יונתן ווגמן חוזר לדגמן: "אני מקבל את הגיל באהבה, גם את שיער השיבה"
פעם דוגמן, תמיד חתיך - ועכשיו יש לו גם דיפלומה. ד"ר יונתן ווגמן (כן, ההוא מקסטרו) חוזר לסט הצילומים בקמפיין חדש למותג בגדי גברים
בשבוע שעבר עשה ד"ר יונתן ווגמן את דרכו כמדי בוקר לעבודתו בבית החולים הדסה בעין כרם. שגרה. תוך כדי נסיעה האזין וגמן לרדיו, וכך התעדכן לראשונה בפרשת ההטרדות המיניות השערורייתית של סוכן הדוגמניות שי אביטל. "הייתי בשוק", אומר ווגמן, רופא וגם דוגמן. "מעולם לא הייתי מיוצג אצלו, אבל הכרתי את שי באירועים תל אביביים, ולמרות שהבנתי שהיו הרבה לחשושים סביבו במהלך השנים, לי לא היה שמץ של מושג על ההתנהלות. ממש באותו יום שזה התפוצץ, התקשרה אליי ידידה וסיפרה לי שגם היא חוותה הטרדה מצדו. היא פגשה אותו בבר שהיא בילתה בו בתל אביב, והוא ניסה לנשק אותה בבוטות בניגוד לרצונה. למזלה, חבר שלה היה בסביבה והרחיק אותו ממנה. העדויות בטלוויזיה היו מחרידות בעיניי, זה ממש מטורף לקלוט מה שקרה לבחורות צעירות שרק חלמו לכבוש את עולם הדוגמנות ולהתפרסם. כל מה שצריך עכשיו הוא תלונות רלוונטיות במשטרה של אותן בנות שנפגעו ממנו, חקירת משטרה ועל פי תוצאות החקירה, להעניש בהתאם".
"אמנם אפשר לראות כוחנות כלפי נשים לא רק בעולם הדוגמנות", הוא מוסיף. "אבל אני חושב שמהפכת 'מי טו' שינתה את הכללים. החברה שלנו עושה מאז ניקוי אורוות והשינוי התודעתי הוא חזק וטוב. אני עובד בבית חולים ויכול לומר שמדובר בסביבת עבודה מכבדת, זהירה ובטוחה – וגם פוליטיקלי קורקט".
"תמיד הייתי עוף מוזר. בתור סטודנט לרפואה הייתי פחות בקרחנה ובבלגנים ופחות מתמנגל. היום הדוגמנים הם כוכבי ילדים ורשת. בתקופה שאני דגמנתי זו היתה דוגמנות נטו"
ווגמן, כמעט בן 40, נולד בערד והוא השלישי מבין ארבעה אחים. הוא נשוי למעצבת הפנים ליטל ויליגר (בת למשפחת קופסאות השימורים) ואב לליה (8), רועי (5) ומיכאל (3). הוא פרץ לתחום הדוגמנות בגיל 24, אבל את תעודת הסלב הרשמית הוא קיבל ב-2008, כשכיכב בכפרזנטור של "קסטרו" לצד גל גדות במשך כמה עונות ("אנחנו בקשר בקטנה. לאחרונה נולדה לה נסיכה ואיחלתי מזל טוב"). היה רגע שבו וגמן נראה כתשובה המוחצת לדודי בלסר ואלון ריינהורן, שאיישו את משבצת דוגמן הצמרת לפניו. אבל למרות הנתונים המבטיחים שלו, והיקף העבודה שקיבל בארץ ובחו"ל, וגמן כיוון תמיד גם לעולמות אחרים ואף פעם לא היה מרוכל סדרתי.
"תמיד הייתי עוף מוזר. בתור סטודנט לרפואה הייתי פחות בקרחנה ובבלגנים ופחות מתמנגל. היום רוב הדוגמנים הם כוכבי ילדים ורשת. בתקופה שאני דגמתי זו היתה דוגמנות נטו". במקביל לקריירת הדוגמנות ווגמן שקד על לימודי רפואה, ובקרוב הוא יסיים את ההתמחות שלו במחלקה הפלסטית בהדסה עין כרם, עם תכנית מפורטת אך פתוחה לשינויים. "אני רוצה לטוס לכמה חודשים לחו"ל עם המשפחה, אולי לפריז, ולעבוד שם בבית חולים כמנתח פלסטי. בהמשך אני רוצה להשתלב בבית חולים במרכז, בגלל הקרבה לבית, ולפתוח קליניקה פרטית".
