנות מההתפתחות ומיישום העצמאות.

מחוץ לבית: לא לחשוש לצאת

ישנם הורים המתקשים לצאת עם התינוק מחוץ לבית מחשש להתרחק מהסביבה הבטוחה, הנוחה והמוכרת. ככל שההורים יתייחסו יותר בטבעיות לבילויים מחוץ לבית, כך גם יהיה קל יותר לתינוק להסתגל לסביבה שונה. כשהתינוק מתחיל לשבת, שבו איתו בבית קפה ואפשרו לו להתעניין בחפצים שעל השולחן. כשהתינוק מתחיל לזחול, אפשרו לו לזחול על הדשא ולגלות תגליות חדשות ומעניינות. בשלבי תחילת ההליכה, אפשר לתת לו יד ולהוליך אותו בפארק או ברחבה בטוחה.

דבר המומחה

שרף: "התינוק האנושי שונה מתינוקות אחרים בטבע בכך שהוא תלוי באחרים מיום היוולדו ונותר תלוי בהם לאורך זמן רב יחסית. אצל בני האדם מדובר בתהליך של צמצום התלות שנמשך שנים עד שהתינוק יהפוך לאדם בוגר. זהו תהליך מורכב המשלב היבטים פיזיולוגיים, קוגניטיביים ורגשיים".

"אני לבד": מתהפך, זוחל, מתיישב, נעמד, תופס את המוצץ, משחק לבד בלול, מתנסה באכילה עצמאית.

גיל שנה עד שנתיים: הולכים ומדברים

הפעוט: מבטא את רצונותיו

משנת החיים השנייה התינוק הופך לפעוט. השינוי המהותי מגיע לאחר תחילת ההליכה. ההליכה משנה את המבנה הפיזי של התינוק. עם תחילת התנועה, מרבית התינוקות מרזים וגובהים ומאבדים את ה"תינוקיות". ההליכה מגבירה את הדחף של הפעוט להיות בוגר ועצמאי. גם היכולת המילולית שלו משתפרת והוא כבר מצליח לבטא את רצונותיו. בשלב זה, הפעוט מרגיש כל יכול ומתחיל להיאבק לעשות דברים לבד ולנסות לשלוט על סביבתו. על ההורים לאפשר לו התנסויות חדשות בצורה מבוקרת ומותאמת. יש לקחת בחשבון שהוא עלול ליפול, לכאוב, להיפצע ולהתלכלך. זיכרו: אם הוא לא ייפול, הוא לא יידע ממה להיזהר.

הפעוט מרגיש כל יכול ומנסה לשלוט על סביבתו. מומלץ לאפשר לו התנסויות חדשות בצורה מבוקרת

ההורים: לשחרר בצעדים קטנים

בעולם המערבי, ובעיקר בישראל, ההורים מגוננים ובכך משפיעים גם על הדרך של הילד לעצמאות. הורים חרדתיים מתמודדים עם חששות שמא הפעוט ייפול והם לא יהיו שם, או שהוא יקבל מכה והם ירגישו חסרי אונים שלא עשו מספיק כדי למנוע זאת. זו תחושה מטעה, ורצוי לזכור כי גם כשהפעוט נפגע ובוכה, לרוב הוא מצליח להירגע מהר. מכיוון שהעצמאות היא דחף טבעי של הפעוט, חשוב לספק לו אותה בצורה בריאה. אם יש קושי להורים "לשחרר", יש לבחור מטרות קטנות ולהתקדם בכל פעם בצעדים המותאמים לצרכיו ולרצונותיו הפרטיים של הפעוט ולמקום שבו הוא נמצא.

מנגד, ישנם הורים ה"דוחפים" את הפעוט "לעמוד ביעדים" ולהתקדם באופן תחרותי. אך כאשר הוא ייאלץ להתמודד עם דרישה שאינו יכול לעמוד בה, הוא יחווה אכזבה ותחושות שליליות. חשוב לאפשר לו לבחור אם הוא רוצה לקחת את העצמאות שאנו מציעים לו. אם מבחינתו השלב הזה מוקדם מדי, עליו לחוש שהוא יכול להישען אחורה ולנוח בתמיכת הוריו.

הכלי החשוב ביותר העומד בפני ההורים הוא השימוש בחיזוקים חיוביים. על הפעוט לדעת שאנו מאמינים בו וביכולותיו, מעודדים אותו ומעריכים את ההצלחות. על החיזוקים להיות ספציפיים ולא כלליים, למשל במקום לומר "אתה ילד נהדר", לומר "כל הכבוד שהצלחת להרכיב את הפאזל".

