עפרה, שי ויונתן חולצו מעזה – ויובאו לקבורה בישראל

לפני עשרה ימים התעוררנו למלחמה חדשה – מלחמת קיום ישירה מול איראן – שטרפה את הקלפים והעבירה את הציבור הישראלי למצב חירום מתמשך. בתוך סחרור האירועים, נדחקו הצידה פניהם של עשרות החטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס בעזה. היום (ראשון), 624 ימים אחרי פרוץ מלחמת שבעה באוקטובר, הותר לפרסום כי שלושה חללים חטופים חולצו משטח הרצועה והובאו לישראל בפעולה צבאית מורכבת – עפרה קידר ז"ל, יונתן סמרנו ז"ל (21) וסמ"ר שי לוינסון ז"ל (19). כל אחד מהם היה עולם ומלואו, שנגדע בבת אחת במהלך המתקפה האכזרית והרצחנית ביותר בתולדות ישראל – שהיא גם תוצאה של אכזריות חמאס, אבל גם תוצאה של התנהלות מדינית כושלת והפקרה מתמשכת שרחוקות מלהסתיים.

>> שוב מפקירים את התצפיתניות. דניאלה גלבוע זועמת: "מנותקים ברמות"

כעת נותרו בעזה חמישים חטופים – מעונים, מורעבים, בודדים, נתונים למסכת התעללויות בלתי נגמרת. נדמה שהזיכרון הציבורי מתפוגג, אבל אסור לנו לשכוח אותם. לא עכשיו. לא כשעוד אפשר להציל חיים של כמחציתם, לא כשיש עוד עשרות משפחות מפורקות שמחכות להתאחד עם יקיריהם, לשקם את מי שאפשר ולהביא לקבורה את מי שכבר אי אפשר להציל. אלה סיפורים של שלושת החללים החטופים שהוחזרו לישראל:

עפרה קידר: "אמרתי לאימא שתסתתר, אבל היא לא הספיקה"

עפרה קידר, בת 71 במותה, הייתה חברת קיבוץ בארי, אם לשלושה (אלעד, אורן ויעל) וסבתא לנכדים. היא נודעה כאישה חמה ומסורה, שצעדה מדי בוקר במסלול קבוע בסביבת מגוריה. בן זוגה, שמואל (סמי) קידר, נרצח גם הוא בביתם באותו יום, והמטפל שלו נפצע.

בבוקר שבת של השבעה האוקטובר, יצאה עפרה להליכת הבוקר היומית שלה. כששמעה יריות מהקיבוץ, שוחחה עם בנה אורן בטלפון – שיחה שנקטעה כשקולה נשמע צועק: "יורים עליי", ואפילו פנתה למחבלים ושאלה: "למה אתם יורים עליי? מה עשיתי?". זמן קצר לאחר מכן נותקה השיחה. רק לאחר חודשיים התברר כי נרצחה באותו בוקר, וגופתה נחטפה לרצועת עזה.

בתה יעל, אישה עם צרכים מיוחדים, שהתה באותו זמן בבית וניצלה לאחר שנעלה את עצמה בממ"ד. במשך חודשים ארוכים הייתה המשפחה באי ודאות, עד לקבלת ההודעה הקשה.

בנה, אלעד קידר, סיפר: "אמא סיפרה שהיא נמצאת שני קילומטרים מהרצועה, והיא נורתה ונפצעה. אמרתי לה שתסתתר, אבל היא לא הספיקה, נורתה שוב, ומאז נותק איתה הקשר… בהתחלה היא הוגדרה כנעדרת, ואז חטופה, אך היינו סקפטיים, ולאחר חודשיים הודיעו לנו שהיא נרצחה באותה שבת וגופתה בעזה".