תקופת חיים חלפה מאז שהתחלת ללמוד. היה קשה?
"זו היתה תקופה מאתגרת, אבל אחרי הכל – ברור שהיה כדאי. בשנים האחרונות אני הרבה על הכבישים, עם הפקקים של המדינה, וזה סיזיפי. תחום העיסוק שלי הוא תובעני מאוד ודורש הרבה אנרגיות, וגם המשפחה, שהיא הדבר החשוב ביותר בסופו של יום, משלמת מחיר. אשתי, שיש לה קריירה משל עצמה, נושאת ברוב נטל עבודות הבית ואני מפרגן לה מאוד על זה, כי מה שמגיע – מגיע. הייתי רוצה להיות איתם יותר, אבל אני אף פעם לא בבית בבוקר כדי לקחת אותם לגן או לבית הספר. אני משתדל להקדיש להם את ימי שישי, ולפעמים אשתי ואני משריינים ערב לעצמנו. כשהתחלתי ללמוד חשבתי על המסלול הארוך שמחכה לי ולפעמים היה נדמה שאין לו סיכוי להתממש. גיל 40 נראה לי אז כמו שלב מתקדם בחיים, וחשבתי שכשרוב האנשים בגיל הזה כבר ישגשגו בקריירה, אני רק אתחיל לקצור את הפירות. והנה, עידן ועידנים עברו וזה קרה, ואני מקבל את הגיל בסיפוק ובאהבה, גם את שיער השיבה. יש לי קצת בייבי פייס וזה מוסיף לי בגרות ומחמיא, אבל החשוב מבחינתי הוא שאני נמצא במקום טוב גם מבחינת המשפחה וגם מקצועית".
"לא יתכן שרופא התחיל משמרת בשבע בבוקר ויסיים אותה למחרת בארבע בבוקר, כשהוא צריך לבצע בין לבין ניתוח תוספתן. כדמות ציבורית יש לי חובה למחות"
למה דווקא רפואה פלסטית?
"בשנה האחרונה של הלימודים נחשפתי לתחום, ומהרגע הראשון ידעתי שזה 'זה'. היום אני יכול להגיד שרפואה פלסטית זה הדבר שהכי כיף לי לעשות. זה קשור לאהבת האסתטיקה שבי, לחיבור ולהבנה שלי ולידיעה שאני כירורג טוב. זוהי מתנה, שאדם עוסק במה שהוא הכי אוהב, הרי אנשים רבים חולמים לעבוד במה שהם הכי אוהבים ולא רק 'ללכת לעבודה'". הפרוצדורות הרפואיות החביבות עליו הם מתחום הכירורגיה הפלסטית, "שהיא גם משחזרת וגם אסתטית. למשל, עיצוב שדיים וגם הרמה ומתיחת פנים".
ווגמן מספר כי חלה עלייה במספר הפציינטים הגברים שלו. "יש 40% גברים לעומת 60% נשים. הניתוחים השכיחים אצל גברים הם התפתחות שד נשי גדול, שלא כתוצאה מהשמנה, וגם שאיבות שומן". לעצמו, אגב, הוא מתכנן ניתוח עפעפיים בבוא היום. גם את אשתו הוא מוכן לנתח, אם תבקש יפה. "אם ארגיש שזה משהו בתחום שלי, ושאני יכול לעשות זה בצורה הכי טובה, כמו לכל אחת מהמטופלות שלי – אז אעשה את זה".
ומה דעתך על הטרנד של פרו אייג'ינג? להתבגר באופן טבעי בלי שום התערבות, גם לא הזרקות.