מחוץ לבית: יחד בגן השעשועים

פעוט בראשית ההליכה יכול ללכת בחוץ, וגם ליפול. חשוב להיות קשובים לצרכיו. אם הוא לא רוצה לשבת בעגלה, טיילו במקום בטוח שבו אפשר לתת לו ללכת לבד. תפקיד ההורה לשמור על הפעוט תוך מתן מרחב. בבילוי בגן השעשועים, למשל, ישנם הורים המעדיפים לטפס עם הפעוט למתקנים וללוות אותו מקרוב. גישה כזו מקשה על הנפרדות ועל העצמאות. הפתרון הוא להמתין לפעוט בתחתית המגלשה או ללוות אותו בצעידה על החול לאורך מסלול המתקן. ליווי מרחוק משדר לפעוט שאתם סומכים עליו וכך מתחזק ביטחונו העצמי.

אם הפעוט אינו בשל ומבקש מההורה לטפס עימו, כמובן שיש להיענות לבקשתו ולהיות ערניים לצרכיו. לאחר מספר פעמים שעליתם עימו, אפשר להציע לו שוב את האפשרות של ליווי מבחוץ ולתת לו לבחור מה מתאים לו.

דבר המומחה

זלצר: "תינוק נולד מתוך נחיתות. הוא רואה שסביבו כולם פעילים ויעילים והוא במצב מאוזן. ואז הנס קורה והוא מצליח ללכת ולהזיז דברים. על פי אדלר, כבר מגיל צעיר הפעוט רוצה להשיג תחושת שייכות. כאשר אנחנו מונעים ממנו לעשות דברים בעצמו ומשדרים לו שאין לו כניסה לעולם המבוגרים, הוא ימצא דרכים מוטעות להשיג תשומת לב. על ההורים לאפשר לפעוט להרגיש תורם ומועיל לסביבתו, וכפועל יוצא לחוש אהוב ושייך".

"אני לבד": יושב לשולחן היצירה, מצייר ומדביק מדבקות. משחק לבד בבובות, בקוביות, מכניס צורות לקופסה, מרכיב פאזלים ראשונים. עוזר לסדר את הצעצועים (תוך כדי שיר או משחק). משתתף בהחלפת החיתול – מביא את החיתול/ המשחה או מדביק את המדבקות.

גיל שנתיים עד שלוש: גיל ההתבגרות הראשון

הפעוט: הגמילה מתחילה

גיל שנתיים נחשב לגיל ההתבגרות הראשון. הפעוטות יודעים בדיוק מה הם רוצים ואיך להשיג את זה ובוחנים את הגבולות ללא הרף. זהו גם הגיל שבו הקריאה "אני לבד" נשמעת שוב ושוב במרדפם אחר עצמאות והישגים אישיים. אחד ההיבטים החשובים של העצמאות בגיל זה הוא הגמילה מהחיתולים. הגמילה מסמלת את הפרידה של הפעוט מסממני התינוקות ואת הכניסה לעולם המבוגרים. עד כה הוא יכול היה לעשות צרכיו בכל מקום. הגמילה מתחיתולים היא הישג האומר כי הפעוט מקבל עליו את הנורמות החברתיות המקובלות.

לפעוט חשוב להגיע להישגים, ותפקידנו להקל עליו להשיג את המטרה. למשל, כדי ללמוד להתלבש לבד, רצוי להתחיל בלבישת מכנסיים. בהתחלה ההורים פורסים את המכנסיים על המיטה כך שהפעוט רק צריך להשחיל פנימה את רגליו. בהמשך לומדים ללבוש חולצה. כשהפעוט מקבל עזרה והכוונה בהשגת המטרה, יש לכך השפעה ברובד הרגשי והוא זוכה לביטחון בעצמו ובעולם. הוא חש שהוריו יודעים להובילו להצלחה, ויש לכך משמעות עמוקה מעבר ללימוד להתלבש לבד.