יונתן סמרנו ז"ל: "ילד קסם שרק רצה לשמוח ולעשות מוזיקה"

בשבת הטראגית של השבעה באוקטובר 2023, כשאלפי צעירים הגיעו לחגוג את החיים בפסטיבל נובה ליד קיבוץ רעים, יונתן סמרנו לא תיאר לעצמו שאלה יהיו הרגעים האחרונים של חירותו – ושל חייו. כשהאזעקות הראשונות פילחו את האוויר, הוא ברח יחד עם שני חבריו, בהכוונת שוטר, לכיוון קיבוץ בארי. שם, במארב מחבלים, נורה ונחטף כשהוא פצוע קשה ומחוסר הכרה. חבריו נרצחו במקום.

יונתן, שהיה ידוע בקרב חבריו ומשפחתו בתור יונתי, היה בן 21 במותו. הוא נפל קורבן לא רק לפשע המחריד של חמאס, אלא גם לציניות האפלה של גופים בינלאומיים שאמורים להגן על זכויות אדם. רכב של אונר"א תועד מעביר אותו לרצועת עזה, ולאחר מכן התברר כי החוטף היה עובד סוציאלי מטעם הארגון – פרט שזעזע את משפחתו והצית מאבק ציבורי נוקב נגד אונר"א.

במשך 59 ימים לא ידעה משפחתו של סמרנו מה עלה בגורל בנה, עד שבצה"ל קבעו את מותו על סמך ניתוח התיעוד ממצלמות האבטחה בבארי. לאורך התקופה הארוכה והכואבת הזו, ניסתה משפחתו לחלץ מידע על נסיבות מותו, וערערה על קביעת הוועדה. "ברגע שהמדינה מחליטה שהחטוף שלך לא בחיים – הוא שקוף", אמרה בזמנו איילת סמרנו, אמו של יונתן ז"ל. אמירה שמיום ליום הופכת לאמיתית וכואבת יותר ויותר.

"יונתן ילד קסם, מוקף בחברים, די.ג'יי שרק רצה לעשות מוזיקה, להתפתח, לשמוח ולטייל. כל כך הרבה חלומות שהוא חלם להגשים", סיפרה משפחתו של סמרנו ז"ל, והלב נשבר מהמחשבה שכבר לא יוכל להגשים אף חלום – ומהקלוז'ר המצמרר: גופתו חולצה ביום הולדתו.

סמ"ר שי לוינסון: "ילד חכם, טוב לב וערכי שהקדיש את חייו לשירות הצבאי"

סמ"ר שי לוינסון ז"ל מגבעת אבני, בן 19 במותו, נחטף במהלך הקרבות הקשים של השבעה באוקטובר באזור עוטף עזה. הוא שירת כמפקד טנק בגדוד 77 של עוצבת "סער מגולן". באותו בוקר, הטנק שבו שהה יחד עם חבריו הותקף על ידי מחבלי חמאס. שניים מחבריו לצוות נהרגו, ושי נחטף באכזריות לרצועת עזה. ב-21 בינואר 2024, התבשרה משפחתו של לוינסון כי יקירם אינו בחיים.

שי היה בוגר תיכון כדורי, שם למד במגמת ערבית. הוא ניחן ברוח של פיוס ואמונה בקשר בין עמים. את תפיסת עולמו ביטא גם דרך הספורט – שיחק כדורעף בקבוצת עילבון, תחילה כשחקן היהודי היחיד, ובהמשך כחלק מקבוצה מעורבת.

אמו תיארה אותו כך: "ילד חכם, טוב לב וערכי, שחקן כדורעף מצטיין ואופטימי, שהקדיש את עצמו לשירות הצבאי והיה מפקד טנק גאה".

דודו ברגר, סגן ראש המועצה האזורית הגליל התחתון, סיפר: "מדובר בנער איכותי מאוד, שגדל באווירה הכפרית של גבעת אבני בבית ציוני וערכי לצד עוד אח ואחות. שי התגייס לצבא לפני כשנתיים והתקדם לתפקיד מפקד טנק. הוא אהב את השירות הצבאי וכל המשפחה גאה בשירות שלו. מדובר במשפחה צנועה שהתמודדה באומץ עם חוסר הוודאות וקיבלה את הבשורה המרה. עמדנו לצידם ונמשיך לעמוד לצידם כקהילה חזקה ומגובשת".