"אני מסתכל על זה בעין לא שיפוטית. הבסיס של להיות כירורג הוא לבוא מעמדה של מה שהבן אדם רוצה, ולא מה שהוא צריך, ובמסגרת הזאת להציע את האופציה הכי טובה. יכולה לבוא מישהי שנפילת העור מפריעה לה והיא רוצה מתיחת פנים כי היא מקומטת, ולאחרת הדברים האלה לא מפריעים, וזה גם על הכיפאק".
עושה 30 ימי מילואים בשנה ומת על זה
השיחה עם וגמן מתקיימת לרגל הצילומים לקמפיין החורף של "פולגת". אחרי כמה שנים מתוחות במחלקה הפלסטית, שבהן הכניס את קריירת הדוגמנות להקפאה עמוקה, וגמן קיבל בשנה שעברה הצעה פתאומית ממותג בגדי הגברים הישראלי והחליט להיענות לה. "הופתעתי כשפנו אליי מפולגת. זה היה אחרי חמש שנים לפחות שלא הייתי מול מצלמה. הפניה הייתה ישירות אלי כי אין לי סוכן, זה היה יום שישי, אמרו לי בטלפון שיש צילומים בשבוע הבא והציעו לי להצטלם. בדקתי שיש לי יום פנוי וקפצתי על זה. ביום רביעי כבר הצטלמתי".
התגעגעת?
"מאוד. אני אוהב לעשות עוד דברים חוץ מרפואה, וזה אומר גם להצטלם וגם לעשות מילואים כרב סרן. אני רופא בגדוד הסיור במילואים של הצנחנים, ואני עושה כמעט 30 ימי מילואים בשנה ומת על זה. לאחרונה גם יצאתי לטיול תרמילאים בן שבוע עם חבר בהרים של ספרד. דוגמנות זה כיף, בעיקר להוציא קמפיין מוצלח. מבחינתי, להצטלם זו עוד מתנה שקיבלתי. למה לא לעשות כל מיני דברים? בעיניי כמה שיותר דברים מעולמות שונים צובעים את העולם שלנו בצבעים יפים. יש לי תודעה תקשורתית, ואני נהנה מההד הציבורי בעולם שאנחנו חיים בו, שהוא כולו מדיה. גם כרופא, המדיות מחזקות אותי, כי גם אם אתה הכי טוב, אם לא יכירו אותך אז מה עשית בזה?".
חשבת לשלב את התחומים? להיות סוג של רפי קרסו החתיך?
"אני קודם כל מנתח פלסטי אבל כן, הייתי שמח לראות את עצמי מתפתח גם לכיוון של הגשה טלוויזיונית באוריינטציה רפואית עם האינפוטים שאני יכול להוסיף. זה יכול להיות מעניין, לחבר עולם רפואי עם עולם טלוויזיוני בכל מיני פרויקטים שבהם אני יכול להביא את עצמי ואת הידע שלי מול המצלמה".
השתמשת בהד הזה במחאת הרופאים בימי הקורונה?
"בהחלט, אני פעיל מאוד בנושא. אמנם המקצוע שלי ככירורג פלסטי פחות תובעני, אבל לראות רופאים פנימיים או כירורגים כלליים שעושים תורנויות במשך 26 שעות ורק לפעמים מצליחים לתפוס שעתיים שינה, זה לא מתקבל על הדעת. לא יתכן שרופא התחיל משמרת בשבע בבוקר ויסיים אותה למחרת בארבע בבוקר, כשהוא צריך לבצע בין לבין ניתוח תוספתן, אבל במציאות זה קורה. אני יצאתי למחאות בשם חבריי כי אני מאמין שכדמות ציבורית מוטלת עליי החובה להרים את הדגל הזה ולנצל את המקום שלי כדי למחות. וישנו גם עניין התמורה. אנשים קוראים בתקשורת על כל מיני רופאים שהם שיאני שכר, אבל שוכחים את מסת הרופאים שעובדים בבתי חולים. מה יהיה? זו שאלת מיליון הדולר. אני לא מכיר את שר הבריאות ניצן הורוביץ, אבל אולי עוד אכיר".
הילדים שלך משוויצים באבא?
"כן. כששואלים את הבן שלי מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול הוא עונה 'חייל, דוגמן ורופא', שזה מה שאבא שלו עושה, אבל אז הוא מוסיף 'וכבאי'".