ההורים: לא לעשות עבורם

הדרישה של בני השנתיים לעצמאות מעוררת אצלנו פעמים רבות פחד שהפעוט מאבד את התלות בנו ולמעשה נוטש אותנו. לדברי עדית רונן-סתר, מדריכת הורים ומתמחה בטיפול משפחתי, לא במקרה זהו השלב שבו אמהות מחליטות להרחיב את המשפחה, "כי הילד כבר גדול". אם נדע לפרגן לפעוט על הבגרות ולעודד אותו לעצמאות בדרך חיובית, זה ישפיע גם על התחושות הקשות שלנו. כאמור, לגמילה מחיתולים יש משמעות רחבה ועמוקה גם בפן העצמאי. הגמילה מסמלת את צמצום התלות הלכה למעשה – אנחנו כבר לא צריכים להחליף לו חיתול, הוא הולך לבד לשירותים. זהו עוד שלב בנפרדות.

הגמילה מחיתולים דורשת מההורים לדעת לשחרר מצד אחד, ולזהות את הנכונות אצל הפעוט מצד שני. ישנם הורים שממהרים להתחיל בגמילה ועלולים להסתבך בגמילה ארוכה ומורכבת, ואחרים מתקשים לשחרר את התלות וסוחבים את התהליך עד גיל מאוחר.

זלצר מציינת כי לפעמים הורים מעדיפים חשיבה לטווח קצר, לדוגמה "אם אאכיל את הילד, הוא יסיים יותר מהר לאכול", "אם אסדר את הצעצועים, הבית יהיה יותר מאורגן", "עדיף שאני אלביש אותו כדי שנתארגן בזמן" ועוד. לדבריה, כשעושים עבור הפעוט פעולה שהוא מסוגל לעשות בעצמו, זה מקנה להורים תחושה של שליטה. אך במחשבה לטווח רחוק התנהגות כזו מרחיקה אותו מעצמאות ויוצרת אצלו דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוכים.

מחוץ לבית: מרחב בתוך הגבולות

אחד הדברים המלחיצים ביותר הורים הוא שהפעוט יעשה סצינות של כעס באמצע הרחוב, הסופרמרקט או הגן הציבורי. השילוב בין גיל שנתיים לשאיפה לעצמאות הוא קטליזטור חזק לסצינות מהסוג הזה. מה עושים? נושמים עמוק ושומרים על הקווים האדומים ובתוכם מאפשרים את המרחב העצמאי. אם לא תתרגשו יותר מדי, יש סיכוי טוב שזה ייגמר מהר יותר.

דבר המומחה

רונן-סתר: "לצד המרחב העצמאי שיש לתת לפעוט, ישנם קווים אדומים שאסור לחצות. במקומות הללו נוצרת אבחנה בין מה שההורים קובעים לבין מה שהפעוט בוחר. בנושאים מסוכנים כמו מגע בנקודות חשמל, טיפוס על מרפסת או ריצה לכביש, צריך להסביר בצורה ברורה: 'אסור כי זה מסוכן'. לא להצטדק ולא להתחנף בפני הילדים. הבעיה היא שיש הורים שמתקשים להציב את הגבולות מחשש לפגוע בעצמאות הילד. כאשר גבולות העצמאות נפרצים, נוצרות בעיות עמוקות ומהותיות בחינוך הילדים ובקשר בינם לבין ההורים".

"אני לבד": עושה לבד את צרכיי בסיר או בשירותים, ישן במיטה של גדולים, הולך לבד מרחקים ארוכים וכבר לא צריך עגלה, מתחיל להתלבש לבד, אוכל בעצמי, עוזר בעריכת השולחן (סידור כלי פלסטיק).

גיל שלוש עד ארבע: רוצה לשלוט

הילד: תקופת ה"לא בא לי"

בין גיל שלוש לארבע יכולת הביטוי של הילד מתפתחת מאוד. מבחינות רבות הוא מגיע לשיא ברצונותיו. ומה הוא רוצה? הוא רוצה לשלוט. זה בא לידי ביטוי ברצון ללחוץ על הכפתור במעלית או על השלט של אזעקת המכונית, ופחות במקומות שבהם ההורה מעוניין שיבטא עצמאות. הילד כבר יודע להגיד "לא", "לא בא לי" ו"די!". הוא מגלה את הכוח שבמילה.

בהתחלה הסביבה מתפעלת מכך שהילד יודע לעמוד על שלו ומעודדת אותו, אבל בהמשך יש חשש לפריצת הגבולות. התחושה היא כי העצמאות עלולה לצאת מכלל שליטה. הורים רבים חשים כי הילד בגיל הזה מתחיל להשתנות לפתע. זהו גיל תוקפני שכולל התקפי זעם ומכות. התחושה היא שהבית הופך להיות זירת התגוששות בכל נושא ובכל תחום. על ההורים להכיל מצד אחד את העצמאות, אך גם לדעת לעמוד על שלהם ועל הגבולות ולומר "אני ההורה ואני מחליט!". הבשורות הטובות: זה רק שלב וגם הוא עובר.

גיל תוקפני שבו הילד רוצה לשלוט.מצד אחד על ההורים להכיל את העצמאות, אך עליהם לדעת גם לעמוד על שלהם ועל הגבולות

ההורים: לתת לילד להתמודד

כך תעודדו את הילדים לעצמאות • עצמאות כמטרה: קחו את העצמאות כמטרה בפני עצמה. חישבו באופן יצירתי איך להעלות את הרף באופן התואם את התקדמותו של הילד, את צרכיו ואת רצונותיו. • רשת ביטחון: אפשרו עצמאות, אך עיקבו ממרחק בטוח אחר ניסיונותיו של הילד. הישארו נגישים כרשת ביטחון. • צעד אחר צעד: פרקו את הדרך לעצמאות לשלבים קטנים, צעד אחר צעד. • לאפשר התנסויות: ככל שתאפשרו לילד את התנסויותיו בדרך לעצמאות, כך תקלו עליו בהתנסות הבאה והילד ילמד להתמודד בצורה בריאה עם מעברים. • על שונות וסבלנות: זיכרו כי קצב ההתקדמות אינו אחיד ואינו קבוע. התאזרו בסבלנות ואפשרו לילד להתפנק, אם הוא זקוק לכך. • מחמאות במידה: ספקו עידוד מילולי בנדיבות, אך ללא התלהבות מיותרת. לא כל צעד קטן צריך לגרור "וואו!" ענק.

ההורים צריכים ללמוד את האמנות של מתי להחזיק ומתי לשחרר. זהו תהליך של למידה עבורם. אפשר ללמוד את האותות והסימנים אצל הילד כבר מגיל צעיר מאוד וליישמם בהמשך. שרף מעלה בעיה עמוקה שעימה מתמודדים הורים רבים במישור הפסיכולוגי – "העברה בין דורית".

זיכרון של ההורים על קושי שהם חוו בילדותם, חוזר כאשר ילדיהם מגיעים לאותו שלב בחיים. למשל, הורה שהתקשה בגמילה ממוצץ – יסתבך בגמילת הילד, הורה שחווה טראומה בגן – יעביר את תחושת הלחץ והפחד לילדו. לדבריה, להורים קשה לשחרר את ילדיהם בנקודה שבה הם התקשו בעבר. במקומות שבהם יש משהו לא פתור, האינטואיציה ההורית מתפוגגת ומקשה על ההתמודדות. אם מדובר בקושי של ממש, רצוי לפנות לעזרה מקצועית.

מחוץ לבית: אינטראקציות חברתיות

בגיל שלוש הילדים מתחילים באמת לשחק יחד, לא רק אחד ליד השני. האינטראקציה החברתית מתפתחת, וכך גם צורכי הילד לבחור את חבריו. אם עד כה ביקרתם חברים שלכם, כעת נכנס אלמנט הביקורים של חברים מהגן שהילד בוחר. בשלב הראשון רצוי שהורה יישאר להתארח עם הילד, אך גם כשההורה נוכח, יש לאפשר לילדים לשחק יחד ולא להתערב במשחקיהם. גם כאשר נוצרים עימותים בין הילדים, לא למהר להתערב ולאפשר להם לפתור את הבעיות בעצמם. אם הילד פונה אליכם, הציעו לו דרכים לפתרון.

דבר המומחה

זלצר: "כאשר ההורים נותנים לילד להתמודד עם משימות שאינו יכול לעמוד בהן, נוצר תסכול ובהתאם הדימוי העצמי יורד. ההורה צריך לנהל משימות בהתאם ליכולות הילד. הפסיכולוג ההתפתחותי לב ויגוצקי קבע כלל: לתת לילד משימה קצת יותר מורכבת ממה שהוא יודע. משימה כזו מאתגרת את הילד, ורוב הסיכויים שבסופו של דבר יצליח לעמוד בה. זוהי משימה נכונה. הבעיה היא שאנחנו חיים בעולם תחרותי והשוואתי, ואם רק נדמה להורים שהילד מסוגל לעשות משהו, הם מייד רוצים להתקדם ולפתח את היכולת עוד ועוד, עד שתגיע נקודת התסכול. צריך לזכור שכדי להצליח לעמוד במשימות חשוב להשקיע זמן בתרגול ובמיומנות".

"אני לבד": בוחר את החברים שלי ומשחק איתם, מצחצח שיניים (ההורה מוודא שהצחצוח נעשה כראוי), מסבן את הגוף באמבטיה (ההורה יכול לעבור שוב) ורוכב על אופניים עם גלגלי עזר (בהשגחת מבוגר).

גיל ארבע עד שש: התעצמות הכישורים החברתיים

הילד: פחות מרוכז בעצמו

הילד כבר הגיע לשיא ההתפתחות המוטורית, ההתפתחות הקוגניטיבית הולכת ומשתפרת, וכך גם הפן הרגשי. הילד הופך להיות יותר אמפתי ופחות מרוכז בעצמו וברצונותיו. הכישורים החברתיים מתעצמים, ולמעשה גם מקומם של החברים הולך ותופס נפח – על חשבון ההורים. מבחינת העצמאות, כל ההישגים שאליהם הגיע הילד עד כה משתפרים, ובהתאם הולכת ומתחזקת האמונה שלו בעצמו. גן חובה הוא המקום המכין את הילד למבחן העצמאות הגדול מכולם – בית הספר.

ההורים: לסמוך על הילד

בגיל ארבע כבר אפשר לזהות את העבודה הפנימית שעשה הילד עד כה מבחינת הפנמת גבולות, חוקים והרגלים. אנחנו כבר לא צריכים לרדוף אחרי הילד, מתוך הנחה כי הוא כבר יודע מה מותר ומה אסור. עדיין צריך לתת לו יד כשחוצים כביש, אבל אפשר לסמוך עליו שהוא יילך על המדרכה ולא יתפרץ לכביש. המחשבה שלו מפותחת יותר ומאפשרת לו להיות זהיר יותר מפני סכנות. בגיל שש כבר אפשר לסמוך על הילד.

הילד הופך להיות יותר אמפתי ופחות מרוכז בעצמו. בגיל 6 כבר אפשר לסמוך על הילד

מחוץ לבית: לבלות לבד

למרות עצמאותם, יש דברים שלא עושים • לא משאירים ילד עד גיל חמש לבד במים, כולל אמבטיה, בריכה ביתית ובריכה מתנפחת. • לא משאירים ילד עד גיל שש לבד במכונית. • השארת ילד מתחת לגיל שש בבית ללא השגחה נאותה נחשבת עבירה פלילית. ארגון "בטרם" ממליץ לא להשאיר ללא השגחה ילדים מתחת לגיל 12. • ילד עד גיל תשע לא חוצה כביש לבד.

ילדים בגילים הללו אמורים ליצור נפרדות פסיכולוגית מהוריהם ולבלות בלעדיהם. בעיה בנפרדות מההורים עשויה לבוא לילדי ביטוי בגן, כאשר הילד צמוד לגננת או זקוק כל העת לחיזוקים ממנה. נפרדות לא תקינה עשויה גם להתבטא בהעברת התלות מההורים למבוגרים אחרים. אלה ילדים שמתאמצים כל העת להרשים מבוגרים ומעדיפים להיות בסביבת מבוגרים מאשר בסביבת בני גילם. חשוב לשים לב למקרים כאלה ולטפל בהם בהקדם.

דבר המומחה

רונן-סתר: "עצמאות עוזרת לזהות אישית, להגדרה אישית, לביטחון עצמי ולתחושת מסוגלות. עצמאות משפרת את התעוזה ואת היכולת להסתגל לשינויים ולמעברים בחיים. כדי לבנות חיי משפחה נעימים צריך לפתח קשר עם הילד כבר מגיל צעיר תוך שיתוף, הכלה וכבוד הדדי. כל הדרכים האחרות נועדו לכישלון כי הילדים בכל זאת יאבדו מהתלות בנו. אם לא נגבה אותם, הם עלולים לעשות בחירות לא נכונות בהמשך החיים".

"אני לבד": בוחר את החברים שלי ומתארח אצלם לבד, בוחר לבד בגדים ומחליט לאיזה חוג להירשם.

גיל שש עד שמונה: התארגנות בבית הספר

הילד: בין השיעור להפסקה

בית הספר הוא מבחן העצמאות הגדול עבור הילד. בשלב זה, כל הפרמטרים שבהם התקדם הילד עד כה באים לידי ביטוי. הילד צריך להסתדר בכוחות עצמו בכיתה, להוציא את המחברת הנכונה ואת הספר הנכון. הוא צריך להספיק בהפסקה לאכול את הכריך וגם ללכת לשירותים. עליו למצוא חברים בכוחות עצמו. זה ממש לא פשוט. ככל שבשלבים המוקדמים יותר הילד למד להתמודד בצורה עצמאית טובה, כך יהיה לו קל יותר בבית הספר.

בבית הספר היסודות התחרותיים וההשוואתיים עולים על פני השטח ביתר שאת. ביטחון עצמי ואמונה ביכולותיו שנבנו לאורך השנים המוקדמות, עומדים לטובת הילד. הדימוי העצמי חשוב בכל גיל, אבל בגילים הללו הוא קריטי במיוחד. דימוי עצמי נמוך עלול ליצור בעיות לכל החיים.

ההורים: סוגיית שיעורי הבית

ילד בן שש ומעלה אמור לדעת להתמודד בכוחות עצמו בסיטואציות מורכבות. עם זאת, הוא עדיין חסר ניסיון וזקוק לתמיכה. חשוב להמשיך לעודד ולאפשר התקדמות לעצמאות בשלבים ובצעדים מדודים. אם הילד למשל רוצה לקנות לבד במכולת, בתחילה נמתין לו בקופה, ואחר כך נתבונן מחוץ לחנות עד שיצבור מספיק ניסיון וביטחון כדי לעשות את הפעולה לחלוטין בעצמו. גם אם הוא אומר לכם שהוא כבר יכול לבד, אל תוותרו על פריסת רשת ההצלה עבורו, וצפו בו מרחוק.

הכנת שיעורי הבית היא סוגייה הראויה להתייחסות נפרדת. מצד אחד, אנחנו רוצים שהילד יכין את השיעורים בעצמו. מצד שני, רוב הילדים עדיין אינם בשלים די הצורך מבחינה קוגנטיבית לשבת לבד ולעבוד על הכנת השיעורים. הקדישו תשומת לב לילד, נסו לזהות באיזו מידה הוא זקוק לכם והאם יש מטלות שהוא יכול לבצע עצמאית. כוונו אותו, עודדו אותו, אל תכעסו כשאינו מצליח, הגיבו בסבלנות והשתדלו למנוע ממנו תסכולים. כאשר אתם רואים שהוא מתקדם וצובר ביטחון, ניתן להישאר בסביבה אבל לעסוק בעניינים שונים. אט אט תרגילו את הילד להכין את שיעורי הבית בצורה עצמאית. ועדיין, הישארו כל העת עם האצבע על הדופק. התעניינו מה קורה בבית הספר ובכיתה, אך אל תמהרו להתערב.

הילד מכין שיעורי בית? הקדישו לו תשומת לב, נסו לזהות באיזו מידה הוא זקוק לכם והאם יש מטלות שהוא יכול לבצע עצמאית

מחוץ לבית: מודלים להזדהות

בשלב זה של ההתפתחות, הילד מתחיל למצוא מודלים להזדהות שאינם מבני משפחתו. עד כה, ההורים היו המודלים המושלמים בעיני הילד, וכעת מחליפים את מקומם כוכבי טלוויזיה, קולנוע או ספורטאים. זהו ביטוי נוסף לנפרדות שלו. בעזרת מודלים אלה הילד מוצא אפשרות לביטוי אישי, גם אם הוא מושפע מבחירותיו של החברים בני גילו.

דבר המומחה

שרף: "עצמאות מתלבשת על המושג תכנון. ככל שרמת העצמאות גבוהה יותר, כך ניתן לתכנן את המהלכים קדימה ולדעת להשיג ולהספיק לעשות מה שצריך. בגן, למשל, הילד מקבל את הכריך של ארוחת עשר מהגננת. בבית הספר הוא צריך להוציא לבד מהילקוט, להתארגן ולאכול בזמן ההפסקה. ילדים עם בעיות קשב וריכוז, לדוגמה, מתקשים להתארגן כראוי ולתכנן את פעולותיהם".

"אני לבד": מתקלח לבד, מכין שיעורים, מכין מאכלים קלים לבד והולך לבד לחבר אם אין כבישים בדרך.